חצאים- פרק 39

כשהתעוררתי בבוקר יום שבת הרגשתי הרבה פחות חולה מקודם. אתמול יובל דאג לטפל בי ולהאכיל אותי כאילו אני ילדה קטנה. רוב הזמן היינו בסלון, צפינו בסרטים וצחקנו. חלק מהזמן גם היינו בגינה המרשימה שיש להם. דיברנו על החיים, בשיחות אמיתיות ומשמעותיות. גיליתי עליו ועל העבר שלו דברים חדשים, על החיים פה, על החיים בעבר. סיפרתי לו גם על עצמי, על ההתמודדות עם סיפור החיים כשאמא סיפרה לי אותו, על הקבלה של שאר על האחים שלי, על האחראיות שמוטלת עליי בבית. נפתחנו כמו שאף פעם לא נפתחנו לפני כן, בתחושה הכי רגועה וקלילה. איכשהו החולי הקטן שתקף אותי הוציא מאיתנו דברים חזקים.
בבוקר יום שבת התעוררתי וחייכתי לעצמי חיוך. התארגנתי, שטפתי פנים, צחצחתי שיניים במברשת שהוא נתן לי והתלבשתי בבגדים שהוא נתן לי אתמול, הם היו יותר מידי חגיגיים ללבוש סתם בבית אבל אני לא מתנגדת למה שנותנים לי, זה לא יפה להתנגד לדבר שאתה מקבל במתנה. מדדתי חום. 37.4. יש, זה הכי טוב שהיה כל שלושת הימים האחרונים, זה כבר חום שהוא גבולי ובטיפול מסור הוא יכול לרדת היום. אבל עדיין אני צריכה לשמור על עצמי היום, לעשות דברים ברגוע בלי להתאמץ יותר מידי כדי שזה לא יחמיר. יצאתי מהחדר ודפקתי על החדר של יובל. אחרי שתי דפיקות שהוא לא שמע פתחתי את הדללת. המיטה שלו הייתה מסודרת אבל הוא לא היה שם. חשבתי שהוא אולי במטבח. התקדמתי לעבר המדרגות וראיתי שמונח ורד על הרצפה עם פתק מקופל. " לעלמה " היה כתוב בו. נו באמת, הוא יכול להיות יותר קיטשי?
" בוקר טוב לאהבה של החיים שלי. רציתי להגיד לך שאין דבר שאני אוהב יותר ממך ואני מקווה שהיום הזה יוכיח לך כמה אני אוהב אותך. צאי לגינה ". קורה היום משהו מיוחד ששכחתי? שאלתי את עצמי. ירדתי במדרגות והתקדמתי לעבר הגינה. בידי החזקתי את הורד, למה להשאיר אותו סתם ככה מונח על השטיח?
פתחתי את הדלת של הגינה, שהייתה שקופה. כבר מבפנים ראיתי שהגינה נראית בצורה שונה. שני כיסאות שהיו כמו כיסאות של ים היו אחד ליד השני, שמשייה מעליהם ועל כל אחד מהם היה מגש שמכוסה במכסה כסף. פתחתי לאט את הדלת והתקדמתי לעבר הכיסאות. התיישבתי באחד מהם בישיבה מזרחית ופשוט חיכיתי למה שיבוא. לא העזתי אפילו לפתוח את מה שיש שם, חיכיתי ליובל. הבטתי בגינה היפה והמעוצבת של הבית שלהם, היפה יותר מכל דבר שאי פעם ראיתי, הסתכלתי על השמיים היפים שכיבדו אותי באור וברוגע, ופשוט חיכיתי שהבנאדם שאני הכי אוהבת יגיע.
יד נגעה בכתפי. הסתובבתי אליו והרמתי את ראשי. " וואו " אמרתי. הוא היה לבוש כל כך יפה. הוא לבש חולצת וי שהתאימה לעיניים שלו, היה נראה שהוא לא התאמץ בכלל, שזה בא לו בטבעיות. היופי שלו באור היום בגינה שלו היה הדבר הכי מקסים שראיתי. " אני צריך להגיד את אותו דבר אלייך " הוא אמר כשהוא סקר את השמלה היפה שהוא נתן לי רק בליל אמש.
" בוקר טוב " הוא אמר וחייך אליי.
" בוקר טוב " אמרתי, " לכבוד מה זה? " שאלתי והצבעתי על המגשים.
" שכחת מה קורה היום אני מבין.. ".
" מצטערת.. אני לא הייתי כל כך בפוקוס בימים האחרונים ".
" זה בסדר " הוא אמר בחיוך, התיישב לידי והחזיק לי את היד. " עלמה מה קרה היום לפני חודש? ".
" מה קרה היום לפני חודש? " שאלתי עדיין לא מבינה.
" פגשתי אותך " הוא אמר, " בשבת שלפני חודש באתי אלייך הביתה ואת אמרת לאחותך שאני חבר שלך. מאז אנחנו ביחד. מה שאומר שהיום אנחנו חוגגים חודש ביחד ". הסתכלתי עליו בחיוך גדול ואוהב.
" וואו, אני כל כך מצטערת ששכחתי אהוב שלי " אמרתי לו והוא חייך אליי חיוך מתוק, " אבל זה החודש הכי טוב שהיה לי בחיים ".
" באמת? " הוא שאל בחיוך אוהב.
" ברור " צחקתי. " החודש הכי משמח, מעניין, חדש, מרתק, מצחיק, מרגש וזוגי שאי פעם היה לי ".
" אני כל כך אוהב אותך.. " הוא נאנח וליטף לי את הלחי.
" אתה מפחד להידבק מאחת עם 37.4 חום? " שאלתי אותו בהתחכמות.
" כמה וירוסים לא מעניינים אותי " הוא אמר והתקרב אליי. הטעם שלו, המגע שלו, האהבה שלו. חיכיתי לזה כל כך, רק להיות איתו ולהתחבר אליו. כשלא הייתה לי האפשרות לעשות את זה התמוטטתי.
" כל כך חיכיתי לזה.. " הוא אמר אחרי שהתנתקנו כשהוא עדיין החזיק בפניי.
" אני אוהבת אותך " אמרתי לו בחיוך, " כל כך כל כך אוהבת אותך ".
" אני עוד שנייה מסמיק " הוא אמר צוחק כשהוא מסתכל לי עמוק אל תוך העיניים.
" אני מחכה לראות את זה קורה " צחקתי. אחרי זה הוא עבר להתיישב בכיסא לידי ופתח את המגש שלו ואחרי זה פתח את המגש שלי. חיכתה בה ארוחת בוקר מפנקת, אוהבת.
" תיכננת משהו להיום? " שאלתי אותו.
" תיכננתי המון דברים להיום.. אבל הם קצת התבטלו בגלל המחלה שלך, ולכן מצאתי תוכנית חלופית ".
" חשבת על כל פרט? ".
" ממש לא " הוא אמר בחיוך, " אני אוהב לזרום עם הרגע ".
" מה אתה רוצה שיקרה היום? " שאלתי אותו.
" אני רוצה שתהיי מאושרת " הוא אמר והסתכל עליי. אני חייכתי אליו, " ואני רוצה שתהיי רגועה ונינוחה, אני לא רוצה להעמיס עלייך, את עדיין בשלבי התאוששות ממחלה ".
" אם הייתי יודעת כבר הייתי עושה משהו.. כותבת משהו, מכינה משהו ".
" מספיק שתגידי לי שאת אוהבת אותי וזה יספק אותי יותר מכל דבר אחר בעולם ".
" אני יכולה להגיד את זה כל היום.. " נאנחתי, " ולעולם לא ימאס לי ".
" אז בתור התחלה " הוא אמר והוציא קופסא מכיסו, " זה בשבילך ".
" תכשיט? " שאלתי בחיוך ממיס.
" קחי " הוא אמר מובך ונתן לי את הקופסא, " אבל אני גרוע בלבחור אותם, אז נעזרתי בכמה וכמה מוכרות ".
" לא היית צריך.. " אמרתי לו ופתחתי את הקופסא. היה שם צמיד קמעות, צמיד מדהים ביופיו, אחד הצמידים הכי יפים שראיתי. מאחורי כוכב אחד מרכזי בצמיד הייתה חריטה שאמרה " אני תמיד אוהב אותך ". הוא פשוט ריגש אותי, היו לי דמעות בעיניים של התרגשות. קיטש לא עניין אותי, עניין אותי המחשבה על זה שהוא חשב עליי, שהוא העניק לי דבר שאף פעם לא היה לי. תכשיט תמיד היה דבר שאי אפשר להשיג, שהוא מעבר לכל גבול של יכולת. הסתכלתי עליו בעיניים עם דמעות קטנות. הוא ראה את זה וניגש אליי וניגב לי את הדמעות הקטנות עם האגודלים שלו. הוא החזיק בפרצופי והתקרב אליי כדי לנשק אותי. לא רציתי לעזוב את זה.
" יש אדם טוב ממך בעולם הזה? " אמרתי בהתרגשות.
" את " הוא אמר ואני פשוט חיבקתי אותו חזק ולא רציתי לשחרר.