לב של אביר 6

שלשו שנים.שלוש שנים של אבל,אובדן,סבל וכאב לב עברו על ידידנו סורין בעקבות העלמותו משטח הארמון.שכל,יום היה קשה יותר מקודמו.ליבו הרגיש נותר מיותם ושבור,עד כי נעשה חולה מאוד,מרוב אהבה.היה מסתגר בחדרו,במשך ימים שלמים מביט מהחלון.כשדמעות בעיניו.סבלו,היה נוראי.לימים,הוא הצטער על כך שלא חזר לשם בכדיי להלחם עבורה.שכן,היה מציב את חייה שוב בסכנה.עם הזמן,הלך הכאב והתגבר..אך ליבו של סורין,הפך לאבן.
הוא לא יכול היה לחוש דבר.שלא לדבר על להתאהב. הצער הזה,הרג את הלב שלו.תחושת רייקנות מילאה אותו.שכן,כעת,הוא כמו אדם ללא נשמה.האיש הזקן ההוא,היה איש מאנשיו של מלך..
מסתבר,כי לסורין יש דם מלכותי.הוא היה בנו של מלך,אשר אומץ ע"י בני כפר,במטרה להציל את חייו.
וכעת,הוא נסיך,עם אומץ לב של אביר.במשך ימים ולילות,היה עסוק הבחור הצעיר בקרבות,ואימוני סייף.
לא פעם ולא פעמיים הוא היה הולך אל פלג המיים,ונזכר,באהובתו.חושב להלחם בנסיך המרושע בגלל אותה צלקת מרה,שהותיר בליבו.אותה צלקת שהותירה אותו מנוטרל מרגשות.הוא הפך,אדם קר.מנוכר.הוא אינו יכול להתאהב.
"מתי תתחתן כבר?"שאלה אותו אימו,האמיתית.
"איני רוצה להתחתן.אייך אוכל כשאני לא חושק באף אחת.??"קרא.
"אתה כבר בן 24..,הוסיפה אימו לומר.
"אם אתחתן ..איי פעם,זה יהיה מאהבה."קרא…"שכן,איני חש דבר."
וכשבנתיים,בארמונה של הנסיכה..שכבר הפכה בנתיים למלכה צעירה..ומלכה על המדינה,לאחר מותו של אביה..ערכה מישתה מלכותי והזמינה את כל מלכיי ונסיכי האזור.גם,סורין הגיע לשם.
הוא ישב בצד בכדיי שלא,לדבר עם איש.מנוכר.האמת שהמסיבה הזו נראתה לו כבזבוז זמן.מה לו ולכול האנשים האלו? האם שם יפגוש את האחת? לא. זה היה מוגזם לחלוטין.הביט בכל הנערות היפייפיות מסביב ואף אחת,אף אחת לא צדה את עיינו.הוא העביר את זמנו ביום יום באימוני סייף,והגנה על חפים מפשע.אהבה,לא עיניינה אותו כלל.פרשיות אהבהבים,וכל מיני נערות מידיי פעם..אבל אהבה אמיתית,לא.זה לא בא בחשבון.כשמאוחר יותר ניגש אל השולחן בכדיי לאכול משהו.מבחין בה עומדת ליידו. כשלפתע,.ליבו החל לדפוק בחוזקה..הוא החויר כסיד.היא עמדה כל כך..קרוב אליו.מוזר,הוא החל פתאום לחוש ,מין תחושה מוזרה,אך,מוכרת.
"אתה.."פנתה אליו אריאנה.."אתה מוכר לי,מהיכן שהוא.."
"אוליי,את מבלבלת אותי עם אדם אחר.אני לא חושב שאיי פעם נפגשנו.."הוא אמר,מגיש לה את ידו.מסתיר מפנייה את זהותו האמיתית.
"מוזר..הייתי בטוחה ש.."אמרה..מביטה בזוג עיניו..כשהכל מתחיל בבת אחת לחזור אלייה..כשהיא חושבת על אהוב ליבה שנטש אותה לפניי שנים.
"אני הנסיך ריצ'רד.."הציג את עצמו.
"אריאנה.."אמרה בחיוך מבוייש.הוא עשה הכל בכדיי שהיא לא תכיר אותו.כשהוא מבחין בטבעת המלוכה על אצבעה.הוא,יעשה הכל בכדיי לא לפגוע בכבודה.
"את מלכה.."הבין במין חיוך מבוייש.."בטיפשותי,חשבתיך לנסיכה."
"אבי נפטר לפניי מספר שנים והוריש לי הכל.אני מתגעגעת אליו.."נאנחה.
"צר לי על אביך."ניחם אותה.כלמראית עיין,נראה היה כי הוא לא חש דבר.ליבו התאבן.
כשמאוחר יותר,ראה אותה רוקדת..עם אחד הבחורים שם.
היה זה ארוסה,תומאס..נראה כי היא אוהבת אותו..אך,ליבה עדיין לא החלים לחלוטין מהמכה הכואבת.
עדין,היו לה רגשות כלפיי סורין,שהיא לא ידעה הייכן הוא.לא היה לה מושג כי הוא כל כך,קרוב.
היה עלייה להמשיך הלאה.כמנהיגת מדינה.
בלילה הוא נעמד מיתחת לחלונה,מביט בה כשיצאה לשאוף אויר צח..הפגישה עימה,עוררה בו משהו שהיה כבוי כבר במשך..שנים..