געגוע.

חשבתי שלי זה לא יקרה, חשבתי שאני חזקה, לא האמנתי בזה, חשבתי זאת סתם עוד אגדה.  בניתי סביבי חומות שאף אחד לא יכול לפרוץ.
ואז הוא הופיע עם החיוך הכובש שלו ושמחת החיים המאוד מעניינת שלו.
הוא צחק מהצניות שלי וסבל את ההומור הקשה שלי.
הוא היה רומנטי ההפך הגמור ממני.
הוא הבין אותי וסבל אותי כמו שאני.
הייתי מאושרת .
התאהבתי בו ! יום אחד הכול נעלם.
הוא יצא ולא חזר איתו הלכה תחושת האושר ובא הדיכאון.  אני מתגעגעת לתחושה הזאת כשהוא היה מחבק אותי, מנשק אותי ,צוחק איתי או סתם מדבר אליי. אני אהבתי אותו, אני אוהבת אותו ותמיד יאהב אותו כי הוא לימד אותי מה זה אהבה!