אהבה אסורה❤ על וואן די פרק 6 -עצוב(:

בפרק הזה חלק מהעבר של אור יחשף>< כבר הסברתי לכן שזה לפי המצב רוח שלי ושהייתי קצת בדיכאון כשכתבתי את זה ?(: אז טוב הנה זה והוספתי לזה שיר שאני אוהבת מאווווד(: תהנו(:

~~~~~~

נכנסנו לחדר שלנו , ושמנו את כל הדברים שם . ואז , חדר ליד , יכולנו לראות את החדר של הבנות. פתחנו את הדלת , ולהפתעתנו לא ראינו את אור בשום מקום . הלכנו לחדר שלהן , ורק אלי הייתה שם .
״היי אלי , איפה אור ?״ שאלתי .
״אל תציקו לה היום , היא צריכה קצת זמן לבד..״ אלי אמרה בפרצוף קצת עצוב . מה קרה ..?
״היא בסדר ..?״ זאין שאל.
״אפשר להגיד , אבל בבקשה אל תציקו לה היום..״ היא אמרה באותו הטון . וואו מה זה ?
״אנחנו עברנו לחדר ליד..״ נייל אמר מנסה לשנות נושא .
״כן .? אז נוכל להסתובב ביחד יותר , מגניב״ אלי אמרה מחייכת חצי חיוך .
״אני אממ.. הולך לחצר ..״ ליאם מלמל ויצא מהדלת ישר אל המרפסת של החדר .

(ממליצה לשים את השיר הזה ברקע – http://youtu.be/F-4wUfZD6oc )

נקודת מבטו של ליאם –

הסתובבתי קצת , הייתי מודאג . אם קרה לה משהו ? אני לא רוצה לראות אותה פגועה . היא אחת החברות הכי טובות שלי , ואני לא אוהב לראות אנשים שחשובים לי פגועים. התחלתי להסתובב בחצר , מסתכל על כל הבניינים בנוף . המשכתי להתהלך ככה , כמה דקות טובות , ואז מצאתי אותה ! היא ישבה על הרצפה , עם הגב לקיר בסוף החצר , והיא בכתה ! מיד התקרבתי אליה והתיישבתי לידה , מחבק אותה .
״מה קרה ? את יכולה לספר לי ..״ לחשתי לה .
״זה .. זה .. פשוט היום .., לפני כ.. כמה שנים ..אבא שלי ..מת ..״ היא מלמלה והתחילה לבכות עוד יותר . שמתי את הראש שלה על הכתף שלי ונתתי לה לבכות .
״זה בסדר .. אני פה ..״ המשכתי ללחוש לה , מנסה להרגיע אותה כמה שאפשר.
״את רוצה לדבר על זה ?״ שאלתי מחייך אליה חיוך מעודד .
״אני .. הייתי בת 7.. וההורים שלי התגרשו .. והוא כנראה היה נסער .. והוא נפגע בתאונת דרכים .. אני חושבת שהוא היה שתוי , היו לו בעיות שתיה .. הוא .. תמיד היה חוזר הביתה שתוי .. שותה בבית .. תמיד , הייתי שואלת אותו למה הוא לא מפסיק .. והוא לא היה עונה לי . הוא תמיד היה צועק על אמא שלי , והוא היה לפעמים מכה אותנו , ואז בגיל 7 הוא מת .. ואני מאז מבולבלת .. לא יודעת אם לשמוח או להיות עצובה .. אני פשוט באה לכאן .. ובוכה..״ היא דיברה , דמעות נוזלות מפניה . וואו .. לא ציפיתי לזה ..
״ואיך את עכשיו ? התגברת על זה ?״ שאלתי בקול רגוע .
״ממש לא .. אף פעם לא התגברתי על זה .. אני עדיין זוכרת היום הזה שהוא הרביץ לי , זה מעביר בי צמרמורת כאילו שזה קרה עכשיו .. יש לי צלקות ממנו .. ברור שגם ממני .. זה כבר מייאש לנסות להסתיר אותן..״ היא מלמלה .
״איזה סוג של צלקות ?״ שאלתי מנסה להרגיע אותה .
״כאלה ..״ היא אמרה והורידה קצת את החולצה מהגב שלה , חושפת צלקת גדולה .
״וכאלה ..״ היא אמרה שוב אבל בטון אחר , עצוב יותר והראתה לי עכשיו את הידיים שלה . וואו.. המילה היחידה שהצליחה לצאת לי מהפה .. איך אבא , אבא לכל דבר , יכול לעשות דבר כזה ? הצלקת הזאת על הגב שלה , איך זה אפשרי בכלל ?
״אין לך מילים נכון ? לכולם אין..״ היא שוב מלמלה מוחה כמה דמעות .
״את תעברי את זה , הכל יהיה בסדר ! אני מבטיח לך״ אמרתי לה מחזיק את הידיים שלה ומסתכל על הפנים הרטובות מדמעות שלה .
״מה לגבי אמא שלך?״ שאלתי לאחר שהנחתי את הידיים שלה .
״היא ספגה את הכל .. התקדמה .. היא לא מבינה מה זה להיות זו שצופה בהכל, וגם חווה את הכל .. היא התגברה על זה , לא כמוני ..״ היא אמרה עם ניצוץ בעיניים שלה , ספק מדמעות או ספק משנאה .
״ראיתי את כל המריבות וכל הדברים , זה כאילו שאם אני ילך להגיד לו בהלוויה שאני אוהבת אותו , אני ירגיש שקרנית . רק ככה יודעים שאי אפשר כבר להחזיר את מה שהיה .. אבל אני כבר למדתי ..״ היא אמרה מסתכלת על הצלקות שבידיים שלה .
״זה בסדר , את תתגברי .. את כועסת עליו נכון?״ שאלתי מנסה לגרום לה להבין משהו .
״כועסת זה לא מילה ! הוא פשוט היה כלכך אנוכי! אני הילדה שלו ..! איך הוא יכל להיות כלכך .. כלכך הוא ! אמא שלי ואני.. אמא שלי אמרה לו המון פעמים , שיפסיק עם זה ! שיפסיק לשתות ..! אבל לא ! הוא כאילו לא שומע אותה ממשיך עם זה ..! אני אפילו לא יודעת אם אני כועסת או רק עצובה .. אני יותר מדי מתוסכלת בשביל זה ..ואמא שלי .. לא יודעת כלום .. בשבילה אין שום צלקות .. אין עבר קשה .. אין אבא ! היא לא יודעת כלום ליאם .. כלום ..!״ היא אמרה קצת בכעס ובסוף התרכחה והתחילה לבכות . יכולתי לשמוע בקול שלה שהיא מרגישה שהיא עומדת להישבר , אז הייתי שם בשבילה , מנסה להעביר את הזמן , ולגרום לה להבין שהוא לא שווה את זה .
״את שווה יותר ממנו , את לא צריכה לכעוס עליו, את צריכה רק ללמוד מהמקרה הזה , את חזקה יותר עכשיו , ואת מנוסה יותר עכשיו, והוא לא יפגע בך יותר״ אמרתי לה מסתכל בעיניים שלה כשהיא מהנהנת . ניסיתי לגרום לה להבין את זה .
״את רוצה לחזור ? הם דואגים, ואנחנו עברנו לפה , חדר ליד . אני רוצה שכל דבר שמפריע לך, תבואי לדבר איתי . את מסתירה את האמת מאחורי החיוך היפה הזה , אבל אני לא רוצה שטויות , תהיי עצמך, לפחות לידי״ אמרתי לה והיא המשיכה להנהן . עזרתי לה לקום , היא ניגבה את האיפור המרוח והדמעות ונכנסנו בשקט , מקבלים מבטים דואגים מכולם . הסתכלתי עליהם במבט שלא יבואו או ישאלו שאלות והם השפילו את הראש שלהם .
״את בסדר ?״ נייל שאל
״כן , א.. אני בסדר .. זה היה רק .. משהו.. אישי..״ היא מלמלה והתקדמה אחריי לעבר השירותים . ניגבתי לה את שאריות האיפור .
״את בסדר עכשיו, הוא לא פה לפגוע בך ואנחנו פה כדי להגן עלייך .״ אמרתי לה והיא חייכה אליי חיוך תודה .
״אנחנו תמיד פה בשבילך״ אמרתי לה והיא חייכה אליי .
״לא משנה מה ..״ הוספתי מחייך אליה חזרה .