אבודים – פרק 20 -׳ גופות ׳
עייני נפקחו לאט לאט לרווחה לרעש זמזומי חרקים מעופפים מסביב , קמתי במהירות הבזק לישיבה זקופה , תמיד שנאתי בכול לבי את הטבע .
לוק זז קצת שקמתי אך לא התעורר רק התהפך לצד השני על צדו .
הבטתי מסביבי , ראיין מביט עלי מהצד חצי מנומנם ומבולבל , ״קרה משהו?״ שאל בקולו נשמע עייפות כנראה שהוא לא ישן רוב הלילה הארוך הזה .
״חרקים״ מלמלתי וקמתי לאט לעמידה זקופה , השמש התחילה לזרוח ולטפס לשמים, והשמים נצבעו בגוונים עדינים של תכלת בהיר .
״תלך לישון , אני ישאר לשמור״ אמרתי לו רואה איך הוא נאבק בעפעפיו כדי לא ליפול לשינה עמוקה , הוא הנהן בראשו נשכב ליד ריאון ונרדם במהירות הבזק .
הבטתי מסביב , כולם ישנים שינה עמוקה, רונה ישנה בלי לזוז , ריאון ישנה לצד ראיין פנייה שלווים .
הבטתי על שרידי המדורה הקטנה מאתמול , להבה קטנה עוד נסקה בה נאבקת על החמצן ועל להישאר דולקת .
לביתי את הלהבה שהוספתי זרדים מדליקה שוב את המדורה הקטנה .
רוח קרה נשבה מתחת לעצים וריח מוזר התחיל להתפשט באוויר הקריר .
׳מה לעזאזל?׳ חשבתי כשהריח הרע רק גבר והסריח הרבה יותר באפי , גורם לי לסחרחורת קטנה וכמעט אבדתי את שווי משקלי .
מהר ייצבתי את עצמי על רגליי , שלפתי את האקדח משיפולי גבי וצעדתי ברגלים זהירות מדלגת על ענפים ואבנים בעקבות הריח המסריח והלא טבעי הזה , הריח הזה לא שייך לטבע מסביב .
ככול שהתקדמתי מזרחה הריח הרע והמגעיל רק התחזק יותר ויותר גורם לבטני להתכווץ בחוזקה .
הסטתי ממולי ענף-עלה ירוק גדול של איזה צמח שחסם את המעבר , והגעתי לקרחת היער הקטנה .
רציתי להקיא את קיבתי הריקה למראה עייני , הרגשתי דקירה חדה בלב כמו סכין מושחזת גורמת לי לסחרחורת .
״אלוהים אדירים״ מלמלתי , רציתי לצעוק אבל לא הצלחתי להוציא מפי קול שהוא יותר מלחישה , המראה הזה גרם לבחילה עזה לטפס במעלה גרוני , אבל עצרתי את הקיא המאיים להתפרץ .
מולי על האדמה החומה שעכשיו ספוגה בדם שני גופות , חזיר בר קטן רכן ליד הגופות ונראה כאילו הוא אוכל מהמעיים של הגופה השמאלית .
התקרבתי יותר , הריח העז של הדם והסירחון גואה שוב באפי וגורם לי לסחרחורות עזות , החזיר בר הקטן ברח במהירות כשהתקרבתי אל עבר הגופה השמאלית בוחנת אותה במבטי .
שיער חום מתולתל וקצר שאיבד את הברק שלו שמוט מסביבה מלא בלכלוכים ובוץ , עיניים חומות גדולות קרועות לרווחה ומביטות בנקודה קטנה בין ענפי העצים , זה הכה בי כמו ברק באמצע יום בהיר , השקט שלפני הסערה .
זיהיתי את הגופה שמולי , זאת אותה אחת מהטיסה , אותה אחת שהסתירה את ידייה תחת ג׳קט ירוק גדול , ועזבה עם מאריסו ועם עוד גבר את המחנה .
זה זעזע אותי לגמרי , הבטתי בגופה השנייה , מצבה היה הרבה יותר גרוע מהגופה של הבחורה שעכשיו בחנתי.
פנייה אכולות עד עצם הגולגולת שלה שחשופה בלחי הימנית , המראה הזה גורם לי לחולשה עזה בברכיים .
כולה היתה מלאה דם , בקושי היה אפשר לזהות אותה ככה אבל תיארתי לעצמי שזאת מאריסו .
לקחתי כמה צעדים אחורה , ידיי התחילו לרעוד בלי שליטה ומאיימות להפיל את האקדח שאחזתי בידי הימנית , דחפתי את האקדח לשיפולי גבי מקשיבה לרעשי הטבע מסביב .
הסירחון גואה באפי , רעשים זמזום החרקים , רשרוש מבעד לשיחים , הציפורים מצייצות .
התיישרתי בשנייה , מבינה שהרשרוש מבעד לשיחים אינו רעש השייך אל הטבע.
מבין השיחים הגיח לוק , ״לעזאזל לוק הפחדת אותי״ אמרתי מבוהלת כשהוא ישר קפא מהמחזה שמול עיניו .
״אלוהים אדירים״ מלמל בדיוק כמוני שגיליתי את המחזה המזעזע הזה .
״זאת לא..?״ התחיל לומר אבל קטעתי אותו , ״מאריסו ותאליה״ אמרתי בשקט שוב מרגישה את החולשה בברכי כשאני מביטה במבט חטוף בעצם הגולגולת החשופה .
״לעזאזל , מי עשה להן את זה?״ שאל לוק חרד ומרים מקל עץ ארוך מהרצפה נוגע בגופה של תאליה , כמה זבובים עפו ממנה .
״ומתי?״ שאל מעוות את פניו לסירחון המבחיל באוויר הנישא למרחקים .
״יותר נכון , מה עשה להם את זה״ תקנתי את לוק שוב בטני מתכווצת בעוצמה וראשי קודח בעצבנות למראה הנורא הזה הניצב אל מול עייני .
״יש פה חיות בר רציניות , אולי כדאי שנסתובב ונחזור אל המחנה״ אמר לוק באמת שוקל את ההצעה שלו תוך כדי נעיצת מבטים ארוכים בגופות שלפניו .
״לא היה איתן גבר ? , ניק אני חושב״ אמר מהרר שוב נוגע בגופות עם המקל הארוך ושוב זבובים עפים מהם .
״כן , מעניין איפה הוא ואם הוא מת גם״ אמרתי לו , עוצרת שוב את הבחילה כאשר ראיתי חרק שחור וגדול בגודל של זית ענקי היוצא מאוזנה של תאליה המתה .
״אלוהים ישמור , אני לא יכולה לראות את זה בבקשה בוא נילך״ התחננתי בפני לוק מרגישה את הבחילה בכול זאת מטפסת במעלה גרוני אבל לא נתתי לקיא לצאת .
״תחזרי חזרה אל כולם , תעירי את ראיין שיעזור לי לקבור אותם״ אמר לוק מצמצם את עיניו על הגופות ואז חוזר להביט בפניי.
״תרגעי , שום דבר לא יקרה , תלכי ותקראי לראיין״ אמר לי ונושק קלות בעדינות למצחי , מיהרתי לעבור שוב את הענף-עלה הגדול והירוק חזרה אל השביל הקטן והלא סלול שבאתי בו ממקודם חזרה אל כולם .
הגעתי במהירות לקרחת היער הבינונית בה כולם היו , התקדמתי אל ראיין מנערת את כתפו בחוזקה .
״תתעורר!!״ לחשתי בקול רם מידי , ״מה?״ שאל עייף עייניו עדיין סגורות .
״מצאנו גופות , תאליה ומאריסו , לך לעזור ללוק לקבור אותם״ אמרתי לו נזכרת במראה המזעזע שעכשיו חקוק בזכרוני עמוק כול כך , עייניו נקרעו לרווחה , הוא קם במהירות לישבה .
״מה?״ שאל מזועזע ממהר לקום על רגליו .
הריח המבחיל הגיע עד לפה אבל הוא לא היה חזק כול כך ,״תמשיך בשביל הקטן הזה , עד שתראה עלה-ענף גדול ירוק כזה ותגיע לקרחת יער קטנה תראה בעצמך במה מדובר , לוק שמה״ הסברתי לו והצבעתי על השביל הלא סלול בידיי וראיין כבר מיהר להתקדם הלאה .
תגובות (9)
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!
הן..מתו!!
אמאאא אבויי !!
תמשיכי מהר!
אוומייגאאד!!!
המשך המשך המשך!!!
מחכה להמשך D:
~קוראת חדשה~
נ.ב: אני ולורין המשכנו את הפרק גורל לא צפוי
(במשתמש Lorinush)
אשמח אם תקראי :))
לאב יו סו!
Love you! .xx
lian…;)
תמשיכייי !
ליאן זאת מעשיות! שיניתי שם ^~^
מהמםםםםםםםםם!!! בא לי המשךךךךך
איכ ה כזה דוחה! המשך!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אווויייי איזה גועל מסכנות! תמשיכיי! ♥
תמשיכיי :)