אהבה אסורה❤ על וואן די פרק 8(:

״תודה זאין..״ ליאם אמר מחייך אליי כמה שיכל בין הדמעות שכבר הפסיקו לזרום על לחייו .
״אני הולך לדבר עם הארי , אתה תסתדר פה ?״ שאלתי תופח על גבו כשהוא עונה לי ב׳כן׳ קטן ואני יוצא החדר אל עבר חדרו של הארי .
״האז ? אני צריך לדבר איתך״ אמרתי להארי והוא הרים את הראש שלו אליי , גם הוא בכה . לעזאזל אני שונא לראות אותם בוכים !
״אל תבכה האז , אבל אתה חיב להבין שליאם הבטיח לאור לא לספר , והוא לא הולך לספר . אתה מכיר אותו, בגלל זה כולם סומכים עליו עם סודות . הוא לא הולך ומגלה אותם לכל מי שמבקש. אבל אתה יכול לנסות לשאול את אור או אמא שלה או כל מי שקרוב אליה ויכול לדעת את הסיבה.״ אמרתי לו כשהוא מקשיב לכל מילה שלי . אני יכול לדעת את זה לפי העיניים שלו .
״אז בוא , נלך לאלי״ הארי אמר .
למזלנו אור לא הייתה בבית . מי יודע איפה היא . נכנסנו ישר לחדר של אלי והתיישבנו לידה .
״היי אלי .״ אמרנו והיא החזירה לנו ׳היי׳ .
״מה קרה לאור היום ? למה היא הייתה ככה ?״ הארי שאל.
״זה באמת חשוב לך לדעת האז ? אני לא בטוחה שהיא תרצה שאגיד לכם חברה .. אבל אני אספר לכם בכללי , לא הכל.״ היא אמרה .
״כשהיא הייתה בת 7 ההורים שלה התגרשו ואבא שלה , היום לפני כמה שנים , מת בתאונת דרכים כי הוא היה שיכור . אבא שלה היה אלכוהוליסט , והוא לא התייחס אליהן טוב . אז כמו שאמרתי , היום לפני כמה שנים הוא מת והיא לא יודעת אם להיות עצובה או שמחה והיא מאוד מבולבלת כל שנה בתאריך הזה , הפעם ליאם היה פה כדי לעזור לה והוא האדם השני שהיא סיפרה לו על זה , אחרי״ היא אמרה והרגשתי עצוב בשבילה . אבא שלה מת .. זה קשה .

נקודת מבטה של אלי –

סיפרתי להם את הסיפור בכללי . לא סיפרתי להם את מה שאני יודעת , שבאמת משנה . הם לא צריכים לדעת את זה . אם אור בחרה לא לספר להם אני לא אספר . אני גם לא אספר להם למה נפגשנו , או איך זה הגיוני שאנחנו דומות כלכך , או למה אמא של אור מתנהגת כלכך בהתגוננות . כל מה שאני יודעת , הם כנראה לא צריכים . ליאם לא שמע את הצד שלי ושל אור בסיפור , רק את הצד הכללי , בהרחבה . הם לא יודעים , הם לא יכולים להבין . הם לא יבינו אם אני אגיד להם שנפגשנו בטיפול בגלל אבא שלה ואמא שלי . היו לנו בעיות שונות אבל היינו כלכך דומות ! אבא שלה היה שיכור כל הזמן והיכה אותה, אז שלחו אותה לטיפול , מאז אמא שלה מגוננת עליה . אמא שלי ? שונאת אותי . מאז שהייתי קטנה היא הייתה אומרת לי שוב ושוב כמה שאני מכוערת , כמה שאני צריכה למות וכמה שאני טעות שצריך למחוק מהעולם . אבא שלי גילה על זה ושלח אותי לטיפול . אז בעצם שם נפגשנו . עזרנו אחת לשניה ואנחנו בלתי ניתנות להפרדה . אז כשישאלו אותנו מה הסיפור שלנו , אנחנו נגיד להם ששום דבר מיוחד .
״לא ציפיתי לזה ..״ זאן מלמל .
״ איפה היא בכל מקרה ?״ הארי שאל
״חזרתם מהמגרש החלקה והיא הלכה עם אמא שלה לפגישה , והיא סימסה לי שהן רבו . אמא שלה עצבנית עליה .. אז היא לא רוצה להיות קרובה אליה כרגע , אז היא הלכה לטייל . תמיד ביום הזה הן רבות , אני רגילה לזה כבר.״ אמרתי מחייכת חיוך מנחם .
״אתן צריכות מקום לישון בו? אתן יכולות לבוא אלינו״ זאין הציע .
״אנחנו נשמח ! תודה שאתם כלכך מתחשבים ..״ אמרתי מחייכת .

החלטנו להעביר את כל הדברים שלי ושל אור כבר עכשיו כדי שתיהיה לה הפתעה . שמנו את הבגדים והדברים שלה בחדר האחד הפנוי אצל הוילה של הבנים , ואת שלי באחר . פרקתי את המזוודות שלנו והחלטתי ללכת למצוא אותה . חבל שהיא השאירה את הטלפון בבית ! טיילתי בהמון מקומות , עדיין לא מוצאת אותה ! איפה היא יכולה להיות ?

נקודת מבטה של אור –

שוב הריב הזה עם אמא שלי ! שתפסיק עם התירוצים ! זה אשמת כולנו .. בגלל כולנו הוא מת . שתפסיק להאשים אנשים ..! נרגעתי קצת וחזרתי לחדר במלון , הוא היה נראה שונה אבל אולי אלי סידרה פה קצת . נכנסתי להתקלח ויצאתי עם מגבת על גופי הלכתי אל הארון והוצאתי בגדים קצרים , גופיה וטייץ , הבגדי בית שלי וירדתי לסלון , שמה לב שכל החפצים שלי ושל אלי לא שם . איך פספסתי את זה ?? מצאתי את הטלפון שלי על הדלפק וחייגתי מהר לבנים .
״הלו?״ שמעתי מהקו השני.
״זאין ? יש סיכוי שאתה יודע לאן כל הדברים שלי נעלמו ? אני רק יצאתי מהמקלחת ואין פה שום דבר ..!״ אמרתי לזאין קצת בחשש .
״אלי ואת עברתם לפה לא ? והחפצים שלכן פה.. אלי יצאה לחפש אותך..!״ הוא אמר.
״אתה יכול להביא לי מפתח ?״ שאלתי
״ברור אני בדרך״ הוא ענה וניתק .
אחרי כמה שניות הוא כבר היה פה . קמתי במהירות. לכיוון שלו , לוקחת מפתח משלושת המפתחות שהיו ביד שלו ומחייכת לתודה . החיוך שלי נמחק כשראיתי על מה הוא הסתכל .
״מה זה ?״ הוא שאל . בבקשה לא .. אוי לא .. לא שוב .. אני שנים מסתירה את הצלקת הזאת ועכשיו מגלים אותה ?! לא .. זה לא קורה ..
״א.. אה ז.. זה כלום .. ממש .. אממ .. כלום .. אל תדאג ..״ מלמלתי מקווה שיפסיקו לשאול אותי כבר על הצלקת הזאת על הגב שלי שאני מנסה כלכך להסתיר ולהעלים !
״זה ממש לא כלום ! תראי את זה !״ הוא אמר מתקרב ומסתכל על הצלקת הגדולה שעל הגב שלי.
״זאין תפסיק ..״ אמרתי כשזה הרגיש לי כלכך לא נכון שהוא מסתכל עליה כך .
״ממה זה ?״ הוא שאל . אוי לא .. בבקשה לא .. תהרגו אותי וזהו ..
״כ..זה .. אני .. זה כלום .. ז.. זאין .. כלום ..בוא נלך״ מלמלתי שוב מזדרזת לשים עלי את הסוודר ולצאת במהירות כדי שלא ישאל שאלות .
נכנסתי ביחד עם זאין לבית של הבנים . אני שמחה שאני לא אצטרך לגור קרוב לאמא שלי בימים הבאים , ככה אוכל לבלות עם הבנים ואלי במקום ללכת לראיונות ותצוגות אופנה מעצבנות .
״היי נייל״ אמרתי לנייל שהיה היחיד בטווח הראיה שלי .
״איפה כולם ?״ שאלתי
״ליאם והארי.. הם בערך רבו על משהו שטותי .. אז כל אחד בחדר שלו , ולואי יצא לקניות .״ הוא אמר . הארי וליאם רבו ? על מה הם כבר יכולים לריב ?
״אני יעלה לבדוק מה איתם..״ מלמלתי ועליתי לחדר הקרוב ביותר שהיה החדר של ליאם.
״ליאם ? היי..״ אמרתי נכנסות לחדר מוצאת אותו עם הראש על הברכיים שלו שמוצמדות לחזו . הוא הרים אליי מבט.
״אתה בסדר ? שמעתי שאתה והארי רבתם..״ שאלתי
״כן .. אבל אני בסדר ..״ הוא אמר מוחה דמעות וקם .
״אתה בטוח ..?״ שאלתי מסתכלת בעיניו .
״כן אני כן .. אני יהיה במטבח ..״ הוא מלמל וירד למטבח . הלכתי לחדר של הארי והוא לא היה שם . בדקתי בשאר החדרים וגם לא , אז בדקתי בשירותים והוא היה שם , יושב בפינה עם תלתליו המבולגנים על פרצופו .
״האז ?״ שאלתי נכנסת ומתיישב מולו ישיבה מזרחית .
״למה אתה בוכה ?״ שאלתי רואה שכל המכנס שלו רטוב מדמעות.
״אני פשוט לא אוהב לריב איתו״ הוא ענה מנגב כמה דמעות .
״אז למה רבתם?״ שאלתי בקול מרגיע .
״כי אני לא יודע למה אבל צעקתי עליו , והוא רק ברח לחדר . אני כזה מגעיל , לעזאזל״ הוא אמר הפעם קצת בכעס על עצמו .
״אתה לא מגעיל .לפעמים אתה כועס , זה לגמרי רגיל . עכשיו תתעודד ותלך אליו ותבקש ממנו סליחה״ אמרתי
״אני ילד בן חמש נכון?״ הוא שאל עם שמץ צחוק בקול שלו. נתתי לו מבט והוא נאנח, יורד למטה לחפש אחרי ליאם .