הפרח מחליף הצבעים

"עוד כמה זמן נשאר לנסיעה?” שאלתי בעייפות את אבי, שנהג במשך שעתיים שלמות כדי להגיע לאיזו טירה רחוקה. הוא מלמל תשובה לא ברורה, אבל לא אמרתי לו לחזור על זה כדי שלא יתעצבן. ברקע התנגן שיר רוק. אחותי הייתה שקועה בשינה.
—
אני, מירנדה, אחותי ליאורה וההורים שלנו נסענו לשבועיים בצ'כיה. בהתחלה חשבתי שזה יהיה לגמרי משעמם, אבל עם הזמן הכל נהיה מעניין יותר ויותר, עד שזה הגיע לשיא. עצרנו לתדלק בתחנת דלק קטנה באמצע הדרך, ובעוד אבי מטפל במכונית, אני, אמא ואחותי יוצאות לשאוף קצת אוויר. אנחנו רואות פרח נפלא. הוא היה לבן וחלק, לא הייתה בו אפילו נקודה של לכלוך. נגעתי באחד מעלי הכותרות שלו. לפתע, צבעי הכותרת שלו החליפו צבעים במהירות.
הבטתי באמי ובאחותי בתדהמה. מסתבר שהן לא ראו דבר, למרות שעיניהם היו ממוקדות על הפרח. האם אני מדמיינת? מה קרה פה בכלל?
בהמשך הנסיעה ניסיתי להתעלם מהעובדה שראיתי לפני כמה רגעים משהו לא רגיל בכלל. יערות סבוכים מאוד היו לצדי הדרך לאורך כל הנסיעה. לפתע יצאתי מהמכונית. לא יצאתי בכוחות עצמי. כאילו… השתגרתי. ראיתי שהמכונית המשיכה לנסוע בלעדיי, אך במושב שלי ישבה מישהי שהייתה זהה לי. רציתי לפרוץ בבכי, לפני שנפלתי על אחד מגזעי העץ שבצד הדרך ואיבדתי את הכרתי.
“ במזל הצלחנו להחליף אותה ברגע האחרון" שמעתי קול יפהפה אומר ברכות. פקחתי את עייני. שכבתי מיטה נעימה במין בקתת עץ חמימה. מולי עמד נער. נער יפה מאוד, שחייך אליה.
“מירנדה היקרה! סוף סוף הצלחנו למצוא אותך!” אמר קול אחר, ולצערה הנער נעלם,והגיע במקומו איש שנראה כבן 50.
“מי אתם, אם יורשה לי לשאול?” שאלתי בנימוס.
הוא נאנח ועשה בידיו סימן של 'אחר כך'. הוא אמר שתכף יחזור. בנתיים, קמתי והסתובבתי קצת בבקתה הקטנה. ראיתי תנור קצת מוזר בצבע ורוד, וגם איזה חפץ מוזר שנראה כמו מנורה הפוכה וצמרירית באופן לא רגיל. הנער היפה חזר. עייניו היו ירוקות מאוד ושיערו כהה. היא הביטה בו.
" אני לו" אמר הנער והושיט את ידו.
“מירנדה" מלמלתי ולחצתי את ידו הרכה.
“יש לפונג הרבה מה להסביר לך” אמר בשקט, ושוב נעלם.