מישהו מעולם אחר- פרק 7

"באהובתי"
מי זו אהובתך?" שאלה אמו.
"זה הקטע, אפילו את! שיעדת אותי עבורה, לא יודעת את שמה!, עכשיו בבקשה, אני יכול ללכת לישון?"
"לא אתה לא יכול ללכת לישון…. אתה צריך להסביר מה קרה. ואת הכל! נתחיל כך… מה שמה?"
פארי היסס ולבסוף הוא החליט , הוא יספר לה." מופי ברייקינג". הוא יספר לה שקרים.
"טוב, איך קוראים לחבר שלה?"
"אני לא יודע" הוא החליט לבסס את השקרים על האמת , אומרים שהשקרים הכי טובים הם חצי נכונים.
"בת כמה מופי?"
"היא בת 10"
"יש לה הורים?"
"כן"
"יש לה אחים?"
"לא יודע"
"החבר שלה, הוא גדול יותר ממנה?"
"כן"
" אוקי, אתה יכול ללכת , לילה טוב".
"לילה טוב" הוא ענה.
הוא ידע שהוא כנראה לא יתקל בסוזן עוד הפעם, והוא די שמח. היא מיועדת לנסיך. היא בטח מי שהנסיך אוהב, זאת אומרת מי שהוא לא אוהב. מישהי שהיא שטוחה כמו דף וחכמה כמו אחיו, שבואו נגיד, הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר. היא הייתה הנערה שהוא הסתכל עליה כל הזמן. אבל הוא לא ידע את כי בדרך כלל הוא היה רואה אותה במעורפל. הוא ראה אותה עושה דברים מדהימים. הוא ראה שהיא עזרה לאיש זקן ולילדה צעירה, הוא ראה אותה ברגעים הכי קשים שלה. אבל לא היה לו אומץ לגשת אליה. אפילו לא פעם אחת. הוא פחד.
**************************************************************************************************
"לנורה היקרה,
אנא מחלי לי שאני מדאיגה אותך ככה, אבל מצבים נואשים קוראים לפעולות נואשות. אני לא יכולה לרשום במכתב את מה שאני צריכה להגיד לך. אני לא יודעת לאיזה ידיים המכתב הזה ייפול. תבואי ביום שלישי בשקיעה למקום, אנחנו צריכים להתחיל בתוכנית מיד. אני מקווה שלא יפריע לך,
ממני,
מ-מ-מ".
הרבה זמן עבר מאז שהמלכה השתמשה בכינוי הסודי שלה. הרבה זמן. הכינוי אומר:
מ- מלכת
מ- ממלכת
מ- מאלאדר
היא הבינה שאם צריך להתחיל בתוכנית , אז הבת שלה….., הבת שלה בסכנה.
**************************************************************************************************
סוזן התעוררה ואכלה ארוחת בוקר עם אימא שלה. היא ראתה שהיא מתנהגת מוזר. היא הפילה את הלחם הכפרי הגדול שלהם על הרצפה, דיברה מהר ומילמלה. היא החליטה להניח לה לנפשה ולכן היא התלבשה , שמה שמלה אדומה קצרה וקלעה לעצמה צמה. היא הלכה לארמון , וכאשר היא הגיעה היא ראתה שהנסיך עושה משהו שהוא אוהב מאוד. הוא צעק על עוד משרת. וכאשר הוא הבחין בפנייה הוא צעק עלייה:" למה הקדמת?! היית אמורה להגיע עוד עשר דקות, אבל לא, היית חייבת להקדים!"
"אני מצטערת שהקדמתי" היא אמרה בשקט. היא תמיד נמלאת כעס כאשר היא שומעת את קולו. הפעם היא ממש כעסה, היא ממש לא סבלה אותו, אבל הוא הבן של המלך, הוא הנסיך, אסור לפקפק בו. נחרה בליבה. הם הגיעו לחצר וסוזן הבחינה במשהו שונה, משהו שהיא אהבה, היא לא הבינה מה היה כל כך יפה פתאום. הרי שהיא שנאה את המקום בהתחלה. מה קרה שם? אולי, לא זה לא נכון הם לא היו יכולים לשים…
"דשא? איך הכנסתם לכאן דשא?"
"זה משהו מיוחד, אנחנו לא יכולים להגיד לך איך, אתם אוהבים את זה?" אמר המשרת.
"אנחנו שונאים את זה, חוצפנים , איך אתם מעיזים לעשות משהו כזה ללא אישורי?, נכון שזה מזעזע, אהובתי?"
"אני דווקא מאוד אהבתי את הסידור הזה אבל אם אתה לא אוהב אז גם אני לא אוהבת"
"יודעת מה , את צודקת" צודקת?! יכול להיות שהוא באמת יכול להשתנות? יכול להיות שהוא הופך לבן אדם טוב יותר?, אבל, כמו תמיד המחשבה הכל כך טובה שלה, נרמסה." אם אני לא אוהב את זה גם את לא אוהבת את זה. אז החלטנו! נכון? אין דשא!"
עכשיו זה רשמי! הוא האדם הכי גועלי ונוראי בממלכה, בעצם השני הכי גועלי ונוראי, השיכר עוקף אותו.
היא ראתה את המשרתים פשוט קורעים את הדשא. היא לא הבינה איך זה אפשרי. איך אפשר לקחת דשא? איך אפשר להדביק אותו? ואיך אפשר פשוט להוריד את הדשא בכזאת קלות?
הם הלכו לחזרות וסיימו אותם כמה שיותר מהר. אני חושבת ששניהם שנאו אחד את השני.