Stuck In The Moment פרק 3

~~~כעבור כמה חודשים~~~
"אבא! אני יכולה ללכת לקניון עם קת'רין ודנה היום?” שאלתי את אבא בטלפון בזמן החלפתי בגדים
"כן.. אבל תחזרי עד 7.. אנחנו צריכים לדבר" הוא אמר
"אוקי.. טנקיו!” חייכתי לעצמי והרמתי את תיקי שהיה על הרצפה. ניתקנו ומיהרתי להתקשר לדנה
"קת'רין איתך? יופי. ניפגש בתחנה עוד 20 דקות? אוקי" סיכמנו וניתקתי את הטלפון
~~~
"אז.. על מה רצית לדבר איתנו?” התעסקתי עם המזלג בארוחה.
"אממ.. הכרתי מישהי חדשה" אבא אמר לי מהר והפה שלי נפתח
"אתה.. מה?” קפאתי
"הכרתי מישהי חדשה ו.. מחר אנחנו יוצאים.” הוא אמר מהר ולא הסתכל עלי
"מגניב! מתי נכיר אותה?” דילן התלהב
"אני לא יודע.. אני מניח שבקרוב..” אבא חייך אליו ואז הסתכל עלי
"אמבר?” הוא ניסה להעיר אותי. הייתי עדיין קפואה
"אתה יודע מה? אני אעלה לחדר שלי. איבדתי את התיאבון.” אמרתי ומיהרתי לקום מהשולחן.
"אמבר!” אבא קרא אבל התעלמתי.
עליתי מהר במדרגות ורצתי לחדר שלי.
נכנסתי לחדר ונעלתי את הדלת. התיישבתי על המיטה והרמתי תמונה של אמא ושלי שהייתה מונחת על השידה שלי. הדמעות התחילו לזלוג מבלי ששמתי לב בכלל, והידיים שלי התעסקו עם השרשרת שלי. שאמא שלי הביאה לי לפני שהיא מתה.
~~~
"אבא?” קמתי מהמיטה. כנראה שאתמול נרדמתי מבלי שלא שמתי לב בכלל..
אפחד לא ענה לי. נו טוב.. בטח התעוררתי מאוחר.. שוב.
קמתי עדיין ישנונית והעפתי מבט לכיוון המראה והתחלתי לצרוח.
"מה. זה.” אמרתי בוחנת את הפרצוף שלי ואת השיער. הם נראו נורא.
היו לי שקיות מתחת לעיניים, השיער שלי היה מבולגן מאוד, והיו לי כמה חצ'קונים על הפרצוף. כוסעומו.
גנחתי כשהלכתי לכיוון השירותים.
לא היה לי כוח בכלל. הייתי ממש עייפה, ושקלתי להבריז. אבל אני צריכה לדבר עם דנה. וקת'רין. דחוף.
ציחצחתי שיניים וניגשתי לארון מחפשת משו ללבוש.
התארגנתי http://www.polyvore.com/untitled/set?id=86100682
וירדתי לאכול. הסתכלתי על השעון וראיתי שעוד 20 דקות הבצפר שלי מתחיל. ממש אכפת לי.
האמת? אחרי ההודעה של אתמול אני לא מסוגלת לחשוב על שומדבר חוץ מזה.
פיניתי את צלחת הקורנפלקס שלי לכיור. כל פעם שאני רק חושבת על זה שאולי מישהי אחרת תחליף את אמא שלי אני מתחרפנת ומאבדת את התיאבון.
הרמתי את התיק ותליתי אותו על כתף אחת ויצאתי לבצפר.
~~~
"מה?? מה זאת אומרת שלאבא שלך יש מישהי חדשה??” דנה הופתעה ושאלה שוב בפעם החמישית
"כן. הם יוצאים היום..” אמרתי והרמתי את המגש שלי כדי לקחת מהאוכל המגעיל שיש בקפיטריה הזו.
"דרך אגב, איפה קת'רין?” שאלתי את דנה מסתכלת סביב
"היא לא הייתה בשעתיים הראשונות של מדעים..” הוספתי
"היא הבריזה" דנה אמרה והצטרפה מאחורי עם המגש שלה
"ברור..” צחקתי וראיתי אותה מנופפת לי מהשולחן
"אני הולכת לקת'רין" אמרתי לדנה ומיהרתי אל השולחן שהיא ישבה בו.
"אמרת שאת צריכה לדבר איתי" קת'רין קפצה עלי ברגע שהנחתי את המגש על השולחן
"כן.. אממ.. אבא שלי מצא מישהי.” אמרתי מהר וניסיתי להתעלם מהמבט המופתע שלה. כמו של דנה.
"מה?? מה זאת אומרת מצא מישהי חדשה?” היא שאלה. כמו דנה.
"לא יודעת.. הם יוצאים היום שוב" אמרתי כאילו לא אכפת לי. אבל מבפנים. בכיתי…
תפסתי עם המזלג חתיכת מלפפון והכנסתי אותו לפי.
"כאילו.. אמא חורגת?” קת'רין שאלה ובאותו הרגע נחנקתי מהמלפפון. התחלתי להשתעל וכולם הסתכלו.
אחרי ששתיתי קצת מים ונרגעתי לחשתי לקתרין ש"בבקשה תעבירי נושא!!!” ואז פניתי לכול מי שנעץ מבט.
“אתם יכולים לחזור לעניינכם! מה אתם מסתכלים?” נבחתי עליהם והם מיהרו להתרחק
“מה ישלך?” קת'רין לחשה לי
“כלום! אני לא רוצה לדבר על זה אוקי?” ניסיתי להירגע
“אוקי! זו לא סיבה להרוג אנשים מסכנים!” היא אמרה ואני פשוט תפסתי את המגש שלי וקמתי משם
“היי! לאן את הולכת?” דנה שאלה אותי, אבל אני התעלמתי.
חציתי את הקפיטריה וזרקתי את המגש שלי ומיהרתי החוצה.
לא רציתי להישאר. רציתי להבריז הביתה. וזה בדיוק מה שאני הולכת לעשות.
חשבתי ורצתי לתחנת אוטובוס הקרובה, לפני שהאוטובוס יברח לי.
האוטובוס היה מפוצץ והייתי חייבת לשבת לפני שקרסתי.
היה מקום פנוי ומיהרתי להתיישב בו לפני שהלכו לי הרגליים לגמרי.
שיחררתי אנחה כשסוףסוף הרגליים שלי נחו.
“הי! שרשרת יפה! מאיפה היא?” נערה עם שיער חום בהיר וגלי שאלה אותי עם חיוך שחושף גומה. היא דיברה על השרשרת של אמא שלי. שאמא שלי הביאה לי
“אממ.. אני לא יודעת” הקול שלי רעד קצת“אה אוקי. אני פשוט חיפשתי אחת כזו מלא זמו ולא מצאתי.. אומרים שהן נדירות" היא הוסיפה מחייכת
"אוקי..” הוצאתי את האייפון שלי והתחלתי לבדוק הודעות ושיחות שלא נענו.
"סליחה! שחכתי להציג את עצמי.. אני ג'מה" היא הושיטה את ידה
"אממ… אז אני אמבר. תראי, אני נורא מצטערת אבל אני חייבת לזוז-”
"שנייה.. אני צריכה לקרוא לאחי.. הוא נאבד לי פה איפה שהוא..” היא צחקה וקראה בשמו
פתאום הופיע נער מתולתל עם חיוך דומה וגומה כמו שיש לאחותו.. הם נראים ממש דומה!
"טוב אמבר. היה נחמד לפגוש אותך! הארי! קדימה! הולכים לבקר את אבא!” היא אמרה והארי שלח לי חיוך
החזרתי לו חיוך והם יצאו מהאוטובוס. ואני כל הזמן חשבתי: WTF?!