סיפור רובסטן ❤ פרק 2

"כן.. קוראים לו ניק" כשאמרתי את זה זה היה בעצב ובקול שקורא לעזרה. רוברט מייד הבין שמשהו לא בסדר.
אחרי חצי שעה של הליכה הגענו לבית שלי.
ניק חיכה לי בחוץ.
"מי זה?"
"תכיר זה רוברט"
"היי אחי"
הוא נכנס לבפנים עם קריסטן. אני לא עזבתי ולא הלכתי משם.
רציתי לדעת מה הם עושים הקול שלה היה ממש עצוב.
הוא לקח אותה למיטה ושכב איתה ללא רצונה.
היא בכתה היא קראה לעזרה אבל לא היה שם אף אחד.
אחרי חצי שעה הספיק לי וחזרתי הביתה.
עברו חודשיים.
ראיתי את רוברט עומד.
רצתי אליו ושמתי את הידיים שלי על העיניים שלו.
"היי מי זה?"
"תנחש" אמרתי בקול מוזר.
"קריסטן" הוא הסתובב ושנינו צחקנו… נתתי לו חיבוק הוא היה ידיד טוב שלי ממש חבר נפש.
"אז.. היום זה היום הראשון לצילומים הא?"
"כן שיהיה לנו בהצלחה"
"אמ.. רציתי לשאול אותך משהו"
"בטח תשאלי אל תפחדי" הוא חייך אליי
"יש לי היום פרימיירה לסרט ברוכים הבאים לרייליס"
"אה יפה ו.. איך אני אמור לעזור כאן?"
"אממ… ניק לא יסכים לי ללכת אז חשבתי שאתה תקח אותי?"
"אין בעיה"
"חחח תודה "
"אין בעד מה.. את חברה שלי כלומר ידידה מאוד טובה"
"גם אתה שלי" חייכתי אליו חיוך גדול.
הוא כל כך מושלם חשבתי לעצמי אני רוצה שהוא יהיה איתי אבל יש לי את ניק.
פתאום הרגשתי בחילה נוראית ורצתי מהר לשירותים להקיא.
רוברט רץ אחריי.
"מה קרה?"
"לא יודעת" אמרתי והקאתי שוב
"תכינו לה תה או משהו זה לא יכול להיות שהיא מקיאה ואתם לא עושים כלום"
רוברט רץ להכין לי תה.
"תודה"
"אין בעד מה… אני לא ייתן לך להמשיך להקיא פה"
"אוקיי סורי אבל התה הזה מגעיל"
"באמת? חחח אולי בגלל הלימון"
"אולי"
יום הצילומים נגמר.
לבשתי את הבגדים לפרימיירה ורוברט לקח אותי.
היו שם מלא מעריצים ואפילו ילדים קטנים שהסרט לא לגיל שלהם.
חתמתי לכולם זה כל כך כיף שיש לך מלא מעריצים.
הרגשתי נאהבת…
רוברט עמד בחוץ כמו הנהג שלי הוא היה כל כך מצחיק.
הפרימיירה נמשכה שעה.
כשהיא נגמרה נכנסתי למכונית.
והתחלנו לנסוע.. עצרנו בתחנת דלק.
רוברט יצא ותדלק.
כשהוא נכנס הוא שאל
"נו היה כיף?"
"כן " אמרתי בחיוך גדול.
הוא התקרב אלי ואני אליו.
השפתיים שלנו היו קרובות יותר מתמיד.