מושלם מבחוץ, שבור מבפנים / 2

מנקודת המבט של ג׳ולייט-
קמתי מידיו ונעמדתי. הוא נעמד לידי.
״איך עולים על החיה הארורה הזו?״ מלמלתי. הוא חייך והתקרב אליי.
״רגל אחת כאן״ הוא אמר בעדינות ונגע במשולש מוזר. הנחתי את כף רגלי בתוך המשולש הזה.
״עכשיו, אני אתן לך תנופה, ותעלי״ הוא אמר. 
״זה מסוכן?״ שאלתי בפחד, והסתכלתי על החיה הגדולה.
״לא כשאני פה״ הוא אמר בחיוך והסתכל עליי. הנהנתי. הוא החזיק ברגלי השנייה, אני קפצתי, ועליתי במהרה. התחלתי לצחוק. הוא עלה על סוסו וחייך. 
התחלנו להתקדם אל תוך היער הגדול שקרוב לארמון. אף פעם לא נכנסתי לכאן, תמיד אמרו לי כמה מסוכן זה להתהלך שם, אפילו בשעות הבוקר.
״נכנסת אי פעם ליער?״ הוא שאל, כאילו קרא את מחשבותיי.
״לא״ עניתי בקצרה, והסתכלתי עליו. ״אתה?״ שאלתי. הוא חייך.
״היער הזה הוא כמו הבית השני שלי״ הוא אמר.
״יש לך שני בתים?״ שאלתי בבלבול. הוא צחק והסתכל עליי.
״זה ביטוי. כלומר, אני נמצא פה הרבה״ הוא אמר. 
הגענו לאגם נקי ויפה. הבחור ירד מסוסו, ועזר לי לרדת. ושוב, נפלתי אל ידיו. ״סליחה״ אמרתי בחיוך. ״שמך הוא ג׳ולייט, נכון?״ הוא שאל בשקט. הנהנתי.
״ושמך?״ שאלתי.
״רומאו״ הוא אמר בחיוך. השתחררתי מאחיזתו. 
״אני התלוצצתי, סטפאן״ הוא הוסיף בחיוך. חייכתי.

מנקודת המבט של איזבל-
בערב, אחת המשרתות הודיעה לי ללבוש את אחת השמלות החגיגיות שלי. לא הייתה לי ברירה, ולבשתי את השמלה הכחולה, שמבליטה את עיניי. ראיתי את אחותי יורדת במדרגות, עם שמלה בצבע שמנת, שנראית עליה מדהים, איך לא. התקדמתי אליה.
״ג׳ולי״ קראתי לה. היא נעצרה וסובבה אליי את ראשה. 
״את יודעת מה האירוע של היום?״ שאלתי אותה. היא המשיכה לרדת.
״אני לא יודעת, אך זה כנראה רציני״ היא אמרה.
״מה זה כבר יכול להי..״ התחלתי לשאול, ואז ראיתי נשף של זכרים. בחורה אחת לא הייתה שם. הבנתי שזה למטרות שידוך. כל הבחורים הביטו עלינו. 
״הנה הבנות שלי!״ אבי אמר בגאווה ונעמד בתחילת גרם המדרגות. שתינו נעמדנו לידו.
״אבא, מה זה אמור להיות?״ שאלתי בשקט.
״מפה תמצאי את בעלך״ הוא אמר לי בחיוך. ״וגם אחותך״ הוא הוסיף.
״יקירה שלי, אני רוצה שתכירי את אדוארד״ הוא אמר בנימה נעימה יותר מתמיד. 
״אני אלך לבדוק מה עם אחותך״ הוא לחש לי והלך. הסתכלתי על הבחור הגבוה. לידי הוא לא כל כך גבוה, אך גם אני רואה זאת. 
״זה כבוד גדול לפגוש אותך, איזבל״ הוא אמר בחיוך.
״מאיפה אתה, אם מותר לשאול?״ שאלתי.
״מרומא, אני הבן של האפיפיור״ הוא אמר.
״רומא היא עיר יפייפיה״ אמרתי בחיוך. הוא חייך.
״כמעט כמוך״ הוא אמר. הסמקתי.