חיי אלטעזכן
"מיטה, ארון, שולחן, כיסאות, פריג'ידר, מכונת תפירה, מכונת כביסה, אלטעזכן"
רכב הפולקסווגן הצהוב חצה את הכביש באיטיות לקול קריאת הרמקול בשכונה המנומנמת בשיכון המזרח.
הקריאה של מנחם חסיד עצרה את הרכב בבלימת חרום.
שני ערבים יצאו ממנו לבושים גופייה קצרה, ג'ינס קרועים וכפכפי גומי.
סעדיה הזקן הגיע לגיל 85 לפני שהחזיר את נשמתו לבורא. הוא היה הסנדלר הכי מפורסם בשכונה.
אי…ש פשוט היה, דתי שחי בדמי מפתח בדירת שני חדרים עם קירות מתקלפים ,עובש שממלא את תקרת המקלחת ובלטות רעועות בסלון ובחדר הקטן.
את מנחם אימצו עוד כשהיה בגיל שלוש, על אף הפיגור השכלי שהיה לו.
אשתו יוכבד הייתה עקרה ובגיל שישים ושבע נהרגה בפיגוע בקו 5 בתל אביב, שעה שחזרה משוק הכרמל עם הקניות לשבת.
אחרי שקם מהשבעה, התדפק על דלת הבית נציג מחברת "עמיגור" עם צו פינוי ודרשו ממנו לפנות את הבית "אתה לא דייר ממשיך" אמר לו פקיד החברה." עליך לפנות את הדירה תוך שבעה ימים".
מנחם, שכל חייו לא ידע לעשות דבר בלי אביו המאמץ נאלץ לחפש אחר קורת גג.
אף אחד מהשכנים לא סייע, בעצם לא היה מי. השכונה הייתה כמעט נטושה כולה למעט רחל זיקרי ונחמה מסיקה ובעלה תימנים, שעלו כשהיו בגיל עשרים עוד לפני שקמה המדינה.
"מאתיים שקל על כל הדברים" אמר הנהג .מנחם שאינו מבין דבר הסכים לסכום שנקב הנהג הערבי. הוא היה רעב ומה שעניין אותו זה איך להרגיע את הבטן. כבר יומיים שהוא אוכל רק קרקרים שהביאו לשבעה.
הם רוקנו את הבית מתכולתו למעט המזוודה הקטנה והמעופשת אותה ביקש אביו שישמור.
יום לפני שנאלץ לפנות את הבית הגיעה פקידת הרווחה עם בשורה שהצליחו למצוא לו בית מחסה בראש העין בשכונת הפועל המזרחי.
מנחם עזב את הבית בשעות הבוקר המקודמות כשהוא גורר את מזוודת העור הישנה ביד ימין, ובידו השמאלית תיק התפילין של אביו לעבר המונית שהזמינה בעבורו פקידת הסעד.
הוא נתן לנהג את הפתק עם הכתובת וזה החל את נסיעתו.
בשלב מסוים התבונן מנחם על המזוודה וראה מטפחת ראש מבצבצת מבעדה.
הוא החליט לפתוח אותה על מנת להחזירה למקומה.
מנחם היטה את המטפחת ולנגד עניו נתגלו חבילות מסודרות של מאתיים שקלים שמילאו את המזוודה.
בהלם רב, כשידיו רועדות, פתח מנחם את המכתב שהונח בדופן המזוודה.
"מנחם בני" פתח המכתב, "אמך ואני אספנו לאורך כל השנים את הכסף ליום שבו נלך מהעולם יש כאן מספיק כסף לקנות דירה צנועה. בן יקר, שמור על עצמך." אוהבים, אמא ואבא.
מנחם הזיל דמעה והניח את ראשו על החלון ולאחר מספר דקות נרדם.
"קום! הגענו" קרא נהג המונית ונתן מכה לברכו של מנחם.
מנחם העייף יצא מהמונית והחל לצעוד לעבר שער הכניסה, "ברוכים הבאים לבית האחווה"
מנחם נכנס ואת פניו קיבלה אם הבית רוזה.
"שלום מנחם,בוא כנס", אמרה.
"שלום גברתי", השיב.
"האין בידך תיק"? שאלה.
מנחם הסתובב וראה את המונית נעלמת באופק.
תגובות (0)