מתי היא תשים לב.. פרק 25 חלק ה'

נקודת מבט הדר-
זרמתי עם הנשיקה שנראתה אמיתית לעין, אבל בלב היא לא.
אין דבר יותר כיף מהנשיקות של תומר, החיבוק של תומר, הליטוף של תומר, הקול של תומר.. עכשיו הכל יהיה סתם זיכרון..
התנתקתי מהנשיקה באיטיות והבטתי בעיניו של מתן, הוא קרץ לי ומשך אותי לחיבוק חזק. פיו נצמד אל אוזני ולחש לי "אני מצטער על הנשיקה.." וצחק. הרמתי את מבטי אליו ומשכתי בידו אל עבר רחבת הריקודים, השירים שנשמעו שם פשוט השכיחו ממני את כל העצב.
המוסיקה החזקה הצליחה להשכיח את מחשבותיי מה עושה תומר ברגע זה.
חזרתי לבר ומתן חזר איתי ביחד, הוא ישב על הדלפק מתנחם בכוס בירה ובינתיים אני מגישה לאנשים משקאות, האהבה זה שלי זה להיות ברמנית.
"אז אתם ביחד?" שאל תומר את מתן שישב מולי בדלפק. התעלמתי מהשאלה המטומטמת שלו והבאתי לאנשים שתייה. תומר התיישב ליד מתן ושניהם התחילו לדבר, אפילו מתן לא התייחס לשאלה שלו.
השעה כבר 2 לפנות בוקר, ובנוסף לכאבים בבטן התחתונה שלי, אני רואה כאן את תומר.
תפסתי את בטני התחתונה וניסיתי כמה שפחות להראות שכואב לי.
המשכתי להביא לאנשים שתייה, כמה אנשים שותים, לא יאמן.
"הדר" קרא לי ציון המעסיק שלי, "רוצה גם את השאט של הדר?" צחקתי, כשהיתי כאן אז ציון אמר לי שלכל ברמן יש משקה שמייחד אותו, הוא צריך להכין קוקטיל ולקרוא לו על שמו, וככה עשיתי.
הוא חייך והתקרב אליי ואמר "שוב כואב לך בבטן התחתונה?" ונאנח, התעלמתי מהכאב ואמרתי "לא" והמשכתי למזוג שאטים לאנשים.
"ברגע שכואב לך את אומרת לי!" אמר בתוקפנות אבהית.
המשכתי למזוג ובא בחור בסביבות גיל ב22 לחיו ואמר "אפשר להזמין אותך לוודקה?" הוא היה נראה הורס. הסתכלתי בקטנה על תומר ומתן, מתן חייך חיוך קטן ותומר נראה עצבני אבל לא הראה את זה.
"בכיף" אמרתי לבחור ומזגתי לו וודקה ובלי ששם לב מזגתי לעצמי מים. בכל זאת.. אני עובדת ואני צריכה לנהוג.
"איך קוראים לך?" שאל כשבאנו לשתות, "הדר" אמרתי בחיוך קטן ומזגתי לאנשים עוד שתייה.
"אני גיא, רוצה שנזרום מכאן לאנשהו?" שאל, הרגשתי איך תומר מתפוצץ בתוכו וגם מתן.
"לבית חולים תהיה בטוח" אמר מתן בעצבים. שתיתי מה'וודקה' וחזרתי לעבוד.

"ציון אני יזוז הביתה" אמרתי וחיבקתי אותו, הוא כמו אבא.
"תתקשרי אליי כשאת מגיעה לבית" אמר בחיוך. יצאתי מהבר ונעמדתי ליד מתן עם התיק צד שלי שבתוכו יש לי את האיפון וכל הדברים שלי.
"אני נוסעת הביתה, אתה בא איתי?" שאלתי את מתן,
"הרכב שלי פה אבל.. לא נראה לי.. שאני אצליח לנהוג" אמר והשתעל, נו ברור.. הוא שתה כמו לא יודעת מה. גם תומר לא היה נראה הכי יכול לנהוג.
"טוב אז מי שמכם רוצה אני נוסעת עכשיו" אמרתי ויצאתי מהפאב. תומר נשאר בפאב, שישן שם מצידי. בסוף הוא בא.
הכאבים התחזקו, וידעתי שעוד פעם הסיוט הזה מתחיל.. טוב לפחות אני יקבל חופשה מהצבא.
התחלנו בנסיעה וחשבתי שעוד שניה אני תולשת את כל השיער מהראש.
התחלנו בנסיעה ומתן הדריך אותי איך להגיע לבית שלו, הגענו וכל הנסיעה היתה שקטה, כאב לי כל כך.
"בי הדר, אני יראה אותך מחר" אמר ונישק את הלחי שלי, "ביי אחי" אמר מתן לתומר.
המשכנו בנסיעה בחזרה לאזור של תומר ופה כבר ממש כאב לי.. התקשרתי אל ענת שנמצאת בבית, היא סובלת כמוני מכאבים בבטן התחתונה, רק שהפעם לי אין כדורים ולה יש אספקה בבית.
חייגתי אליה והנחתי את האיפון על האוזן שלי והתחלתי לדבר בזמן שנהגתי
"נת נת.. את בבית?" שאלתי
"כן דר דר, בואי אלי" אמרה
"בכיף היתי באה אבל שוב התחילו לי הכאבים ואין לי כוח לסוע למרם ולהתייבש שם.. יש לך במקרה את הכדור הזה שפעם הביאו לנו?" שאלתי
לא התייחסתי אל תומר שהקשיב לשיחה
"כן, יש לי אספקה, תבואי אני יביא לך, תרגישי טוב" אמרה
"תודה בובה, אולי תבואי אליי, אני בדרך אלייך" אמרתי
"אני לא יכולה, אני שומרת על שכנים שלי" אמרה
"טוב, רדי למטה אני פה." אמרתי וסיימנו לדבר

"אני שנייה באה" אמרתי לתומר ויצאתי מהמכונית כשהיא עדיין מונעת.
הלכתי כושלת רגליים אל עבר ענת שיצאה מהבית שלה וחיבקה אותי, כל כך כאב לי!!
לקחתי את הכדור הענקי והודתי לה, אי אפשר לקום כשלוקחים את הכדור הזה.
אני לא יכולה להיות חולה.. הבטתי לטימור שנלך לטייל.
נכנסתי לרכב והתחלנו לנסוע, כל כך כואב.
"את בסדר?" שאל כשראה שהנחתי את ידיי על הבטן ונאנקתי בשקט
הנהנתי בראשי, לא יכולתי להוציא הגה מהפה.

כבר תכננתי לקחת את הכדור ולהירדם.
קיבלתי שיחה מענת

"התגעגעת אליי?" מלמלתי מנסה להפסיק את הכאב הזה.
"מאוד.. תקשיבי! אל תיקחי את הכדור! לקחת אותו?" שאלה
מה? למה?
"לא.. למה?" שאלתי מאוכזבת.
"הוא לא טוב.. אל תקחי.. לכי למרם, אל תחכי" אמרה, לא נכון.
סיימנו לדבר ולא האמנתי שהכדור לא יעזור לי…. בא לי להפסיק עם הכאב.
הכאבים לא מפסיקים.. כמו שהיתי סובלת פעם.
והנה השיחה שהכי לא ציפיתי לה. האזור היה מלא בשוטרים אז שמתי על רמקול.
אמא, שכתובה כ-רותי- בטלפון שלי.

"היי?' שאלתי בבלבול, היא התקשרה אליי?
"את מחר לוקחת את טימור?" שאלה, אוי.. טימור..
"אמ.." חשבתי כי לא רציתי להבטיח לה סתם, אולי אני יתקע במרם עד מאוחר?
"מה אמ.. את שכחת אותה כבר?" שאלה,
"לא.. אני פשוט נוסעת עוד מעט למרם ובטח יש שם הרבה אנשים" אמרתי ואמא לא ענתה. המשכתי לנסוע את הנסיעה המייגעת וחיכיתי שהיא תדבר.
"אני יבוא מחר, באיזה שעה אמרת? ב10?" שאלתי, אין לי כוח לקריזות שלה
"כן, טוב אז איפה את עכשיו?" שאלה, ואו.. מוזר..
השעה 3 לפנות בוקר והיא ערה עדיין ועוד שואלת עליי…
"בדרך למרם" אמרתי, "טוב אז מחר ב10 אל תשכחי" אמרה.

"הכל בסדר בנינו הדר?" שאל כשהתקרבנו לביתי
"כן" אמרתי
"אז .. נהיה לפחות ידידים?" שאל , הנהנתי בראשי. מה עוד יש להגיד.
"אז.. תרגישי טוב.. רוצה אני יבוא איתך?" שאל
הנדתי את ראשי לשלילה.
"אז.. אני מקווה שזה לא ימנע ממך לבוא לבסיס" אמר
התעלמתי
הגעתי ליד הבית של תומר והוא ירד מהמכונית, אני לא מאמינה שאני נוסעת עם הכאבים האלה לרופא.
ואו.. היה מפוצץ.. אם למצוא חנייה בתל אביב נראה קשה.. אז להיכנס לכאן נראה יותר קשה..
התיישבתי וחיכיתי לרופא שיקח אותי מכאן ויציל אותי.. התור לא נגמר..
שיניתי תנוחה כל כמה דקות כי כאב לי.. עברה שעה, ועוד חצי שעה. והתור שלי לא הגיע.
מתי הסבל הזה ייגמר?
היו הרבה ילדים קטנים.. למה יש כאן קצת רופאים!? קמתי לקבלה והחלטתי לקחת ליידים את השליטה
"אני כבר שעה וחצי סובלת כאן מכאבים.. אין לכם עוד רופאים? יש כאן מלא ילדים קטנים.." אמרתי בעצב
"יש פה רופא נשים אחד והכל עמוס היום" אמרה בעצב המזכירה
"אז תביאי לי כדור.. רק את הכדור. זה הדבר היחידי שעוזר לי" אמרתי
"הרופא עוד מעט ייתפנה ויגיע תורך" אמרה
בינתיים חיכיתי.

האיפון שלי הבהב וממש לא היה לי כוח לזה.
התקבלה הודעה ב03:42 מאת: מתן
'נסיכה קטנה, היה כיף היום! סליחה בקשר לנשיקה. הגעת הביתה?'
-'כן היה כיף, את האמת אני במרם, אני ידבר איתך מחר' רשמתי
'מרם?! מה את עושה שם? את בסדר? את רוצה אני יבוא?' רשם, חמוד.
-'אני בסדר , תודה על הדאגה (:'

התעלמתי משאר ההודעות והמשכתי לחכות לרופא, השעה כבר 4 לפנות בוקר..
חיכתי לרופא ועד שהגיע תורי פרחה נשמתי. לבסוף הרופא 'בדק' אותי והביא לי כדור, וחזרתי הביתה. השעה כבר 4 וחצי לפנות בוקר, ואני צריכה לקום לקחת את טימור. לא מתאים.
נכנסתי להתקלח לקחתי את הכדור ונרדמתי.
התעוררתי ב9 וחצי כששמעתי רעש בדירה, לא רק מעומרי וענבר.. עוד אנשים כאן.. ואני לא מעוניינת לדעת מי עוד.
שטפתי פנים וצחצחתי שיניים ומיד התלבשתי, רק לא לאחר אל טימור.
ארבע שעות וחצי בסה'כ ישנתי.
יצאתי עם התיק שק צד שלי לכיוון המטבח והסלון כשאני חצי הפוכה. השיער שלי היה פזור ואפילו לא התאפרתי. סידרתי את המכנס שורט ג'ינס הגבוה על גופי ואת הגופיה הלבנה השקופה מעט שתסתיר את הבגד ים השחור שלבשתי. נעלתי את הכפכפים בצבע בז של הוויאנס ונכנסתי למטבח מחייכת אל ענבר ועומרי "בוקר טוב" אמרתי והכנתי לי נס.
"בוקר טוב, מישהי בילתה בערב" צחק עומרי וענבר הצטרפה לצחוק שלו. "לא.. היתי במרם ישר אחרי העבודה הלכתי" אמרתי והם פקחו את עיניהם ואמרו "למה לא אמרת לנו!!" "את מרגישה טוב?" , הנהנתי בראשי ובאתי לדבר אבל בדיוק נכנסו לדירה תומר וחברה שלו. הם התנשקו בזמן שנכנסו לדירה. צבט לי בלב טיפה. סובבתי את ראשי ולגמתי מהנס.
"מי אמר מסיבה ולא קיבל מתן!" אמר מתן בשמחה ונכנס לדירה, תמיד הוא חייב לדפוק כניסה. זה העלה בי חיוך.
תומר הבחין שראיתי אותם מתנשקים והוא מיהר להתנתק מהנשיקה עם חברה שלו
"הו.. היי הדר.." אמר בלבלול, "הי" אמרתי בלי שום נימת רגש
"איך את מרגישה?" שאל, "בסדר" אמרתי ולקחתי את המפתחות ואת האיפון.
חברה שלו התקרבה אליו והניחה את ידיה על הכתף שלו.. הוא נישק את ראשה. הוא היה מנשק את הראש שלי בדרך כלל…
"אמ.. אני זזה" אמרתי ולגמתי מהנס, הרגשתי מובכת. "לאן?" שאל מתן והתקרב אליי ודחף מעט את חברה של תומר 'בטעות'. זה העלה בי צחוק קטן.
"הבטחתי לטימור שאני יקח אותה" אמרתי ולא הבטתי בתומר.
"מסרי לה דש" אמר תומר, מנסה לחזק את הקשר בנינו, אבל זה לא יעזור.
הוא שבועיים התחמק ממני ובסוף זרק אותי באסמס..
"איך את מרגישה קודם" שאל מתן ומשך אותי לצד שנדבר, לא הפסקתי להסתכל על תומר שעמד עם גבו אליי. שפשפתי את פניי ואמרתי "בסדר.. זה קורה לי תמיד"
"אל תתייחסי אליו.." אמר וליטף את ראשי.

"נטשה את באה נישב?" שאל תומר את נטשה
"מאמי.. הבטחת שתקרא לי שלגייה כמו תמיד" אמרה בעצב,
שלגייה..
חשבתי שכל מה שהוא אמר שהוא מצא אותי.. את ה-שלגיה שלו.. זה אמת.. אבל לא..
הבטתי בהם ולא ידעתי איך גורמים לו להרגיש שאני כועסת עלייך.. אני לא רוצה להיות ידידה שלו..
"שלגיה" מלמלתי בשקט וזה העלה בי גיחוך. כנראה תומר שם לב לזה ןהסתכל עליי במבט לא מבין.

"טוב אני יוצאת" אמרתי וענבר שתהיה בריאה צרחה "כולם עכשיו בואו נלך לים, נו כאן בתל אביב וגם הדר תבוא עם טימור!! אני גאונה!!" לא… ענבר.. מה זה השטויות האלה
"מתאים" אמרה נטשה, מסכנה היא לא אשמה
"זרמנו?" שאל עומרי והשאלה נשארה פתוחה ביני לבין תומר ומתן.
"טוב , ניפגש בבננה ביץ עוד שעה" אמרתי ויצאתי מהבית

האיפון שלי צלצל והראה הודעה
3 הודעות חדשות מאת:לא לענות
'אני לא מבין מה הבעיה שלך' בשעה 9:53
'אם מפריע לך שנהיה ידידים תגידי, גם ככה את נראת סובלת, אז תחסכי ממני' בשעה 10:03
'בין אם תרצי ובין אם לא, אני לא יפסיק להיפגש עם חברים שלי בגללך' בשעה 10:10
החלטתי לענות. נמאס לי לשתוק.
-'בסך הכל רציתי להיות מאושרת.. ועד שהיתי מאושרת גיליתי שאתה שקרן..' רשמתי
'מה הקשר שקרן! את שומעת את עצמך!? זה לא התאים זה נגמר! חשבתי שתביני!' רשם
-'חשיבה היא לא הצד החזק שלך. חוץ מזה מה אתה רוצה? חשבתי שאתה אוהב אותי, שאכפת לך ממני אבל טעיתי, אתה בכלל לא אוהב אותי, סתם היתי משחק בשבילך' רשמתי בעצב
'חשיבה היא לא הצד החזק שלך, לא ככה?' רשם
-'לאיפה נעלם תומר שאהבתי.. תומר שכלום לא הפריע לי..' רשמתי
'נעלם.' רשם
-'וככה אני נעלמת עכשיו.' רשמתי

נכנסתי לדירה של אמא כשטימור לבושה בבגד ים שחור משולשים, טוב אמא שלי תמיד היתה אחת שאוהבת להלביש בבגדים יפים את כל מי שראתה. במיוחד אותי כשהיתי קטנה.
"שוב איחרת" אמרה אמא והביאה לי את התיק של טימור
"כן.. אתמול חזרתי ב4 וחצי כי היתי במרם" אמרתי וטימור הסתכלה במראה ובחנה את השמלה שלה.
"איך את מרגישה הדרי?" שאלה טימור ועיניה הירוקות נצצו.
"אני מרגישה בסדר, ועכשיו אנחנו הולכות לבלות!" אמרתי בחיוך ויצאנו מהבית.
נכנסנו למכונית וטימור ישבה בכיסא האחורי כי היא קטנה בשביל לשבת מקדימה.
התחלתי בנסיעה וטימור שיחקה באיפון שלה .
"טימור את יודעת מי יהיה איתנו בים?" שאלתי והיא לא ענתה
"מתן ענבר עומרי ו.." באתי להמשיך והיא קטעה אותי ואמרה מהר "תומר?" ונהנתה
"אה.. כן.. אבל הוא לא בא לבד.. הוא בא עם חברה אחרת שלו" אמרתי , מנסה למנוע אי נעימות
"איתך?" שאלה, ילדה חמודה
"לא.. נפרדנו.. הוא אוהב עכשיו מישהי אחרת" אמרתי מנסה לא לדמוע.
"אז אני גם לא אוהבת אותו" אמרה טימור זה העלה בי חיוך.
"את לא חייבת לא לאהוב מישהו בגלל שהוא לא אוהב אותי.." אמרתי

הגענו והתיישבנו מתחת לסככה שתגן עלינו מהשמש, ענבר ועומרי תפסו כבר את המקום עבורנו.
השמש יכולה להיות מאוד מהנה אבל היא גם מסוכנת.
פרסתי מגבת והורדנו את הבגדים ונשארנו בבגד ים. החלטתי להשתזף, לשכוח מתומר.
לבשתי בגד ים סטרפלס שחור שנופלים ממנו חוטים שחורים לאורך כל החזיה. ותחתון שחור ברזילאי. נשכבתי בשמש מעט על המגבת בשביל לקבל צבע והסתכלתי על טימור שהשוויצה בבגד ים שלה. אני מאוהבת בה.
שכבתי על הבטן ונהנתי מהתחושה של השמש שמלטפת את גופי בחמימות.
"הדר הדר הדר הדר הדר הדר הדר" חפרה לי טימור, היא התיישבה לידי ונשכבה כמוני על הבטן. הסטתי את מבטי אלייה וצחקתי שהיא עושה כמוני.
"את משתזפת?" שאלתי אותה בחיוך, היא הנהנה בראשה וראיתי שהיא השתעממה.
"אני נכנסת לים עם טימור, אל תגרמו לעצמכם להפסיק להתמזמז בגללנו" צחקתי
"א..א.. תהנו" מלמלה ענבר במבוכה ועומרי צחק.

התהלכנו לכיוון הים שהיה יחסית ריק, רק משפחות וקצת צעירים.
החזקתי בידה של טימור ונכנסנו למים שהרטיבו את גופנו החם מהשמש.
"הדר את יודעת שזאת הפעם הרביעית שאני נמצאת בים?" התלהבה טימור והשפריצה עליי מים. אספתי את שיערי לקוקו מרושל והשפרצתי עליה בחזרה.
"פעם רביעית?" שאלתי ולא ידעתי איך להגיב. "כשהינו בפנימיה אז לא הרשו לנו ללכת לים, רק כשנשארתי בשבתות לבד בפנימיה אז המדריכה לקחה אותי פעם אחת, ואת ורותי לקחתם אןתי בכל השאר" אמרה, ואו. לא קל.
הפסקתי לרגע עם השטויות ולא ידעתי איך להגיב.
התיישבנו על שפת הים כשטימור לידי משחקת בחול הרטוב וכותבת כל מיני דברים.
"את יודעת שאת ילדה מדהימה?" אמרתי והיא חייכה חיוך קטן והמשיכה לכתוב על חוף הים בכתב טיפה לא ברור -טימור והדר-
"הנה אתן" אמר מתן והתיישב לידינו, "אנחנו כאן" אמרה טימור בחיוך ובנתה בחול כל מיני דברים.
"תומר ונטשה שמה?" שאלתי והתאכזבתי שאני לא זאת שתומר ינשק, יחבק, ילטף, יישן איתה
"כן" אמר והיה על פניו טיפת עצב..
"טימור בואי נלך לשבת שם ואחרי זה נאכל טוב?" שאלתי אותה והיא הנהנה ורצה אל כיוון עומרי וענבר, שיערה הרטוב התנופף ופגע בגבה כל שניה.

"את עדיין אוהבת אותו?" שאל, הסתכלתי עליו ולא ידעתי מה להגיד. איך אפשר לא לאהוב? הוא נפרד ממני לפני שבוע.. אבל רגשית כבר לפני שבועיים נפרדנו.
המשכנו אל כיוון כולם והתעלמתי מהמבטים של תומר עליי, כאב לי.
"הדר לא יצא לנו להכיר ואנחנו באותו חדר בבסיס, איזה קטע" צחקה נטשה.
חייכתי אליה ולא ידעתי מה לענות. היא בת 19 וחצי עוד מעט 20 ואז היא משתחררץ מהבסיס, אין פלא שתומר אוהב אותה. היא יפה, רזה, אוכלת הכל, לא מתעצבנת, בוגרת.
"איזה כיף זה שהמפקד הוא הבן זוג שלי, אני לא צריכה לסבול יותר" צחקה.
"כן הא.." מלמלתי בחיוך והתיישבתי ליד ענבר ועומרי.
"הדר תראי היא שמה לי לק" צחקה טימור והביאה לי את כף ידה והראתה לי את הלק
משכתי את טימור לחיבוק והיא ישבה לידי ועשתה רוח על האצבעות שלה בזמן שאני חיבקתי אותה. "אין לי כוח לקום מחר לבסיס" אמרה נטשה בהתלוננות קטנה. לא רק לה אין כוח
היה בנינו מתיחות רבה. רק נטשה לא הרגישה בזה.
"הדר את מדגמנת נכון?" שאלה נטשה וסידרה את החזיה של הבגד ים שתחשוף עוד.
הנהנתי בראשי וחייכתי אליה חיוך קטן. "איזה כיף לך… ורגע.. יש לך מישהו? איך הוא? אכפת לו מכל הקטע שאת מדגמנת?" שאלה. הסתכלתי על מתן ואמרתי "אין לי מישהו.. אבל הוא לא קיבל את זה שדגמנתי.. ובסוף גיליתי שהוא לא אוהב אותי" חייכתי אליה. הרגשתי איך העצבים של תומר, ברגע זה מתלהטים…
"אה מצטערת" אמרה בעצב ונישקה את תומר. איכס.
הריח של הסיגריה הגיע אל אפי.
"למה ישר להאשים את הגבר? אולי זאת הבחורה אשמה?" אמר הצדיק תומר
"אני בטוחה בזה שהבחורה אשמה" אמרתי במלוא בכנות
"באמת?" שאל מופתע וכל השאר שתקו, לא התערבו.
"כי הבחורה כל כך סתומה שהיא התאהבה בגבר כזה.. גבר שפוגע פעם אחת.. פוגע פעם שניה" אמרתי ונזכרתי בזה שהוא שכב עם מישהי ותפסתי אותם.. רבנו בול..
"הגבר דפוק שהוא התאהב במישהי כזאת" אמר בארסיות וכל מילה פגעה כמו חץ בליבי.
"נכון שלגיה?" אמר לנטשה ונישק אותה. הכינוי הזה שלי. הנשיקה שלי. הוא שלי.
אבל הוא כבר ל-א שלי…
אם חשבתי שהמילים הראשונות שלו פגעו בי כמו חץ אז הכינוי הזה פגע בי כמו סכין.. הישר בלב

סובבתי את ראשי וחייכתי אל טימור שלמזלה לא הבינה כלום מהויכוח.
"מה הכוונה ב'מישהי כזאת'?" שאלתי ולא העזתי להסתכל בפניו
"מישהי מעצבנת, לא יודעת להבין את הבן זוג שלה, מתנהגת כמו ילדה בת 4, עושה בעיות כל הזמן" אמר והסתכל עליי בעיניו הנוקבות. גירדתי בראשי מכל המתח והסתכלתי על טימור, נושכת את לחיי הפנימית מתאמצת לא לבכות.

"אז מה הוא עשה איתה?" שאלה נטשה בתמימות.
"שאלה טובה" מלמל לעצמו תומר. כולנו הינו בשקט חוץ מנטשה וטימור שלא הבינו ודיברו קצת.
"כנראה היא שווה במיטה" צחקה ונגעה עם אפה באפו של תומר.
הה בנינו שקט והבנתי, הוא ניצל אותי בשביל לשכב איתי.
ניגבתי את העין שלי בודקת שאין זכר לדמעה.
כולם הביטו למקום אחר. חוץ מתומר שהרגשתי כל מבט ממנו.
לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי "טימור בואי נלך?" ואספתי את כל הדברים שלי. לא מתאים לי להישאר כאן.
"לאן אתן הולכות?" שאלה ענבר וקמה מהכיסא שישבה עליו.
"אני יאכל איתה כאן ואחרי זה אנחנו הולכות" אמרתי מתאמצת לא לבכות שגיליתי שהיתי רק 'טובה במיטה' בשביל זה אני היתי איתו..
"תישארי כאן" התחננה ענבר. "אני מעדיפה ללכת" אמרתי לה בשקט והיא הנהנה בעצב וחזרה למקומה. התלבשתי בשורט ג'ינס הקצר ובגופיה הלבנה שחושפת את הבגד ים. וטימור הלכה ככה בלי השמלה, טוב יש כאן יסעדה על החוף, זה לא נורא.
"ביי, תהנו" חייכתי אל מתן והעדפתי לא להסתכל על תומר ונטשה. התרחקנו מהאזור שלהם והלכנו לכיוון המסעדות, ישבנו והתחלנו לאכול ארוחת בוקר. מנסה לבלוע את האוכל למרות כל הרגשות שעוטפות אותי ברגע זה.

נקודת מבט ספיר- חברה של מאור
פקחתי את עיניי וחייכתי כשהרגשתי שאני בתוך חיבוקו של מאור, ההרגשה הכי טובה שיש.
כיסיתי עם השמיכה את גופי העירום והתנתקתי ממגעו של מאור.
הוא ישן והרשתי לעצמי להיכנס להתקלח. נכנסתי למקלחת שבחדרו ושטפתי את גופי ואת שיערי. יצאתי מהמקלחת לבושה במכנס שורט שחור וחולצה לבנה (כמו שטיילר לובשת בקליפ של השיר שלה '22').
סירקתי את שיערי הקצר והתיישבתי במיטה ליד מאור ופתחתי את האיפון שלי.

5 הודעות ואו.
*mom-
'איך את בובה קטנה? את נהנת? מה את ומאור עושים? רוצים לבוא לכאן?'
'מותק בוקר טוב, קמתם?'
-'קמנו עכשיו, איך בלעדיי?' שאלתי

*אביה-
'מאמי אתמול היה כיף, חייב להיפגש יותר'
-'ניפגש אהובה'

*מעיין-
'אתם נושים!!'
'קומי שמנה!'
-'קמתי שמנה'

"מאור שעה אני קו…" אחותו הגדולה נכנסה לחדר בלי לדפוק, מזל שהתעוררתי
"היי, מאור ישן" חייכתי אליה, מה היא עושה כאן? היא עברה דירה ממזמן!
"הו.. ספיר הרבה זמן לא ראיתי אותך" חייכה והסתכלה על מאור, מזל שהוא עם שמיכה ומזל שאני התלבשתי כבר!!
"כן, מה שלומך ושלום הבובי" אמרתי בחיוך, היא ילדה לא מזמן.
"אנחנו בסדר, עייפים, אך מרוצים" צחקה

"מאורי קום, אחותך כאן" אמרתי והזזתי אותו מעט, הוא לא קם
"הוא לא קם" חייכתי אליה, לא ידעתי מה לעשות ולא רציתי שהיא תתקרב יותר מידי
"נו מאור אחותך כאן" אמרתי והזזתי אותו שוב, הוא לא התייחס, הבטתי שוב באחותו והרגשתי איך הידים שלו עוטפות את המותניים שלי ומושכות אותי אליו, הוא נישק אותי מלא נשיקות בלחי בזמן שגבי נשכב על החזה שלו בצורת פלוס (+)
ניסיתי להתנתק ולהפסיק לצחוק כי הוא דגדג אותי בבטן.
"מאור.. אחותך.. כא…כאן" אמרתי ולא יכולתי להפסיק לצחוק
"נלי, מה את עושה כאן" צחק והפסיק לדגדג אותי, התיישבתי והקשבתי לשיחה, ההורים שלו בחול עם אחיו הקטן ואחותו בכלל נשואה וגרה ביבנה עם בעלה והתינוקת שלהם
"ככה מקבלים אורחת?" שאלה וצחקה.
"חס וחלילה ככה את מכירה אותי?" אמר וזרק עליה כרית.
"בואי נרד לפני שהוא יתעצבן עליי" צחקה נלי וזרקה עליו בחזרה כרית. ירדנו למטה ובינתיים מאור למעלה התארגן.
"היי" חייכתי אל בעלה שנידנד את העגלה ביד אחת וביד השניה החזיק את השלט
"ספיר, מה נשמע" אמר בחיוך
"איזה יפיופה" אמרתי וליטפתי את פנייה של התינוקת המתוקה שבתוך העגלה
"אנחנו רוצים לצאת לספא ואין מי שישמור עליה, הביביסיטר בדיוק ביטלה ו.." אמרה ולא נתתי לה לחכות בכלל
"אנחנו נשמור עליה" אמרתי והרמתי אותה, היא כל כך קטנה, לבושה בבגדים ורודים. התישבתי בספה כשהקטנטונת מזיזה את רגליה וידיה בצורה מצחיקה.
"תודה!! מאור שמור על שתיהן" אמרה בחיוך ויצאה מהבית, מאור רק ירד במדרגות וכבר גילה שיש לו עוד תינוקת לשמור עליה.
"מה?" שאל וירד לשבת לידי, "יש לנו מישהי פיצית לשמור עליה" חייכתי
"אוח על הבוקר לראות את שתי הנסיכות שלי , מה עוד" אמר ונישק את שפתיי
"את זוכרת את הדר?" שאל מאור
הנהנתי בראשי והוא אמר "היא נפרדה מתומר, חשבתי שתעודדי אותה, נזמין אותה לכאן" אמר וממש שמחתי, אני אוהבת את הדר, התחברתי אליה מאוד מאז שמאור הכיר בנינו. אפילו שאני שומעת שהם ישנו ביחד אני סומכת עליו, כי הבנתי שהדר אוהבת את מאור.. אבל בתור אח.. לא יותר מזה
מזל
"אוי.. אני ישמח לדבר איתה" אמרתי ומאור התקשר אליה.
"הוא מה?..
אני הורג אותו!
מה את עושה?
טוב תהני" אמר וניתק את השיחה ואו.