סיפורי ערפדים. 1פרק א סיפורי ערפדים.

בית הספר לנובו 8:15 בבוקר.
בראון מה קורה לך? אמרתי לבראון בספק.
הכל בסדר.הוא ענה
אל תשקר לי! אני יודעת שמשהו לא בסדר… תיראה את השקים האלה מתחת לעיניים שלך, אתה לא ישן כבר כמה לילות מה קורה?!
אוקי. אני יספר אבל תבטיחי להאמין לי.
אם זה עוד אחד מהסיפורי ערפדים שלך, אני מעדיפה לא לשמוע.
לא, תקשיבי אני חייב לספר למישהו ואת החברה הכי טובה שלי…
ראיתי ניצוץ של בכי בעיניים שלו. טוב בסדר מה זה?
אני הכרתי ערפד.
נו באמת! אמרתי.
לא, לא תאמיני לי, בבקשה!
אוקי תמשיך…
זה קרה באיזה 2:00 בלילה, קיבלתי הצעת חברות בצ'אט ממישהו… קראו לו..ר..רייבן
טוב, אני הולכת…
לא!! בלום.. את הבטחת להאמין לי בבקשה…
אוקי.
התחלנו שיחה והוא רשם שהוא יודע שאני יודע הרבה דברים על ערפדים, אפילו דברים שאסור..
מה???
רגע, זה נכון. ואז כתבתי איך אתה יודע?
והוא כתב לי להיפגש איתו בשעה 11:00 בלילה היום ליד המזרקה שפה ליד בית הספר.
אני עומד להגיע לשם!
פתאום באה אלינו גברת מורגן המורה השנואה עלינו ואמרה אדון בראון וגברת בלום היה צלצול לפני 30 שניות למה אינכם בכיתה היא הסתכלה עלינו בעיניים החודרות שלה והוסיפה מה אתם מסתכלים קדימה לכיתה! הלכנו לכיתה ובזמן שפתחנו את הדלת בראון ביקש ממני לא לספר לאף אחד על מה שדיברנו הנהנתי באי רצון…