אבודים – פרק 15 -׳ מחשבות ׳

הבטתי על הכוכבים הנוצצים התלויים בשמים הכהים שמעל ראשי , ירח גדול עגול ולבן נישא בשמיים מאיר את החשכה הסוררת מסביב .
שכבתי על הגב על גבי החול הבהיר והרך, בחיים לא חשבתי שימאס לי לראות את הים , את החול , את הרקע הטרופי .
יד חמה ליטפה את הלחי השמאלית שלי הלוך ושוב , עדינה ונעימה , גורמת לצמרמורת עזה לטפס במעלה גבי ולשלוח זרמים נעימים לכול תא ושריר בגופי .
ידו עברה על פני בנעימות , תוחבת מאחורי אוזני קצוות שיער שחורה ועקשת שעפה ברוח הנעימה שנשבה .
״על מה את חושבת?״ קולו הנעים קוטע את הצלילים האחרים שנשמעו באוזניי כמו הרוח הנושבת , רעש הצרצרים , ורעש רחשי הגלים המתנפצים ברכות על שפת המים .
״על הכול ועל כלום״ עניתי בלי לחשוב פעמיים, הרי זה באמת מה שחשבתי לפני שקטע את מחשבותיי .
״לוק , אם המטוס לא הייה מתרסק מה היה קורה אז ?״ אני שואלת אותו , שאלה כול כך מטומטמת , כאילו רציתי שהמטוס הזה יתרסק.
הוא נאנח בשקט , קולו שוב קוטע את הרעשים מסביב ,״ אני מניח שכול אחד היה ממשיך בחייו״ אמר בשקט קולו לא גובר על לחישה שקטה .
״ואנחנו לא היינו מכרים״ הוספתי על דבריו , לבי מתכווץ בתוך בית החזה שלי למחשבה הזאת .
״לגורל יש החלטות משלו , אם היינו אמורים להיפגש מראש אני בטוח שהגורל היה מסדר את זה איכשהו״ אמר לי על פניו עולה חיוך קטן וגברי הגורם ללבי להחסיר פעימה .
הוא מתכופף אלי עד שפניו שוב במרחק מה מפניי , שפתיו נוגעות בעדינות בשפתיי והוא נותן לי נשיקה נעימה וקצרה, מתנתק ממני לאט ואני מתענה מכול רגע .
״אני לא מאמינה על השטויות האלה של ׳גורל׳ , אם אלוהים רצה ששני אנשים מסוימים יפגשו הוא יפגיש בניהם , כנגד כול הסיכויים״ אמרתי לו את מחשבותיי לאחר ששפתיו התנתקו משפתי .
הוא גיחך בשקט , ״מריה זה לא משנה גורל או אלוהים , אנחנו פה עכשיו , ביחד, וזה מה שחשוב״ אמר לי ידו מלטפת את שיערי הארוך והכהה כמו הלילה .
רגעים ארוכים של שקט שוב השלטו עלינו, מחרישים את אוזניי ושוב אני שוקעת בנוף הכהה והפסטורלי שמסביבי.
״אנחנו לא יכולים להמשיך לשבת בחוסר מעש , אנחנו חייבים לעשות משהו!״ אמרתי לאחר רגע , קוטעת את השקט ששוב השתלט עלינו .
״למה את מתכוונת?״ שאל לוק מבטו מבולבל כול כך , הוא לא הבין למה התכוונתי בדברי.
״אנחנו לא יכולים לשבת בחוסר מעש כאן על החוף , לחכות להצלה שאולי ולא תגיע, אנחנו חייבים לקום ולעשות משהו במקום לראות איך כולם מתים אחד אחרי השני!״ אמרתי ללוק נחושה , נזכרת איך מתו כול על הרבה אנשים , אחד אחרי השני , נופלים כמו זבובים .
הוא שתק , כנראה שוקע במחשבות משל עצמו .
״אנחנו בקושי אוכלים . שלא נדבר על שותים , בלה לא יכולה ללדת כאן על האי! , דין פצוע אנוש למען השם , הוא חייב טיפול רפואי מקצועי !״ אמרתי לו, חושבת על כול הדברים שבקושי יש לנו .
״מריה את חייבת להבין ש..״ קטעתי אותו בעזרת ידי לא יכולה לשמוע עוד זיבולי שכל .
״לפחות מאריסו עשתה משהו עם עצמה, קמה והלכה לחפש משהו על האי הזה, אם זה ילידים או סתם כול דבר שיש פה!״ אמרתי ללוק שבין רגע הפך לעצבני כול כך.
״המשוגעת הזאת ? , היא ירתה באפריל מריה ! , היא כמעט הרגה אותה!״ אמר לוק חרד כול כך , התמונה של אפריל מלאה דם שוכבת על החול הבהיר עלתה כנגד עייני .
״אני לא אומרת שהמעשה שהיא עשתה מוצדק , אני לא תומכת בה או משהו , אבל עכשיו אני מצטערת על כך שלא הצטרפתי אליה במקום לשבת בחוסר מעש , לחכות להצלה שאולי ולא תגיע״ אמרתי , עיניו היפות החומות כמעט שחורות בוהות בעייני , הוא מבין על מה אני מדברת , עכשיו הוא יודע שאני צודקת.
״אני מניח שאפשר לארגן משלחת , לצאת גם לחיפושים על האי , לראות אם אפשר באמת למצוא משהו שיעזור לנו לצאת מהמקום הזה״ אמר לי נאנח בשקט , יודע שצדקתי בכול מילה ומילה שהוצאתי מבעד לשפתיי .
הנהנתי אליו מרוצה , חיוך קטן עולה בזווית פי והוא מגחך .
״אני מקווה שאת מרוצה צ׳יקטה״ אמר בספרדית גורם ללבי לפרפר בתוך בית החזה שלי , השפה הזאת כול כך מושכת בעייני , במיוחד כשהוא מדבר בה .
חיוכי התרחב על פניי , מרגישה את הסומק שמעטר את לחיי השזופות .
הוא מתקרב אל פניי עד שפניו שוב במרחק סנטימטר בודד מפני .
״בחיים לא חשבתי שזה יקרה כול כך מהר, אבל התאהבתי״ אמרתי בשקט מודה ברגשות שלי בקול בפניו .
הוא חייך מתקרב אלי יותר עד ששפתיו נוגעות בשפתי והוא מכניס אותי לנשיקה רכה ומלאת אהבה .