החבר של החבר שלי – פרק 5

״לורנס! לורנס!״ אמה צעקה אל דמותי. ״ אפשר אזרה ?!״ אמה המשיכה לצעוק מבוהלת שהיא מחזיקה במותני וידייה מלאות דם. אמה הבחינה בדמות מבוהלת , ילדה גבוה עם שיער חום , מחזיקה איזשהו מוט , ובורחת ונעלמת מהמרכזון . ״ זאת את! בואי הנה! ״ אמה צרחה ובכתה, והקול שלה נשמע צרוד וכבד . ״ אתם רק עומדים כמו אדיוטים ומצלמים!! אזרה !! ״

״ מגיע לך!!״. תמותי כלבה זאין שלי״. ״ איכס מגעילה זה מה שהיה צריך לקרות״. לכי מפה ואל תחזרי״שוב פעם שמעתי בקושי אץ הצרחות הבכי והמילים . הכועבות . והצובטות לב האלה . אני רק נפגשתי עם זאין , אפילו לא בכוונה . למה כל זה מגיע לי ? אוזניי פסקו מלשמע . ראיתי את אמה , צורחת . אנשים צורחין דורכים אליי. יורקים. יש כמה שמפנים אליי עצבה שלישית. וכמה אנשים שמפנים את הבנות. זה היה מראה קשה . מה אני עשיתי ? תקולל זאין.
—————————————————————————————————————
״ אני לא יכול יותר ..״ זאין גנח והחזיק בראשו . ״ אני..״ שוב מלמל לעצמו בחדרו הגדול והחשוך בבית הגדול שראיתי מימיי . ״ אני חושב שיש לי משהוא אלייה״ הוא התיישב על המיתה ומלמל . רגליו רעדו והוא קיווץ את גבותייו. ״ לא , ראיתי אותה רק אתמול..״ קולו גבה .״ אני צריך ללכת להשתחרר קצת.״ הוא הודיע ונפשו עזבה את החשבוון העצמי שקיים עם עצמו . הוא ירד בלחץ במדרגות . חדל מסידור שערו . לקח את משקפיי השמש שלו , ואת צרור המפתחות שהחביא את מפתח האוטו טוב טוב .

—————————————————————————————————————-
דם על סף יציאה מפי . מרוב הכאב הנפשי שהבנות גרמו לי למרות שאנשי הסוכנות פינו אותם . הם עדיין דבקו במטרתם. לשנוא אותי. אם הייתי יכולה להגיד שאני לא אוהבת את זאין הייתי אומרת .. אבל לא יכולתי לדבר . כאב לי, כאב לי כל כך ….. וחוץ מזה משהוא בלב נתן לי להתגרות בהן . או משהוא אחר ?. פתאום ראיתי דמות גברית מתקדמת לעברי . זאין . כל הבנות שוב פעם התחילו לבכות ולצרוח .
״ זאין למה אתה יוצא עם כלבה כזאת?!״. אני אוהבת אותך זאין!!״. בבקשה עזוב אותה ותהיה איתי״

הבזקים פעלו אנשים , הכל ! כולם התבלגנו בראשי ויצרו גוש של בלאגן.
למראה זאין בכיתה כל כך חזק . רציתי שילך . רק שילך מפה . אבל מצד שני רציתי שיפסיק את זה .
גבותיי התכווצו , ראשי קומט, עייני האדימו ובכיתי כל כך הרבה . שיבין את הרמז .
״ רון״ נשמע הקול המחושפס של זאין בשנית, הקול שצמרר אותי .. זאין ישר ישב על הרצפה וקרא בשמי .״ מה עשיתם לה!? תקראו לאמבולנס!״ שמעתי דאגה אמיתית בקולו . שזה היה מדהים . למרות ששנאתי אותו על מה שקרה לי . הוא טפס במותני והרים אותי .״ סליחה סליחה סליחה .״ הוא נשמע צרוד , ואני הנהנתי בבכי ותפסתי בכתפיו . ואמה הלכה אחריינו . הרגשתי משהוא רטוב נופל על צווארי . כיאילו שהוא מנסה להגיד לי משהוא אבל לא יכל . לא רציתי להביך אותו . רק רציתי שהוא ימשיך לשאת אותי בנינוחות כזו . שבחיים לא יפסיק . נהנתי למגע גופו . השיער שלו . הריח שלו . אבל שנאתי אותו כמו שלא שנאתי אדם אחר מעולם . מה איתי ?