חצאים- פרק 35

עוד כמה ימים עברו, הגענו לאמצע השבוע. השבועות עוברים מהר כשנהנים, נראה לי שכבר הזכרתי את זה פעם. המשכתי ללמוד באהבה במקצועות שמלמדים אותי, שיעורי ספרות מרוחב היו מעניינים ברמה שאי אפשר בכלל לתאר וגם שיעורי תיאטרון. אחד מרגעי השיא שחוויתי עד לנקודה הזו היה בשיעור תיאטרון האחרון. המורה ביקשה מאיתנו פשוט לאלתר מונולוג, להגיד פשוט מה שעולה לנו בראש, מונולוג דרמתי, מונולוג קצת כואב, משהו שיצא בצורה הכי אמיתית שלנו, כי היא רוצה לבדוק איך ללהק אותנו לקטעי דיאלוגים. בשונה מבתי ספר אחרים כמו שאלירן אמר לי, המורה פה בוחרת את הדיאלוגים ואנחנו צריכים להתחבר לדמות, אז היא רוצה לחבר אותנו לדמות שהכי תתאים לאופי שלנו, או להיפך לאתגר אותנו ולתת לנו דמות ששונה מהאופי שלנו כדי שנוציא ממנה את המיטב.
" אז קדימה " המורה אמרה בחיוך, " פשוט תשחקי, אל תחשבי יותר מידי ".
" אני אנסה " אמרתי לה בחיוך. הסתכלתי על אלירן שסימן לי שהכל ברוגע ושקטן עליי ופשוט התחלתי לשחק.
" אתם בטח שואלים את עצמכם איך מגיעים למצב כזה, מצב קטן של חוסר אונים " אמרתי רגועה. התיישבתי בישיבה מזרחית והמשכתי להסתכל על שאר הקבוצה. " אני אספר לכם " אמרתי בחיוך ובסגנון משחקי סיפורי והתחלתי לדבר בשטף. " בהתחלה פשוט בגדו בי, אחרי זה גם היה שבר במשפחה, אחרי זה בכלל גם הידרדרתי לימודית ואז מצאתי את עצמי פשוט בדיכאון ". אח"כ התחלתי לצחוק בצחוק של רחמים עצמיים. " אני מעדיפה פשוט לצחוק על המצב מאשר לבכות. לבכות כבר בכיתי. והכי הורג אותי " אמרתי בקול צוחק, " זה שהסביבה כמעט ולא רואה את מצבי. אני מוצאת את עצמי לבד כל כך הרבה פעמים, מנסה לנחם את עצמי בלי טיפה של עזרה. האם ככה הייתי צריכה לגדול כנערה? ". קמתי ממקומי והתחלתי להתהלך הלוך ושוב. " לא, המסקנה היא שלא, המסקנה היא שהייתי צריכה לעשות משהו כדי למחות על המצב שלי. אבל מה נערה במצבי כבר יכולה לעשות? אחת שאיבדה כמעט הכל תצא ותילחם במוסכמות? עייפו כוחותי.. " נאנחתי, " ובלי כוח ומרץ אין סיבה להמשיך ". חיכיתי עוד כמה שניות כדי לנשום ואז הסתכלתי על המורה.
" וואו " היה אלירן הראשון לפתוח במילים.
" עלמה זה היה פשוט מדהים " פנתה אליי המורה.
" תודה " אמרתי בחיוך גדול, " אפשר לחזור לשבת? " אמרתי מובכת.
" בוודאי " היא אמרה ופנינו לשחקנית הבאה. אחרי השיעור אלירן דיבר איתי במשך כל ההפסקה על הקטע שלי, לא הבנתי מה היה כל כך מיוחד בו שהוא התפאל כל כך. באחר"צ אחד במשך השבוע נפגשנו אחרי הלימודים והלכנו להסתובב קצת, דיברנו על המגמה ועל החיים ובכלל, אלירן פשוט הפך להיות אחד הידידים היותר טובים שלי.
כשהתעוררתי היום בבוקר הרגשתי חלשה יותר מכל יום אחר. לקחתי מד חום ומדדתי לעצמי חום. כמעט התפחלצתי כשראיתי את המספר. 38.5. איך זה בכלל הגיוני?! מה כבר חטפתי שמספר כל כך גבוה מופיע על הצג של המדחום. הערתי את אמא ואמרתי לה שיש לי חום בלתי נסבל. היא קמה מודאגת ושמה את ידה על המצח שלי, היא באמת הרגישה שהמצח שלי לוהט. הדבר הראשון היה להכניס לחם לבטן ואח"כ בלעתי כדור של אקמול כדי להוריד את החום. אח"כ שטפתי את עצמי קצת כדי לנסות להוריד את החום עוד טיפה. השעה כבר הייתה עשר בבוקר. הצטעתי שאין לי דרך להודיע למישהו מה קרה לי כדי שלא ידאגו יותר מידי. כשמדדתי חום יותר מאוחר היה לי 38 בדיוק.
" אמא.. " אמרתי לה, " יש לי משהו להציע ".
" כן חמודה? " היא אמרה וליטפה את ראשי.
" יש בעולם הזה רק מקום אחד שאני רוצה להיות בו עכשיו.. " נאנחתי.
" אצל יובל " היא אמרה בחיוך, " לשם את רוצה ללכת? ".
" אני רוצה להיות שם עד שזה עובר.. הטיפול בי שם יהיה הכי טוב. אני אולי אבריא מהר יותר בגלל האהבה שלו אליי ".
" איזה חמודה.. " היא נאנחה, " אבל קודם כל יובל לא יהיה בבית עכשיו כי הוא לומד. אז אני מציעה לך להישאר כאן לפחות עד סיום הלימודים. דבר שני אם את חושבת שזה ירפא אותך אני לא יכולה להתנגד. יש משהו במה שאת אומרת, שהטיפול שם יהיה יותר טוב, יותר חמים. אני רק מקווה שהוא לא ידבק ".
" אני אולי אהיה בחדר אורחים, אני פשוט רוצה להיות שם, איתו.. אני פשוט רוצה שהוא יטפל בי " אמרתי בחיוך מאוהב.
" את מתוקה " היא אמרה ונישקה לי בראשי, " תנוחי עכשיו ואחר"צ תיסעי ליובל ".
" אני אוהבת אותך " אמרתי לה והרגשתי איך הגוף שלי ממשיך להילחש, כמה הוא רק רוצה לנוח.
" אני יותר " היא אמרה ואני נשכבתי במיטה וניסיתי להירדם קצת.