לא כל הנוצץ זהב – פרק 47

"אתה בא."
"ממש לא."
"אתה בא."
"לא!"
"אתה בא!"
"לא!"
"תפעיל את הראש שלך! אני יוצא, ואם אתה לא בא איתי אני לא יוצא!" קראתי.
"אוף, אתה כל כך מעצבן," הוא אמר לי.
"כשאני צודק?" שאלתי.
"שמע," אמר לי אריק, "אני לא יודע עד כמה זה יהיה כדאי לצאת למסע הזה."
"מה, אתה לא רוצה להציל את העולם?" שאלתי.
"מארק, תעשה לי טובה," אמר לי אריק.
"כן. אני אעשה לך טובה בכך שאגרור אותך למסע הזה," אמרתי לו.
"מארק!" קרא אריק.
"כן, זה השם שלי. אני יודע שככה קוראים לי," אמרתי.
"לא הייתה בכלל עוד נבואה, אז למה שיהיה מסע?" הוא שאל.
גלגלתי עיניים בתסכול.
"די לתרץ לפחות," אמרתי. "אני חוזר לביתן. לפחות שם יש שוקו."
"אתה יודע, ראיתי את אוט מקודם," אמר לי אריק.
הסתובבתי אליו מיד.
"כן?" שאלתי.
"לא, סתם, ראיתי אותו," הוא אמר.
"אבל לא הרגשתי שהוא חוזר," מלמלתי.
"למה הכוונה?"
"אוט עזב לזמן מה כי היה לו קר. הוא לא הודיע לי שהוא חזר."
"אריק! הרסת את ההפתעה!" אמר הקול המוכר והאהוב של אוט במחשבות שלי.
"וטוב שכך, אני לא אוהב הפתעות כאלו," אמרתי.
"אבל רציתי," אמר אוט.
הסתובבתי אליו ובאמת ראיתי את הדרקון שלי.
הוא נשף סילונים של אוויר חם מהנחיריים שלו.
"חשבתי שהיה לך קר," אמרתי.
"זה נסבל," הוא ענה. "חם לי פתאום בבטן. לדעתי זה אומר שיש לי לאט לאט אש בבטן שלי."
"זה נפלא," אמרתי.
"קר לך. אתה רועד. אתה רטוב. תיכנס תחת הכנף שלי," אמר לי אוט.
"לא," אמרתי.
"כנס עכשיו או שאני אלקק אותך," אמר לי אוט.
נשענתי תחתיו והוא כיסה אותי עם הכנף שלו.
הבטן שלו באמת הייתה חמימה ונעימה. זה גרם לי לרצות להירדם.
"עכשיו כנס אתה, אריק," קרא אוט.
"לא, זה מוזר מידי!" מחה אריק.
"היכנס פנימה!" קרא אוט. "אתה שותף לקן של מארק! אתה קיבלת את המקום הזה!"
"לא!" קרא אריק.
"אני אלקק גם אותך!" הזהיר אוט.
"בסדר, בסדר!" קרא אריק ונכנס גם הוא.
"וואו, באמת נעים כאן," מלמל אריק.
"אני יודע," אמרתי. "נעים אצלי."
אריק בהה בי.
"מה הרגע אמרת?" הוא שאל אותי.
"אני? כלום." אמרתי. "אוט דיבר עכשיו."
"לא הוא לא," אמר אריק.
"על מה אתה מדבר, אריק?" שאל אוט.
"אתה הרגע אמרת את מה שאוט אמור להגיד," אמר לי אריק.
"זה לא מצחיק," אמרתי לו במבט רציני.
"אני לא צוחק," אמר לי אריק.
"מה שתגיד," מלמלתי.
"זה מוזר כל כך… אנחנו תחת הכנף של אוט…"
"הדרקון שלי."
"והחלק הכי מוזר – אנחנו לא משוכנעים שזה חלום."
"כן, הא?" שאלתי.
ואז נשמע קול הקונכייה שרמז על המדורה.