אחיות או לא להיות- פרק 1.

***** הסיפור כתוב בשיתוף עם "מאוהבת בך". מיד יעלה הסבר דמויות ממליצה לקרוא קודם את הסבר הדמויות ואז לקרוא. זה יעזור בהבנת הסיפור.

פרק 1-
נקודת מבט עדי:
יום ראשון ללימודים. היום שאני הכי שונאת לא ישנתי כמעט כל הלילה. שירן שישנה אצלי הלילה ישנה כמו תינוקת. היא פשוט לא התעוררה. "שירן.." מלמלתי ונידנדתי אותה "עוד 5 דקות אמא.." מלמלה והסתובבה "אני לא אימא שלך!!" צרחתי ונדנדתי אותה עוד יותר "אהה זה את.. נכון.." היא מלמלה וקמה לשטוף פנים "במקומך,לא הייתי יוצאת מהחדר לשירותים שאני נראת ככה.." אמרתי לה "למה?" היא שאלה כל האיפור שלה היה מרוח על הפנים שלה והיא בכללי נראתה נורא. "אחותי והזונות שלה חדר ליד" אמרתי לה "אהה.." היא לחשה "קחי יש לי מגבונים" זרקתי לה חבילת מגבונים שהייתה על השידה שלי. היא התחילה להוריד את האיפור ואני התלבשתי. "מה ללבוש?" שאלתי אותה ונגעתי בשורט קצרים "את יודעת שאסור לנו ללבוש שורט. תלבשי ג'ינס ארוך עם חולצה לבנה של בית ספר.. תכשיטים ואת מסודרת" היא חייכה אליי "אוקיי" חייכתי אליה והתחלתי להתלבש. "אהההההה!!" שמעתי צרחה מהחדר ליד "מה זה?!" נבהלה שירן "אחת הזונות של אחותי.." מלמלתי "די… טופזי.. תרגעי.. הכל בסדר!!" שמענו את קולה של ספיר וצחקנו. החבורה שלי והחבורה של אחותי בריב ענקי. אחותי מקובלת ממש. מלכת השכבה ואני איך לומר.. לא ממש. אבל זה בסדר! כך עדיף, מאשר להיות עם המרשעת הזונה הזו. וכן.. אני קוראת לאחותי זונה. יש לי חברים נהדרים. שירן היא החברה הכי טובה שלי וגם תובל בן הדוד שלה בחבורה שלנו הוא מאוהב בהילה. איכס.. רק מלחשוב על זה באלי להקיא. איך הוא יכול היא כזו.. זונה!. וגם החבר הכי טוב של תובל בחבורה שלנו, עומר. ובחבורה של אחותי יש את אחותי המרשעת. את ספיר וטופז שתי הסגניות שלה את אסף ערס אחד ואת החבר הכי טוב של אסף שהוא גם החבר של הילה, דניאל. הוא כזה חתיך ואני.. אני מאוהב בו קצת. טוב.. קצת הרבה מאוד! הוא כזה מושלם.. איך הוא יכול להיות עם השטן הזו בכלל?!. "גברת עדי" שמענו צעקה אחד העוזרים של אבא קרא לנו, הלימוזינה הייתה למטה. "בואי!" חייכתי ותפסתי את ידה של שירן וירדנו למטה.

נקודת מבט הילה:
"מה את לובשת ללי?" שאלה אותי טופז בזמן שעזרה לספיר לסגור את שמלתה . כן, ממש לא מעניין אותי החוק המטומטם הזה של אסור שורטים וחובה לבוא עם חולצת בית ספר. "אני עוד לא יודעת.." מלמלתי וחיטטתי בארון שלי. "אני באה עם העקבים הורודות!" חייכה ספיר "שלא תעזי!" אמרה לה טופז "אני באה איתם!" אמרה לה "יש לך אותם בסגול מטומטמת.." ספיר מלמלה לעברה "אהה.. אז זה בסדר.." היא לחשה. ספיר לבשה שמלה בצבע ורוד מסטיק ונעלי עקב ורודות. טופז לבשה חצאית סגולה וחולצה לבנה עם נעלי העקב הסגולות שלה. "מה אתם אומרות על זה?" שאלתי אותן "מדהים!!" "את חייבת ללבוש את זה.. זה מהמם!!" חייכתי אליהן. לבשתי חצאית שחורה עם חולצת בטן ורודה ונעלי עקב כסופות. הן עזרו לי לעשות מחליק בכל השיער שמתי את השרשרת שלי שאמא קנתה לי עם האות "H" עליה שמשובצת ביהלומים ועגילי יהלומים קטנים. "אוו..מיי..גאד!!" אמרה לי טופז "הילה את נראת מושלם!" אמרה לי ספיר "אני יודעת.." צחקתי "זזנו?" שאלתי והן הנהנו.
——————
נקודת מבט עדי:
"וואו!" "אומייגאד!!" "כוסיות!!" שמענו קריאות התפעלות מקצה המסדרון. עומר ותובל הסתכלו אחד על השני במבטים שואלים בדיוק כמוני וכמו שירן. ואז קלטנו למה אמרו את זה. רציתי למות באותה שנייה. הילה הלכה ראשונה נראת מדהים, כמו נסיכה. נראת כאילו יצאה מקטלוג דוגמנות שבתכלס זה נכון. ומאחוריה הלכו טופז וספיר גם הן לא פחות יפות. תובל עוד שנייה התעלף מרוב הלם. הילה עברה ממש סנטימטרים ספורים ממנו. הוא הזיל ריר כמו כלב שלא אכל ימים שלמים. "תרגע.." לחש לו עומר "יש לה חבר" אמרה לו שירן "הנה החבר שלה.." מלמלתי וראיתי את הילה ואת דניאל מתמזמזים. "די דיד.. הכל בסדר.. הוא יבין שהיא מכשפה, הוא יבין שאת הבחורה בשבילו" ניסתה שירן לעודד אותי. "את ממש מצחיקה היום" לחשתי לעברה ועומר הוריד את ראשו. "כל תלמידי שכבת י' מתבקשים להגיע לאולם ההתעמלות עכשיו!" אמר המנהל "אם אבא שלי אומר כדאי שנלך" אמר תובל וכולנו צחקנו.
נקודת מבט הילה:
"גברת אטיאס!" שמעתי קול מאחורי והסתובבתי "כן אדון קידר" חייכתי חיוך ענקי "היי אדוני המנהל!" אמרו מאחורי ספיר וטופז יחד "בנות! אתן יודעות את החוקים! לכו להחליף לחולצת בית ספר ולמכנס ארוך!" "אבל אדוני המנהל.." התחננתי "תחליפו אחרי ההודעה שלי! ועכשיו שבו!" ציווה עלינו והתיישבנו בשורה הראשונה. "תלמידי שכבת י'.. צוות ההנהלה החליט לעשות מעשה אחרי שנה שעברה" אמר ונעצר חיכה שכל מבטינו ינעצו בפניו "החלטנו.. לערבב את הכיתות" אמר "מה.?!" "אין מצב!" "לא!!" קריאות נשמעו מכל עבר. "שקט ילדים!!" אמר וכולנו השתתקנו. "הילדים שאני אקרא בשמם יעמדו לפניי" אמר "תלמידי כיתה י'1" אמר והתחיל להקריא "שרון גרינברג , יעל גוני, מאיר דניאל, עדי אטיאס, עומר ויצמן, תובל קידר, שירן רוזן, נועה מאכר , שני מחג, דניאל אזולאי, אסף מזרחי" "לאאאא!!" צרחתי והמנהל הפסיק את שטף דיבורו והסתכל עליי "כמובן.. הילה אטיאס, טופז לוי , ספיר וייס ורוני מנואל" אמר והפסיק "זוהי כיתה י'1. כל מי שהקראתי בשמו שילך לחדר י'1" אמר המנהל כולנו לא זזנו מבטי ההלם עברו בין הקבוצות שלנו. מבטה ההמום של עדי היה תקוע במבט השנאה שלי. "זה לא קורה" לחשתי. אין מצב.