האור האחרון-פרק 3 מבוקשים

האדם בעל מסכת הברזל יצא מהפאב,
מחזיק בכרזת המבוקשים.
הוא הלך לצד השני של העיירה,והגיע לביניין
שעל ראשו התנוסס דגל שחור.
הוא נכנס לביניין,והגיע לקומה הרביעית.
הוא הביט בכרזה,והביט שוב בנערה
ששווה 100 מיליון.הוא חייך,ונכנס דרך
דלת העץ.בפנים,חיכו לו שני אנשים,
שאחד מהם לובש חלוק מעבדה לבן מלוכלך."אני צריך להשתמש בשער" אמר האדם בעל מסכת הברזל.
"גם אתה מחפש אותה?" חייך האיש בעל חלוק המעבדה.הוא היה זקן ונמוך,והחזיק קוביה שחורה.
"יש לי את הכסף" אמר הבחור הגבוה."מה שמך?" שאל הזקן בעודו מעביר יד על הקוביה.
"אקסליבר" אמר האדם בעל מסכת הברזל.

מגדל המים החמים עמד במרחק של כמה סנטימטרים ממני.אחרי כמה שניות שנפסקו המים,
נפלתי אחורה ונשמתי לרווחה."זה היה קרוב" אמר קןל נעים.הבטתי לצדדים,ולא היה אף אחד.
חיפשתי אחרי הקול בבית ועל הגג,ולא היה אף אחד.יצאתי החוצה ורצתי כמו מטורף אל חנות
ההמבורגרים של סאם.בדרך ראיתי אך ורק אנשים זקנים.לא היו צעירים או תינוקות.
עצרתי מול דלתות הזכוכית,והכלב הלבן הקטן ישב שם."לאן ברחת אתמול?" שאלתי,מתנשף כולי.
"טיול" אמר הכלב הקטן,והרים רגל קדמית אל עבר דלתות הזכוכית של החנות."אתה יכול לפתוח לי בבקשה,ילדון?" שאל.
"אני ממש לא ילדון,אני בן 18!" התעצבנתי עליו.
הכלב הביט בי,וסרק אותי בעיניים חומות,ואחר כך צחק צחוק חזק."כן בטח.ואני בן 150 שנה" אמר וצחק חזק יותר.
הסתכלתי על דלתות הזכוכית,וראיתי את אותו ילד נמוך שראיתי אתמול במראה.
"זה לא יכול ליהיות" אמרתי.הכלב הלך משם,כשחץ עף ממש ליד ראשי,ושבר את דלתות הזכוכית.
הזכוכית התנפצה לרסיסים,ואני נהייתי חיוור.
הכלב רץ במהירות מאחוריי,ואמר בקול רועד:"ש-ש-ש-שם…"
הסתכלתי אחורה.נערה גבוהה,שיער חום חלק וארוך,שכיסה את עינה השמאלית והבטן שלה,מחזיקה חץ וקשת ומכוונת אליי.התכוונתי לברוח,כשהיא הכינה חץ נוסף.לפתע,שמעתי מאין רעש מוזר כזה.
"שומע את זה?" שאלתי את הכלב."כן" הוא אמר,עדיין מפוחד.
הנערה שעמדה מולי,עמדה לירות את החץ,כשעמוד נוסף של מים יצא מן האדמה בערך באמצע המרחק ביני לבין הנערה.
"גייזר של מים" חייך הכלב."ועכשיו…רוץ!" צרחתי ואני והכלב רצנו בשיא הכח.
לא תברחו ממני" אמרה הנערה.זיהיתי את הקול.זה היה אותו קול נעים ששמעתי מקודם.
רצתי עם הכלב,כאילו אנחנו מבוקשים על ידי משטרה או מאפיה.
הגענו אל הביניין הגבוה ההוא.אותו ביניין שממנו יצא האור.
"היא אמרה:'לא תברחו'.זה אומר שגם היא רואה אותי" אמר הכלב.
"אל תדבר בזמן ריצה,זה עושה אותך עייף יותר" אמרתי.
אחרי כמה דקות הבטתי אחורה.היא לא הייתה שם."זהו" אמרתי וישבתי על האדמה.
הכלב התיישב גם הוא,וגירד עם רגלו האחורית את האוזן.
"מה זאת אומרת שאי-אפשר לראות אותך?" שאלתי.
"זה כי אני דרקון" אמר הכלב,מתנשף.
"סבבה" אמרתי,בלי עוד שאלות.
עברה דקה,והבטתי בו המום."אתה דרקון?!"