אסור להיסתכל לאחור, ההווה הוא החשוב-פרק שני
אני זוכרת שלפני שנה היינו
שלושה, אני אימי והאיש היחיד
שלא חחש להגיד את דעתו עליי,
לרוב אלו היו דברים כמו"בת השטן"
ו-"קללה מהלכת"
דבריו מעולם לא פגעו בי,
דיבורים מעולם לא הצליחו להגיע אליי
אך דבריו תמיד הדאיגו את שאר
סובבינו, כנראה פחדו שהוא יעשה
משהו פזיז
פעם היו כול כך רבים מאיתנו,
היינו שבט שלם, שבט השועל
אך התחלנו להידלדל בערך לפני חמש שנים
בין שזה היה המחסור במזון
ובין שאלו היו מחלות
פשוט הידלדלנו אט-אט
ועכשיו אני היחידה שנשארה, ואני מחכה לתורי
אך נראה שהעולם אוהב להתאכזר אליי
בימים הגרועים שלי מחשבות היו הדבר
היחיד שצליח להחזיק אותי מלעשות מעשה
יכולתי לשבת במשך שעות ופשוט לחשוב
וזה מה שתיכננתי גם היום, למרות שהיום היה
אחד מהימים הכי גרועים שהי לי במשך שנים
ולא הייתי בטוחה שזה יעבוד אבל למרות זאת
המשכתי בתיכנון הרגיל
ובהתחלה הכול היה רגיל, ריחפתי לי בתוך הזיכרונות
חלקפ טובים יותר וחלקם פחות
אך העיקר שהם שם ושיש בהם את כול האנשים שאני מתגעגעת אליהם
ואז שמעתי ענף נשבר לא רחוק ממני ואיתו נשמע קללה חירשית
לפני שידעתי ללכת כבר ידעתי לצוד לכן ידעתי להקשיב
שמעתי שלוש זוגות רגליים סביב קרחת היער שלי
אשר הילכו בדממה כציידים מנוסים, לא היה לי לאן לברוח וגם לא
התכוונתי לעשות זאת, הוצאתי את סכין הציידים אשר נעצתי בקרקע
והכנסתי אותה לנדן אשר היה על קרסולי והתקרבתי אל אחד העצים
והוצאתי משם קשת וחצים,זוכרים שאמרתי שאני פוחדת שאני אעשה מעשה?
הובכן אלו הונחו שם אם לא תהיה לי הבחירה בנושא הזה
רציתי למות, אך רציתי שזה יהיה הבתנאים שלי, בזמן ובמקום
שאני ארצה, ואני ממש לא רוצה שחבורה של ציידים תקבע את המקום והזמן
תגובות (1)
אין לי דבר לאבד גם נשמע טוב ..
וזה ממש יפה :)