וואןשוט על הארי-מוקדש ל-'דיירקשנית פוראבר'

רבת עם החברה הכי טובה שלך, ריב ממש מטופש אבל את יודעת שייקח זמן שמישהי מכן תבקש סליחה. את בבאסה, יום שלם שלא יצאת מהחדר שלך, תקועה ליד המחשב, או מחברת הציורים שלך כל דבר שיעסיק אותך. "ליאור? אולי תצאי קצת?" אמא שלך עמדה ליד דלת חדרך ושילבה את ידיה, "טוב" נאנחת וסגרת את המחברת שלך כשאת מניחה את העיפרון עליה. זרקת על עצמך בגדים מהארון, סירקת את שיערך והתאפרת קצת, הבטת במראה נעלת את נעלייך ויצאת. ראית שגשום בחוץ אז לקחת איתך מטרייה, יצאת ושמעת את הגשם המוטח על המטרייה, חורף די קשה בלונדון. הלכת כשאת שומעת שירים באוזניות שלך, אחד השירים של דמי לובאטו התנגן זמזמת יחד איתה כשראית מולך דמות רצה. 'מה הוא מפגר? הוא יחליק בגשם הזה' חשבת לעצמך והגברת את המוזיקה, הדמות התקרבה ונראתה מוכרת. הארי. הארי סטיילס. הפייב שלך, רץ מולך בלי מטרייה. הוא עובר על פנייך ואת מסתכלת אחורה, רואה שובל של מעריצות שרצות בצרחות. את מחליטה לרוץ אליו, לא בשביל חתימה או תמונה אלא בשביל לעזור לו פחות או יותר. טוב לפחות לנסות. את משיגה אותו "בוא" את אומרת, למרות שהוא אמור הוא לא מהסס ושניכם רצים את הריצה של החיים שלכם. כרגע את לא יכולה להתעסק בכך שהפייב שלך נמצא במרחק של פחות ממטר ממך, רק לא להירמס על ידי המעריצות. הגעתם לשכונה שלך, ראית מרחוק שהאוטו של ההורים שלך לא שם, הם בטח יצאו אז קפץ לך רעיון לראש. תפסת בידו של הארי ומשכת אותו במהירות לכיוון הבית שלך, נעלת את הדלת מאחורייך והבטת מהחלון. המעריצות המשיכו לקצה השכונה,כנראה לא שמו לב שנכנסתם. "תודה!!" הארי אמר בחיוך מתנשף, "כן.. בבקשה" אמרת מתנשפת גם את. התעלמת מהעובדה שהארי סטיילס עומד באמצע המטבח שלך,בבית שלך. "איך קוראים לך?" שאל בחיוך מושלם, "ליאור, ליאור סט…זאת אומרת ליאור" אמרת והאדמת, כמה מטוטמת את יכולה להיות?? "נעים מאוד ליאור סט-, אני הארי סטיילס" הארי קרץ לך ושלח את ידו ללחיצה. הסמקת והנהנת. "אני מצטער על החוסר נימוס אבל.. אני יכול להישאר פה קצת?" הוא שאל בפרצוף מתחנן. "ב….ברור" גמגמת ולא קלטת מה יש לך, ברור שאת לא מהבנות האלה שצורחות אבל את מתרגשת. ובצדק. "תודה! ממש תודה!" הוא אמר והעביר יד בשיערו, נשכת קצת את שפתך התחתונה. "את מעריצה?" שאל בתקווה, "נחש" אמרת והבטת על הצמיד הלבן והיחיד שהיה על ידך השמאלית. צמיד לבן שלהם. "כן" הוא ציחקק, "אני רק שואלת.. עד מתי אתה נשאר פה?" שאלת בהיסוס קל. "אני לא יודע… אני מנחש שאני אתקשר לפול" הוא אמר, "אוקיי" נאנחת בעצב והלכת להביא את הטלפון, "בעצם, יש גשם חזק בחוץ, אכפת לך?" שאל והביט בך עם עיניו הירוקות. "לא ברור שלא" אמרת ולא יכולת להסתיר את החיוך שהתפרש על פנייך. "בת כמה את?" הוא שאל כשהתיישבתם על הספה בסלון, "15" ענית קצרות. הדלקת את הטלוויזיה, העברתם יותר משעתיים בצחוקים שכאבה לשניכם הבטן. "אני רעב…" הוא מלמל מחניק צחוק, ואז הביט בך בפאפי פייס. "טוב שמן, נלך להכין אוכל" אמרת ושניכם פניתם למטבח. הכנתם פסטה ואז הגיע השלב בו הייתם צריכים את הרוטב. "לא יותר מדי מלח!!" לקחת להארי את המלח מהיד, והמלח נשפך על הרצפה. "יופי גאון!" אמרת ולקחת מטלית, "זאת לא אשמתי" אמר והרים ידיים. "טוב תשפוך את הרסק לסיר" אמרת בגלגול עיניים. עד שראית כמה טיפות של רסק עגבניות על הריצפה לידך. "מה אתה מוגבל?" שאלת והרמת את מבטך, ראית את הארי מחזיק כף מטפטפת של רוטב. "אולי" הוא חייך חיוך מלגלג, קמת עם המטלית ומרחת לו את זה על הפרצוף. "יפה לך ככה" אמרת ופרצת בצחוק, הוא לקח קצת מהפרצוף שלו ומרח על שלך. "גם לך" הוא צחק ואת באת למרוח לו עוד רוטב על הפרצוף, אבל הוא תפס את ידך. העיניים שלו היו נעוצות בשלך, והרגשת את הנשימות החמות שלו עלייך. הוא קירב אותך אליו ככה שהמצח שלך נגע בשלו. העיניים שלך לא זזו משלו. ובלי שום התרעה מוקדמת השפתיים שלכם נפגשו.