סיפורי ערסים :) פרק 35

אחרי כל התגובות שכתבתן איך אני יכולה לא להמשיך היום עוד פרק ?? אין עליכן!

פרק 35 :

הלכתי הביתה , כמה עוד אפשר להישאר חזקה ?
כמה עוד אפשר למנוע מהדמעות לרדת ?
כמה עוד אפשר לזייף חיוכים ?
הגעתי הביתה , כולם ישנו.. נכנסתי להתקלח , להוריד את הלילה המסריח הזה ממני.
הדמעות זרמו עם הזרם של המים ..
למה אני לא יכולה למצוא אהבה נורמאלית ? בלי כל הכאב הזה ??
" איפה את ? " קיבלתי הודעה.. מאי.
– " בבית , אני ידבר איתך כבר מחר לילה טוב אחותי " שלחתי לה ועליתי לישון.
להיכנס מתחת לשמיכה , להתגלגל לצד אחד ואחרי דקה לצד השני , ושוב להתגלגל לצד הראשון ואז לצד השני ככה במשך כמה פעמיים .. כאילו זה מבריח את המחשבות.
מעניין מה עם אלירן , הוא חזר הביתה ?
הוא עם שובל ?
הוא מדבר עם עוד בנות חוץ ממנה ?
למה אני לא יכולה לישון לילה אחד בלי מחשבות עליו בתקופה האחרונה ?
למה תמיד שאני חושבת עליו יורדות לי דמעות ?
איפה הוא כדי לנגב לי את הדמעות ?
איפה הוא כדי שיגיד לי שזאת רק תקופה והוא תמיד איתי ?
אני והוא גמרנו לתמיד ?
אבל השאלה שהכי הציקה לי בראש זאת הייתה השאלה אם הוא באמת אהב אותי ?
אוף אוף מחשבות עופו כבר!!
אחרי חצי שעה של מחשבות ובכי נירדמתי..
קמתי בבוקר , ציחצחתי שיניים שטפתי פנים ושכבתי במיטה..
אלירן עדיין ישן ?
מתי הוא חזר אתמול ?
הוא יקום בזרועות של מישהי אחרת או לבד ?
למה הוא לא שולח הודעה שהוא מצטער על אתמול ?
על הנשיקה ?
שהוא אוהב אותי והכל היה סתם מתיחה ?
הוא ראה שראיתי אותו מתנשק עם שובל ?
עם הוא היה רואה מה הוא היה עושה ?
מצאתי את עצמי שוב במחשבות על אלירן ,
יש תרופה למחשבות ? יש תרופה לצער ולכאב ?
התלבשתי וירדתי למטה ,
– " אמא יצאתי "
" לאן כ"כ מוקדם ? "
– " סתם סיבוב "
" רגע אבל אכלת ? "
– " לא אני לא רעבה " אחרי אתמול למי יהיה תיאבון ?
יצאתי מהר לפני שהיא תכריח אותי לאכול קודם.
" אז מעכשיו זה המקום שלנו " ניזכרתי בשיחה שלי עם עידן האקס שלי שהוא בעצם האהבה הראשונה שלי כשעוד היינו ביחד.
– " חח זה ? הפארק הנטוש הזה ? "
" כן .. כשיש מקום בלי אנשים זה טוב לחשוב ,
מה שאנחנו צריכים הרבה בזמן האחרון "
– " כן הא.. עם כל הריבים שלנו בזמן האחרון אנחנו חייבים מקום כזה "
" אבל לא משנה כמה נריב , את יודעת שאני אוהב אותך נכון ? "
– " גם אני " אמרתי וחיבקתי אותו. עזבו את שחודש אחרי ניפרדנו.
אבל באותו רגע ניזכרתי שיש את הפארק הזה , למרות שמלא זמן לא הייתי בו ,
תמיד שהייתי שם יצאתי עם תשובות לכל המחשבות שלי.. אולי זה מה שיעזור לי.
הפארק זה עשר דקות הליכה מהבית שלי , הגעתי.
אותו פארק , למרות שלא הייתי פה מלא זמן שום דבר לא השתנה..
עדיין נישאר רק שתי ספסלים ונדנדה אחת במצב קריסה.
התיישבתי בספסל הקבוע שלי ,
מעניין מה אלירן עושה עכשיו ?
כואב לו גם כמו שכואב לי ?
הוא מתחרט ?
תהל את לא יכולה לתת לו לשחק ברגשות שלך , דיברתי לעצמי.
את לא יכולה לשבת בשילוב ידיים עד שהוא יבחר בינך לבינה.
ואם הוא יבחר בה ?
ואם תגלי שהיית כמו כל הבנות שהיו איתו ?
את חייבת לחשוב על משהו , את חייבת לעשות משהו..
גם אם זה הוא אומר להיות עם מישהו אחר , שהוא לא אלירן ..