המשקפיים – פרק 15

הילרי, החברה הכי טובה שלי רוצה להרוג אותי. הכל בגלל המשקפיים המעצבנות האלה. עכשיו הכל מתבהר לי. דווקא ביום שהילרי לא באה לבית-ספר פגשתי בפעם הראשונה את ג'ים ג'יימס וג'מרון. כשריק עבר את התאונה הילרי אמרה לי שהיא לא שמה לב. ועכשיו היא תנסה שוב. אני לא אתן לזה לקרות. הווו הילרי, את לא יודעת מה מחכה לך…

* * * * *
אסאמאס. פתחתי את הטלפון וראיתי שזה מריק.
'סרט?היום?' היה כתוב. ריק השתחרר מבית החולים לפני שבוע אחרי שהיה שם כמעט חודש (!!!) חייכתי ועניתי לו.
'בטח, בשמונה' סגרתי את הפלאפון. עד היום עדיין לא קרה שום דבר עם הילרי. העמדתי פנים שהכל בסדר אבל כל פעם שראיתי אותה רציתי לחנוק אותה. הסתכלתי בשעון, שבע ורבע. עוד 45 דקות ריק מגיע! קמתי מהמיטה ועשיתי פשיטה על הארון בחיפוש אחר בגדים. בסוף מצאתי שמלה חמודה שחורה עד הברך. הצמדתי אליה סיכה עם ציפור זהובה (כן, כמו של קטניס ממשחקי הרעב. ראיתי באינטרנט והתלהבתי) והלכתי לסדר את השיער מול המראה. דווקא היום היה לי מה שנקרא bad-hair-day, אז אספתי אותו ל'קוקו עגבניה' שנראה ממש טוב עם השמלה השחורה. בשמונה (איזה דייקן) קיבלתי אסאמאס מריק.
'אני למטה' אז לקחתי תיק ויצאתי לרחוב. לא היה שם אף אחד.
"ריק?" ספק אמרתי ספק צעקתי. שום תגובה.
"ריק? זו מתיחה או משהו?" צעקתי שוב. שום תגובה.לפתע הרגשתי יד על הכתף שלי. הסתובבתי וראיתי את ג'ים מאחורי. גילגלתי עיניים והתחלתי לרוץ (קצת בעיה עם נעלי עקב) אב מהצד השני הגיע ג'יימס. כל אחד מהם תפס לי יד.
"הפעם לא תצליחי לברוח" לחש לי ג'ים וקשר על עיני בד שחור כך שלא יכולתי לראות כלום. הם הובילו אותי לאנשהו ואחרי משהו כמו 10 דקות הם הורידו לי את הכיסוי עיניים. הסתכלתי מסביב וראיתי שאני בסלון של הילרי. אחרי שראיתי את המכתב זה לא הפתיע אותי.
"איפה ריק?" שאלתי. אני לא מוכנה שהם יפגעו בו שוב.
"קלרה" שמעתי את הקול שלו והסתובבתי. ריק היה חצי מוסתר מאחורי הקיר שהוביל למסדרון.
"ריק אתה בסדר?" שאלתי. אבל הפעם לא ריק ענה לי.
"בינתיים כן" אמרה הילרי. ריק הרים ידיים והתחיל לזוז הצידה. לא הבנתי מה קורה עד שראיתי שהילרי מצמידה לו אקדח לראש. המראה הזה ממש עיצבן אותי.
"מחקו לך את השכל" אמרתי לה. בתגובה היא חייכה והצמידה את את האקדח חזק יותר לראש של ריק. שנראה יותר מבוהל מהעובדה שג'ים וג'יימס עמדו מאחורי מאשר שמוצמד לו אקדח לראש.
"אולי. אם את רוצה שריק יישאר בחיים. תני לי את המשקפיים" אמרה הילרי.
"את יכולה להמשיך לחלום על זה, כי אין סיכוי שתקבלי אותם" אמרתי. ולאט ובזהירות, בלי שהילרי תשים לב, קירבתי את היד לירך שלי והרמתי מעט את השמלה. מאז שראיתי את המכתב של הילרי אני קושרת לעצמי בד על הירך ובבטן כדי שאני אוכל לשים שם את האקדח והסכין שלי. קצת מזעזע שילדה בת 17 מסתובבת כמו אנג'לינה ג'ולי בסרט 'מר וגברת סמית' אבל כשמנסים להרוג אותך את לא ממש חושבת אם זה מזעזע או לא. התחלתי להוציא את האקדח.
"אני סופרת עד שלוש ואם את לא מביאה לי את המשקפיים אני יורה בריק" אמרה הילרי. עוד שניה האקדח בחוץ.
"אחת…" האקדח בחוץ.
"…שתיים…" הרמתי את האקדח וכיוונתי אותו אל הילרי. לא נראה שזה מטריד אותה. התכוננתי עם אצבע על ההדק.
"….שלוש…"
ירייה.