החברים הכי טובים? פרק 9

"אוווו" שמענו את הבנים ואמבר אומרים ואני הסמקתי
פרק 9
"יפה לך אדום" הארי אמר בציניות
"מזלך שזה לא אדום של כעס" גם אני חייכתי בציניות
"רגע בואי שניה" נייל משך אותי מהמקום שהיינו בו
"מה זאת אומרת עלינו? כלומר אנחנו כבר לא החברים הכי טובים?"
"אנחנו זוג, נראה לי לא?"
"אז מה עכשיו?" היינו מבולבלים
"לך הייתה באמת חברה קבועה תגיד אתה" גיחכתי
"אולי נלך לאמ.. דייט?"
"זה לא אמור להיות כזה מוזר אנחנו כבר יצאנו לדייטים.."
"עם אנשים אחרים לא עם אחת עם השני ועם מי שבאמת אנחנו אוהבים"
"אתה יודע שאני שונאת שאתה צודק?"
"כן" חייך "אבל לא הבנתי למה" הוריד את החיוך
"כי אז אני מרגישה פחות חכמה"
"אבל את… לא משנה" נייל התחיל לומר אבל עצר באמצע
"זה יהיה קצת קשה לא לרדת אחד על השניה אבל נתרגל לזה לא?"
"כן אנחנו חייבים אנחנו לא יכולים לצאת ולרדת אחד על השניה"
"צודק טוב אז אמ.. שנלך?" החזקנו ידיים זה היה מוזר אז אחרי כמה דקות פשוט התנתקנו והלכנו במרחק קצת אחת מהשני
נכנסו לגלידריה אחת ושהמוכר שאל מה אנחנו רוצים נייל ענה במקומי ואני עניתי במקום נייל והתחלנו לצחוק
"יקח לנו קצת זמן להתרגל לזה שאנחנו יוצאים" נייל אמר ולקח עוד לק מהגלידה
"כן כנראה.. בכל זאת כמעט 17 שנה שהיינו חברים הכי טובים? זה הרבה אנחנו רגילים להתנהג ככה לא כחברים"
"אז עכשיו מתחילה ספירה חדשה לא?"
"כן היום הראשון שלנו כחברים" צחקקנו והסמקתי קצת סיימנו לאכול את הגלידה וחזרנו למלון של הבנים זה היה יום ארוך והשעה הייתה מאוחרת מאוד. אני שמחה שיש פה פחות מעריצות ממה שיש באירלנד או באנגליה זה ממש קשה להסתובב ככה עם המעריצות ועם הצלמים.
"באיזה חדר אתה?" שאלתי אותו שהגענו למעלית
"312 אבל יש בעיה"
"מה? אם אתה אומר לך שאין לך מפתח אני יודעת מה אני עושה לך"
"אולי תנשקי אותי?"
"ניילר! אוף למי יש מפתח או שצריך ללכת לקבלה?"
"אמור להיות להארי או לזאין אני לא זוכר"
"בוא כבר נשיג מפתח" גררתי אותו ללובי בייאוש "ואתה ישן על הרצפה"
"מה אני כלב? אני לא ישן על הרצפה וגם מה הבעיה שנישן באותה מיטה? כבר ישנו באותה מיטה ששיפצו לך את הבית"
"אבל עכשיו זה שונה וגם" הפקידה בקבלה קטעה אותי והתחילה לדבר
"כן מה אתם צריכים" ועשתה עיניים לנייל
"אנחנו צריכים מפתח לחדר שלנו וחמודה הוא שלי תורידי את העיניים" נישקת את נייל מול הפנים שלה ושהתנתקנו נייל היה מבולבל ואני הבאתי לפקידה מבט של שנאה
"הי מה זה היה את מקנאה?" נייל שאל שהגענו לחדר והוא סגר את הדלת
"לא רק הבהרתי משהו את זה, אתה שלי" וקפצתי על המיטה הזוגית
"לי זה נשמע כאילו את קינאת" ישב על המיטה
"לי זה נראה כאילו אתה הוזה אתה צריך לישון ניילר עברה כבר שעת השינה שלך" חייכתי ונשכבתי על הגב
"אמרנו שנפסיק עם זה לא את יודעת שזה פוגע בי מאוד?" זייף בכי
"טוב יודע מה? אתה לא חייב לישון על הרצפה"
"את חשבת שאני באמת הייתי מקשיב לך?" צחק בקול
"סתמו יש אנשים שמנסים לישון!" זאין דפק על הדלת שלנו וצעק
"ועוד כמה דברים" גם הארי צעק
"טוב טוב נשתוק והארי תמעיט בפרטים בבקשה!" צעקתי והתחלתי לצחוק בשקט ואיתי גם נייל ועברתי למצב ישיבה
"מה יש לך מחר?" שאלתי את נייל בזמן שנשכבתי לו על הרגליים
"כלום לך יש משהו?" התעסק לי בשיער
"תכננתי לקנות גינס חדש" ונייל נפתחו העיניים
"ממתי את קונה רק משהו אחד?" צחקקתי
"אתה לא ראית את המחירים פה.. אז אם באלך אתה יכול לבוא איתי ולקנות לי דברים אתה יודע.."
"אין לי כלום מחר אז אין בעיה אני יבלה קצת זמן איכות עם החברה החדשה שלי" הסמקתי
"אפשר לחשוב שמעולם לא בלתה איתי מעולם"
"לא כחברה שלי אלא כידידה"
"אצלנו זה כמעט אותו דבר" צחקנו ככה דיברנו חצי מהלילה עד שמסיבה כלשהי הגענו ששאלתי אותו
"מה היה קורה אם לא הייתי מנשקת אותך? מה רצית להגיד לי?"
"שאני אוהב אותך אז כך או כך היינו בסוף ביחד לא?"
"ואם לא הייתי אומרת לך שאני פה בישראל? טוב שגילתה שאני פה בישראל?"
"אז כנרה שהייתי אומר לך באירלנד"
"ומתי אתה מגיע לשם?"
"האמת את זה אני לא יודע.." הפסיק להתעסק לי בשיער והסתכל עלי מעט עצוב
"לא רציתי להעציב אותך.. ניילר זאת סתם הייתה שאלה" הסתכלתי עליו עם גם מבט עצוב
"הי הכל טוב למה נהיו עצובים פתאום?" נייל הסתכל עלי ואני עליו הוא רכן לנשק אותי אבל פתאום זה לא הרגיש לי נכון הפנתי את ראשי כך שהוא נישק לי את הלחי הוא הפנה את מבטו ואני הסתכלתי ישר על הקיר
"אמ.. שנלך לישון? מצפה לנו מחר יום ארוך" נייל אמר והוריד חולצה והחליף את הג'ינס
"אמ.. כן" נשכבתי מתחת לשמיכה ונייל לידי למרות הג'ינס הציק לי העדפתי להישאר איתו מאשר לבקש מנייל מכנס אחרי מה שקרה הרגע ישנו עם הגב אחת לשני וכך גם התעוררנו