פנימיית החלומות – פרק 3

פרק 3- נקודת מבט קורל-
"ביי אמא!" אמרתי ויצאתי מהמכונית אחריי הלכו 6 סבלים עם המזוודות שלי. שיחנקו. "איפה הילדה הזו?!" מלמלתי ניסיתי להתקשר להדר "השיחה מועברת לתא הקולי" מלמלתי בקול מגעיל את מה שהמזכירה האלקטרונית שלה אמרה לי. "היי יפה אחת" אמר לי עידן ונישק אותי. אין לי חבר קבוע באותו יום אני יכולה להתנשק עם חמש בנים. ממש לא אכפת לי. הם יודעים, כל מי שמתנשק איתי יודע שזה רק סטוץ, לאף אחד לא אכפת. אחרי מה שהוא עשה לי, בחיים לא יהיה לי חבר קבוע. ניר היה אהבת חיי הראשונה. כמו של כל הבנות החדשות שמגיעות לכאן. היינו קצת ביחד והוא פגע בי ממש. אמרו לי שהוא מרכל עליי מאחורי הגב ובגלל זה זרקתי אותו. חצוף שהוא ירכל עליי ואני יעמוד ואחייך?! ממש לא! למה מה קרה?!. הגעתי לכאן בכיתה ז' ישר שמתי לב להדר. היא החברה הכי טובה שלי. אני היחידה שיודעת את הסוד שלה. אם זה בכלל הסוד האמיתי שלה, יכול להיות שהיא שיקרה לי בנוגע לזה. הדר הייתה חברה של שלושת הפרחות שבאתי לכאן ולקחתי אותה מהן. סתם זונות.. למה שילדה כזו תסתובב איתן?!. לקחתי אותה אליי. לאט לאט היא הפכה להיות השפוטה שלי. לי טוב, לה טוב. למה זה צריך להשתנות?!. "היי קורל!" שמעתי צעקה והסתובבתי "אהאהאהאהאה!" צרחנו שתינו "הדרי!" צעקתי ורצתי אליה חיבקתי אותה. כמעט כל הקיץ לא ראיתי אותה. "את לא מבינה מי איתנו בחדר!" אמרתי לה "רומי.. שמעתי.." אמרה לי "וואי יש לי כל כך הרבה מה לספר לך!" אמרתי לה "מה שלום סבתא שלך?" שאלתי אותה "סבתא שלי?" היא שאלה "כן.. נו הסוד שלך.. אמרת לי שסבתא שלך קיבלה התקף לב ומאז היא בבית חולים לא?" שאלתי אותה "אה.. כן נכון" אמרה לי "שכחתי.. איזה מטומטמת אני!" אמרה וצחקה "טוב בואי לחדר.. נראה אם הנזק כבר הגיעה.." אמרתי לה והיא הלכה אחריי.
———————
"בת זונה.. אל תדאגי הדרי.. אנחנו נראה לה מזה" אמרתי להדר הדר חייכה אליי "בואי לחדר אוכל" אמרה לי ומשכה אותי חייכתי אליה והלכנו.
——————
"איזה שמנה" צחקתי. מאי הלכה עם שלוש סופגניות בתוך הצלחת שלה ועוד שתי חתיכות עוגה. "די.. קורל.. זה לא יפה" אמרה לי הדר "מה אכפת לי? סתם עוד שמנה" אמרתי והיא שמעה אותי היא הסתכלה עליי זרקה את האוכל ובכתה. "תראי מה עשית.." מלמלה לעברי הדר "את מתכוונת איזה יופי של בדיחה ארגנתי" חייכתי אליה היא הסתכלה עליי "שלום" שמענו קול מעלינו שתינו הרמנו את הראש. זו הייתה שירה הזו. "אפשר לשבת איתכן?" היא שאלה "חחח.. ברור!" אמרתי והיא התיישבה "שלא!" הצחוק שלי פילח את הדממה ששררה בחדר האוכל באותה השנייה. הדר הורידה את ראשה ושירה קמה מהשולחן מהר. "ביי…" חייכתי אליה והפרחתי לה נשיקה באוויר היא הסתכלה עליי ונפלה על המגש שלה. כל הגדים והשיער שלה בתמלאו באוכל. קמתי כמו מנצחת וממשכתי את הדר מהשולחן התקדמנו לכיוון החדר. מה לעשות? ככה זה מלכה. והמלכה תמיד תישאר מלכה.