האור האחרון-פרק 8 במדבר

אוקיי,אז הנה תקציר של מה שקרה
לי עד עכשיו:
יום לפני היום הולדת שלי,ראיתי כוכב נופל וביקשתי לראות משהו על טבעי.
ביום למחרת,פגשתי כלב מדבר ואז הופיע מאין אור מוזר כזה.
אחר כך,דברים מוזרים התחילו לקרות כשביניינים נעלמו וגייזרים של מים יצאו מכל מקום.
בנוסף אני עברתי מאין שינוי וחזרתי להראות כמו בן 10 רק עם עיניים שחורות.
הכלב המדבר התגלה כדרקון,ויש את הציידת אוצרות שניסתה להרוג אותי.שלושתנו הלכנו אל תוך האור
כשפגשנו עוד מישהו בשם בלו.
או כן,ויש את הבחור המוזר בשם אקסליבר שמחפש את הציידת,ואת הבחור שניצח אותו בשם ברטלמיו שמחפש אותי."איזה תאריך אתה רוצה שיהיה תאריך המוות שלך?"
—————————
"גומו גומו נו…פיסטול!" שמעתי.פקחתי עיניים.שכבתי במיטה שלי,והטלויזיה שעל השולחן דלקה.
כיביתי אותה,והסתכלתי בשעה.5:15 אחרי הצהריים.קמתי מהר,והלכתי להתקלח ולצחצח שיניים.
לבשתי את הבגדים הכי מסודרים שמצאתי,בכל זאת זה דייט ראשון.ירדתי למטה במהירות.
רקס ישב ליד דלת האמבטיה,ואמא ואחותי היו במטבח.לקחתי את המפתחות והפלאפון,ויצאתי.
מיהרתי ללכת אל הפארק שמול הבית שלי,והיא הייתה שם.
"קאיה" חייכתי אליה.היא לבשה שמלה בצבע תכלת ארוכה.השיער החום הארוך שלה נראה מדהים.
"אתה בהחלט יודע איך לגרום לבחורה לחכות" היא צחקקה."ג'ון" היא אמרה בקול הנעים שלה.
"ג'ון" היא אמרה שוב."ג'ון!" היא כבר ממש צעקה את זה."ג'ון!"
פקחתי עיניים.שכבתי על ערמה ענקית של חול.
"אתה בסדר?" שאלה קאיה.היא ורקס ישבו מולי.זה היה רק חלום.
בלו הלך שם,מביט לצדדים."איפה אנחנו?" שאלתי בתשישות.הרגשתי כאילו לא ישנתי איזה 100 שנה.
קמתי מהחול,ושאלתי:"מה קרה לאור?"
"הוא שאב את הכל" אמר בלו והתיישב על החול.התיישבתי חזרה,והבטתי במה שהיה פעם בלו-גרין.
היינו במדבר."טוב לראות שאתה בסדר ילדון" הוא הוסיף.
"אני בן 18,אני ממש לא ילדון!" צעקתי אליו.בלו וקאיה הביטו בי,ואחר כך זה בזה.הם צחקו כאילו אין מחר.
"אני עדיין בגוף הקטן הזה?" שאלתי את רקס.הוא הנהן.
טוב-אז כבר עם בנות לא ילך לי."אז,איפה היציאה מכאן?" שאלתי את בלו.
"מאיפה לי? אני כולה הלכתי לתומי כשראיתי אור מוזר שכזה.נכנסתי לעיר שלכם,ואז מצאתי אתכם" הוא
חייך לקאיה.זה די עיצבן אותי.
רוח נשבה.זו לא הייתה רוח רגילה.קצת חול עף שמאלה.זה היה יום,והרגשתי איך החום של המדבר מתחיל להשפיע עליי."אני אבדוק אולי יש עיירה קרובה לכאן" אמרה קאיה והתחילה ללחוץ על מספר כפתורים במכשיר שלה.
בינתיים,שמענו צעדים בחול.הסתובבתי,וראיתי אדם גבוה,בגלימה אפורה ומסכת ברזל כסופה.
הייתה לו חרב על הגב,רק שלא היה לה להב.
הבטתי בו עוד קצת זמן,עד שהוא הלך משם.רקס הביט בי,ושאל לבסוף:"מה נעשה עכשיו ג'ון?"
הסתכלתי סביב.קאיה עדיין הייתה עם המכשיר,בלו איתה.
"מההתחלה לא הייתי צריך אף אחד" אמרתי והסתכלתי שוב לאיפה שעמד האיש הגבוה.
"בוא רקס" אמרתי לו והתקדמנו לשם."מה איתנו?" שאל בלו.
"חכה ג'ון,אני יכולה להשתמש במכשיר כדי למצוא…" "אין צורך" עניתי מיד.
שלושתם הביטו בי."אני הייתי בזה לבד עם רקס,אתם רק החלטתם להצתרף.אני מתכוון לבדוק משהו.רקס אתה איתי?" פניתי אליו.
"אני חיית המחמד שלך.ברור שאני איתך" חייך.התקדמנו לאיפה שעמד האדם עם מסכת הברזל.
לא ידעתי למה הלכתי לשם,אבל כנראה הוא ידע לאן ללכת.נזכרתי בו עוד קצת.שנינו הבטנו זה בזה.
אולי הוא רצה שאני אעקוב אחריו?"הם יכולים לעזור" אמר רקס.
"אבל כבר אין לי כח להסתובב אליהם…..זזה כמה מטרים אחורה" נאחתי.
"טוב…." אמר בגלגול עיניים."אתה לא חייב ללכת איתי אם לא בא לך" אמרתי בסוף.
"אני דרקון המחמד שלך.תזכור את כל מה שעברנו ביחד מאז שנפגשנו".
"כן…" אמרתי בחיוך:"זו הייתה מחיצת הגוף הכי כיפית שיש" אמרתי.
"תשתוק" צחק רקס."אני אולי דרקון שלא יכול לעוף,אבל אולי יהיה לי שימוש" אמר.
הבטתי בדרקון שהלך לצידי."נראה לי שזו התחלה של חברות דרקון ואדם מוצלחת" חייכתי.

אקסליבר שכב על האדמה הקרה.הכלב השחור בכה עליו."חתיכת…" צעק הכלב.
"דיי" ענה אקסליבר."אקסליבר" חייך הכלב."אתה בסדר!" אמר ובכה חזק יותר.
"אני יודע מי…יותר נכון מה הוא" אמר אקסליבר בתשישות.הוא לא הצליח לזוז בכלל.
"הוא אחד מארבעת אדוני העולם" אמר לבסוף.