A-188
מקווה שאהבתם , אם יש משהו לא מובן תגידו לי ואני יסביר ❤❤

תובנות - הבנה אחת או יותר בנוגע לנושא כולשהו.

אם יש שגיעות או משהו מצטערת , אני עוברת על הפרקים כול הזמן אבל לפעמים מתפקשש לי ואני לא שמה לב , יש לי גם הפרעות קשב אז יוצא שאני כותבת בטעות אותיות אחרות אז מצטערת מראש ;)

אם יש משהו לשפר או לתקן תגידו לי ואני ינסה לשפר את הכתיבה כמה שיותר ❤❤❤

אבודים – פרק 23 -׳ תובנות ׳

A-188 27/07/2013 893 צפיות 5 תגובות
מקווה שאהבתם , אם יש משהו לא מובן תגידו לי ואני יסביר ❤❤

תובנות - הבנה אחת או יותר בנוגע לנושא כולשהו.

אם יש שגיעות או משהו מצטערת , אני עוברת על הפרקים כול הזמן אבל לפעמים מתפקשש לי ואני לא שמה לב , יש לי גם הפרעות קשב אז יוצא שאני כותבת בטעות אותיות אחרות אז מצטערת מראש ;)

אם יש משהו לשפר או לתקן תגידו לי ואני ינסה לשפר את הכתיבה כמה שיותר ❤❤❤

המשכנו להתקדם הלאה בשדה הגדול והרחב ידיים , ממשיכים להתקדם הלאה אל קצה הגבעה ולרדת אותה כמה שיותר מהר , להמשיך לחקור את אשר על האי עליו אנחנו נמצאים .
״תגיד , מה קרה למאריסו ותאליה?״ ריאון פצתה את פיה ושברה את השקט המעייף אחרי שעות ארוכות שבהן אף אחד מאיתנו לא דיבר .
״נתקלנו בלהקת חזירי-בר , חשבנו שאם נתפצל נצליח לברוח מהם , אני ברחתי מערבה והם המשיכו מזרחה״ סיפר ניק את אשר קרה להם .
״מצאנו אותן מתות דרך אגב , אכולות כמעט עד העצם״ אמר לוק מניח יד מנחה על גבי ועוזר לי להמשיך הלאה .
הוא לא ענה , שוב השתתק שקט צורמני בין כולם , אף אחד לא דיבר או שבר את השקט שוב .
עם צעד ועוד צעד הבנתי , מבינה עוד ועוד תובנות עם כול צעד שאני עושה הלאה .
ידעתי את זה כול הזמן הזה , אבל רק עכשיו הבנתי וקיבלתי את זה .
אף אחד לא הולך לחלץ אותנו מהאי הזה.
אין לנו שום סיכוי להנצל .
אנחנו תוקעים פה , כנראה שלנצח .
״על מה את חושבת?״ שמעתי את קולו של לוק קרוב אלי , מגלה איך כולם התקדמו הלאה ואנחנו מזדנבים מאחור מנסים להדביק את הקצב .
״על הכול ועל כלום״ עניתי לו בדיוק כמו בפעם ההיא על החוף , בפעם ההיא שהשתכרנו והוא נישק אותי .
מבינה עוד מרגע לרגע את אשר קורה לנו.
הוא נאנח , מעביר ליטוף נעים בגבי הגורם לצמרמורת עזה לטפס במעלה גבי.
״תיהי חזקה , אני בטוח שנמצא משהו״ אמר לי קולו נשמע כול כך מאמין בשקר שהרגע יצא מבעד לשפתיו .
עוד הבנה , לא נמצא כלום על האי הזה .
האי בודד , רק מים שקטים ועמוקים מקיפים את כולו מכול הכיוונים .
חייכתי אליו חצי חיוך מזויף עייף ומותש , גופי מתאמץ כול כך כדי להמשיך הלאה ולא ליפול בסיכול רגליים .
ידו שוב עברה על גבי בנעימות , גורמת ללבי לדפוק בקצב מהיר תחת לוח החזה שלי .
הדבקנו את הקצב לשאר שהתקדמו מהר יותר עכשיו, ״הינה מתחילים להתקרב אל קצה הגבעה!״ שמעתי את קולו של ראיין עם שמץ של אושר בתוך קולו הגברי .
המילים האלה , השש מילים הפשוטות האלה גרמו ללבי לזנק שוב בבית החזה שלי , הרמתי את מבטי במהירות מהדשא הבהיר מביטה ישר ורואה את הירידה הלא כול כך תלולה כמו שחשבתי מהגבעה הזאת , כמו מדרון רחב עד שמגיעים אל קו ג׳ונגל נוסף וירוק עז .
חיוך קטן עלה על פניי ותחושה מוזרה הציפה את עורקיי למרות שידעתי והבנתי לבד שלא נמצא שום דבר על האי הזה אז למה לעזאזל אני מחייכת כמו מטומטמת?.
״אני אוהב את זה שאת מחייכת״ שוב שמעתי את קולו של לוק הגורם לזרמים עזים לעבור בגופי ולחיוך המטומטם שלי להתרחב בתגובה .
הייתי מודעת היטב לסומק המעטר את לחיי , צמרמורת קלה חלפה במעלה גבי וגרמה לי לעור ברווז .
רק בגלל כמה מילים פשוטות וחמות שיצאו מבעד לשפתיו , לא חשבתי שזה יקרה כך , עוד הבנה התנגשה בי כמו במסלול מכוניות מתנגשות , זה הכה בי, בזכות ההתרסקות הכרתי את לוק .
ידו הפעם עטפה את מותניי והדביקה אותי קרוב אליו צועדים בעייפות אחרי כולם אל עבר קו הג׳ונגל .
הוא חפן את פניו בשיערי הכהה שהתעופף קלות ברוח , שפתיו נגעו ברכות בצווארי והוא לאט לאט התנתק ממני גורם לי להתענות מכול רגע שעובר והוא מתנתק מקרבתינו .
הלכנו אחד ליד השניה , הוא שילב את ידו הגדולה השרירית והחמה בידי הקטנה והעדינה מוחץ אותה וגורם לי להרגיש הרבה יותר טוב .
התחלנו לרדת את המדרון הנמוך , נזהרים לא ליפול או למעוד ולהחליק על גבי הדשא שנצץ כנראה מטיפות הטל .
צעד אחר צעד יורדים לאט את המדרון ונזהרים עם כול מקום בו אנחנו דורכים , הגענו לקצה המדרון ממשיכים ישר ומגיעים אל קו הג׳ונגל הירוק ויפה , נראה שלו כול כך מבחוץ .

השמים התחילו להחשיך ונצבעו בצבעים יפים ועדינים של שקיעה , השמש הלוהטת התחילה לרדת ולהעלם אחרי הים בעוד הירח טיפס השמימיה וכוכבים מנצנצים כיסו את השמים מסביב .
עצרנו בקרחת יער גדולה הפעם אפשר היה לראות את השמים הכהים , הג׳ונגל הזה יותר מדולל מבחינת צמחיה מחלק הג׳ונגל השני .
לוק וראיין התחילו להקים מדורה כדי שתאיר ותחמם לנו את הלילה הקר שקרב לבוא עלינו , ניק נח על שמיכה וכרית , מצבו גרע כאשר המשיך ללכת מרחקים עם פציעות חמורות כמו שלו, אומנם שיטחיות ולא עמוקות אבל בהחלט קשות .
רונה העייפה נרדמה קלות ליד ריאון שכבר ממזמן שקעה לשינה עמוקה .
שכבתי על השמיכה מביטה בכוכבים בזמן שלוק וראיין מנסים להדליק את המדורה בעזרת שפשוף של אבני גיר גדולות .
נאבקתי עם אפעפי למשך רגע ארוך , מסרבת לעצום אותם ומנסה להישאר ערה , לבסוף העייפות גוברת עלי ובמהירות ואני נרדמת לשינה עמוקה ונטולת כול עול .


תגובות (5)

הסיפור מושלם ואין מה לשפר! באמת!
כבר מהפרק הראשון ידעתי שאני יאהב את הסיפור הזה 3<
תמשיכיייי את השלמות הזאת !
לאב יו :*

27/07/2013 01:49

תמשיכייי !

27/07/2013 01:49

מהמם!!!!!תשקלי להוציא ספר או לכתוב סרט או הצגה :)

27/07/2013 03:00

המשך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! את יודעת מ ראיתי? כל השמות של הפרקים מסתיימים באות ת׳ יש לזה משמעות כלשהי?

27/07/2013 03:15

הכתיבה שלך מדהימה אביה אין לך מה לדאוג גם אם יש שגיאה אז מה כולם טועים :)
תמשיכיי! ♥♥♥

27/07/2013 07:10
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך