מה אני עושה פה?!- פרק 17-

התנתקתי מאסי. עידו עמד שם בחיוך כואב והפסיק עם מחיאות הכפיים. הסתכלתי על אסי, ואז עליו. לא היה לי מה להגיד. ״יפה, יפה״ הוא אמר. ״אסי מקבל עוד בחורה לאוסף״ הוא הוסיף. ״הוא לא ׳מקבל׳ שום בחורה״ אמרתי, התעצבנתי שהוא מתייחס אליי כרכוש. ״אבל ענבר, תהני מזה כמה שיותר, כי אחרי שהוא יזיין לך את הצורה, הוא יזרוק אותך לחברים שלו ויעבור לבחורה כוסית יות..״ הוא התחיל להגיד ואסי נתן לו אגרוף ששיתק אותו לרצפה. ״אני הולכת מכאן״ מלמלתי ודמעה אחת יצאה מעיניי. ״ענבר!״ אסי קרא לי, אבל ברחתי משם. הייתי בשוק מאיך שעידו דיבר. פשוט בשוק.
הגיע יום ראשון, וכל השכבה הייתה צריכה להגיע מוקדם, כי טסים לפולין. ״מה קרה לחבר שלך?״ טל שאלה אותי. ״הוא לא חבר שלי״ אמרתי בקרירות. ״מה קרה בשישי?״ היא שאלה. השפלתי מבט. ״הוא ראה אותי ואת אסי, ודיבר לא במקום״ אמרתי. ״הוא ראה אותך ואת אסי?״ היא שאלה בתדהמה. ״אולי תפסיקי כבר?!״ אמרתי בעצבנות. ״אין לי כוח לדבר על זה בסדר?!״ אמרתי בעצבנות. ״בסדר״ היא אמרה והלכה. נאנחתי והלכתי לשבת בצד.
״ג׳וני״ אמרתי. ״אני בשיעור״ הוא אמר. ״אני מתפרקת פה״ אמרתי והתחלתי לבכות. ״מה קרה?״ הוא שאל. ״הכל״ אמרתי. ״אני לא רוצה להיות פה״ לחשתי בבכי. ״אני אנסה לשכנע את ההורים שלי לעבור לישר..״ ״לא, ואז שנינו נסבול פה״ קטעתי אותו. ״אבל לפחות נהיה שנינו״ הוא אמר. ״ענבר, עולים לטיסה״ אחת הבנות אמרה לי בחיוך. ״אוקיי״ אמרתי, והיא הלכה. ״לאן את טסה?״ הוא שאל. ״לפולין״ אמרתי. ״טוב, אני אדבר איתך אחר כך״ אמרתי. ״תשמרי על עצמך״ הוא אמר. ״מנסה״ מלמלתי וניתקתי את השיחה.
הגענו לפולין. את כל הטיסה העברתי בשינה. לא היה לי את הכוח או את המצב רוח לדבר עם אף אחד. נסענו לבית מלון שנשהה בו. השעה הייתה כבר ממש מאוחרת. יצא שאני באוטובוס עם כל המורים, ובגלל זה גם עם כל המופרעים. למה זה לא יכול להיות בית ספר רגיל, שכל כיתה באוטובוס נפרד? כמה שאני שונאת את המקום הזה. התעוררתי כששמעתי רעש. האוטובוס סטה מהדרך, וראיתי שאנחנו באמצע יער. כולם התחילו להילחץ. ״אין קליטה!!״ בחורות צרחו בלחץ. ״מה הולך כאן״ מלמלתי לעצמי וקמתי אחרי כולם אל מחוץ האוטובוס. ירד גשם בחוץ. ניסיתי לשמור על שיערי יבש והלבשתי את כובע הקפוצ׳ון על ראשי, אבל זה לא עזר. ״בואי לבפנים, את תקפאי פה״ אסי נעמד מולי. הנהנתי ונכנסתי לתוך האוטובוס. ״אני צריך לדבר איתך״ הוא אמר. בחיים הוא לא דיבר איתי בכזה טון חושש. ״אוקיי״ אמרתי. הוא הלך למושב האחרון, גירש את כולם, וקרא לי לבוא. אני שונאת שהוא עושה את זה.
״אני יודע שאת כועסת עליי אחושרמוטה, אבל..״ ״אני לא כועסת עליך״ קטעתי אותו. ״יופי, כי אני לא מתחרט על שנייה ממה שהיה אתמול״ הוא אמר. שתקתי והסמקתי. ״הייתי מעדיף שהבחור גם יחזיר לי, שיהיה לי יותר אקשן, אבל הנקבה הזה לא יודע לבעוט בכדור, אז בבן אדם?״ הוא אמר. חייכתי. ״תקשיבי״ הוא אמר והניח את ידו על ברכי. ״כל מה שהוא אמר אתמול הבן זונה הזה.. הכל שטויות״ הוא אמר והתחיל ללטף את רגלי. ״אמת. הייתי עם הרבה בחורות, ואת יודעת את זה.. אבל בחיים..״ ״אטיאס והילדה שם בסוף! בואו לכאן!״ שמעתי את הקול הצווחני של המורה. ״אחר כך״ אמרתי וקמתי אליה.
״טוב, יש פה קרוב פונדק דרכים. נילן שם הלילה. גם שם אין קליטה, אנחנו פשוט חושבים שנפעל יותר בחוכמה בבוקר״ היא אמרה לכולם. לא היה לי שם אף אחד שאני אוכל לדבר איתו חוץ מאסי. הסתכלתי עליו. כולם היו מסביבו. איך אני אמורה להשתוות לכולם? הוא הסתכל עליי, וניסה להתקדם אליי, אבל חברים שלו לא שמו לב ודחפו אותו קדימה. נאנחתי והמשכתי ללכת. לבד.