אבודים – פרק 21 -׳ חיות ׳

קיפלתי בזהירות את השמיכות והכריות הדקות שעליהם ישנו אמש , דוחפת אותם בעדינות לתיק הגב הגדול שראיין סוחב .
ראיין ולוק הלכו לקבור את הגופות של תאליה ומאריסו , לא הכרתי אותן אבל זה הרגיש לי כול כך כואב ורע לראות אותם במצב הזה , מתות .
רונה תלתה את דייה באוויר מול המדורה הדולקת כדי לקבל קצת חום , קריר יותר מידי היום תחת סכך העצים הגבוה .
סיימתי לארוז את הכול והתיישבתי באנחה קלה ליד ריאון שעדיין הייתה חצי ישנה-חצי מזועזעת ממה שקרה .
היא לא ראתה את הגופות היא לא יודעת עד כמה רע זה נראה .
״מעניין איזה חיות עשו להם את זה״ אמרתי לריאון ורונה מהרהרת בקול ותוהה איזה חיה יכלה לעשות להם את הדבר הזה , נזכרת בעצם הגולגולת החשופה בלחי של מאריסו .
זה גרם לצמרמורת עזה ששלחה זרמים שפלחו את גופי לכול אורכו , וגרמו לשערותי לסמור .
״אין לי מושג קלוש , רק בואי נקווה שלא נתקל גם אנחנו באותן החיות האלה״ אמרה ריאון ענייה הירקות נצצו בצורה שונה , פחד ? .
הבטתי על רונה , היא לא ענתה אבל נראתה מהורהרת בעצמה בטח גם היא חושבת על החיות-בר שעשו להם את זה, היא לעומת ריאון כן הספיקה לראות את הגופות והזדעזע כהוגן מהמחזה הנורא.
לוק וראיין הגיחו מבין השיחים דרך השביל הקטן והלא סלול , ״הם קבורות״ אמר ראיין בקול כבד , הוא נראה חצי מתאבל- וחצי עייף כנראה שהוא לא הספיק לישון טוב כשהערתי אותו כדי שיעזור ללוק לקבור את הגופות .
לוק נראה רק מזועזע בדיוק כמונו , מזועזע לגמרי מכול מה שקרה וקורה מאז שהתרסקנו על האי הזה .
״כדאי שנמשיך , אני לא רואה עוד טעם להישאר פה״ אמרתי להם מנסה לאלץ חיוך קטן שיעלה על פניי וינסה להרים את המצב רוח של כולם , אבל במקום חיוך יצא לי רק עיקום קטן של זווית הפה ומהר מאוד הורדתי את ׳החיוך׳ הזה מעל פניי.
ראיין תלה את התיק הגדול שאליו ארזתי את השמיכות על גבו , ולוק תלה את התיק השני שבו היה אוכל-מים , פירות שונים ולא רעילים שהצלחנו למצוא כאן בג׳ונגל כמו מנגו , פסיפלורה וקוקוסים , הבאנו גם דג- אבל צלינו אותו אתמול לארוחה ערב , לפחות זה היה הדבר הכי דומה לארוחת ערב שהייתה לי מאז ההתרסקות , הרזתי בצורה משמעותית מאז , ירדתי אולי קילו -שתיים .
המשכנו הלאה בג׳ונגל בתור , ראיין בקדימה אחריו רונה וריאון , אני מנסה להדביק את קצב ההתקדמות המהיר שלהם , ואחרי לוק כסוג של מאסף .
דילגתי מעל שורשים בולטים , אבנים וסלעים אפורים בצורות וגדלים שונים , שוב כמעט החלקתי כמה פעמים לולא לוק היה תופס אותי בשניה האחרונה ועוזר לי להתייצב .
והמשכנו הלאה מתקדמים קדימה יותר בתוך הג׳ונגל הפראי הזה מקווים למצוא משהו , בטוח לא כול האי הזה הוא ג׳ונגל, חייב להיות פה משהו אחר , חייב.

חצינו את קו הג׳ונגל הירוק הגדול אחרי הליכה ארוכה של כמה שעות מפרכות, נעצרים בתחילתו של שדה ענקי , מרחב פתוח וגדול כול כך שלא הצלחתי לראות את קו הג׳ונגל הבא , בנוף הרחוק הצלחתי לראות גבעות המכוסות בדשא בהיר , רחוק יותר בהרים גבוהים וחומים.
נשמתי נעצרה לרגע , לבי הפסיק לפעום לנוף היפיפה והפסטורלי שממולי , כאילו לקחו תמונה מעל גבי גלויה והדביקו לי אותה מול עיניי .
״וואו״ זה הדבר היחידי שהצלחתי לפלוט מבעד לשפתיי , מכאן זה נראה כאילו יקח לנו שעות ארוכות לסיים לחצות את השטח הפתוח הזה , להגיע לסוף הגבעה עליה אנחנו נמצאים ולרדת אותה , לחקור-לראות מה יש על האי הזה , כול דבר, כול דבר שרק יצליח להוציא אותנו מכאן כמה שיותר מהר .
״בואו נמשיך״ שמעתי את קולו של לוק באוזניי מניח יד אחת בשיפולי גבי ליד האקדח ומסמן לי להמשיך ללכת , רגליי כאבו אבל לא יכולנו לעצור עכשיו , לפחות לא פה .
המשכנו להתקדם לתוך השטח הפתוח והענק , השמש סוף סוף חיממה אותי ולא תחת סכך צמרות העצים בג׳ונגל לפני מספר רגעים ספורים .
הקרנים החמות והנעימות לטפו את כתפיי החשופות גורמות לי להרגיש באיזה שהיא צורה מטורפת – טוב עם עצמי.
הדשא שעליו דרכתי נמעך קלות תחת נעלי הספורט השחורות שלי , דשא ירוק בהיר שכיסה את הכול , הכול נראה כמו גן-עדן טרופי , אם לא הייתי מתרסקת על האי הזה והייתי מגיעה לכאן לחופשה אני חושבת שהייתי מצליחה לחשוב שהאי הזה הוא המקום המושלם .
אבל ההתרסקות שבשה את הכול , בשבילי האי הזה גיהנום של ממש , רק הנוף הפסטורלי נראה כמו גן עדן .
מרחוק הבחנתי בגבעה קטנה ועליה עץ ענק ששורשיו העבים הסתבכו זה בזה עבים כול כך שאין לי מושג איך העץ הצליח לגדול בצורה הזאת .
העץ נראה עתיק כול כך , לפחות כמה מאות שנים טובות – וזה מה שגרם לי לחשוב על כמה זמן האי הזה קיים , למה הוא ריק לכול הרוחות , ואיך זה שההצלה עם חיפשה אותנו לא הצליחה למצוא .
נערתי את ראשי , כאילו התנועה הקטנה הזאת תנער את המחשבות ממני ואני ישאר בראש שקט .
פשוט בהיתי בנוף , מתקדמת הלאה אחרי רונה וריאון , ראיין בראש מוביל את התור, ולוק בסוף בתור מאסף מתקדמים הלאה בחיפוש אחר כול דבר אפשרי , כול דבר שיצליח לקדם את השהות שלנו פה , אם זה מגדל קשר בו אפשר להזעיק עזרה, או כפרי ילידים שנוכל להעזר בהם בצורה כולשהי .
אבל מרגע לרגע שאנחנו מתקדמים האלה ולא מוצאים כלום , אני מתחילה לתהות אם האי הזה באמת בודד כמו שאנחנו חושבים , בודד ואין בו כלום .
שום סימן לצילווזציה כול שהיא .