מציאות מדומה 1D עונה 2 – פרק 39

~~~נקודת המבט של הארי~~~

"אווץ'!" "הייי! תזהר!" "תהייה עדין!" אלה המשיכה להתלונן כשמרחתי לה קרם על כל הגב האדום והשרוף שלה. לא יכולתי שלא לצחוק על ההתלוננות שלה. "אמרתי לך שאת צריכה להימרח אלה… לא הקשבת לי אז עכשיו תשלמי. עכשיו שבי בשקט ופסיקי להתבכיין!" היא ישבה עם הגב אלי על הספה שבסלון בתוך החדר הקר שבמלון שלנו. "ביקשתי ממך להגיד לי 'אמרתי לך'!" היא המשיכבה להתבכיין ולהזיז את הכתפיים כל פעם שכאב לה בזמן שמרחתי עליה את הקרם. "אני מצטער… אבל אמרתי לך או לא אמרתי לך שזה מה שיקרה?" ידעתי שהיא תתעצבן מזה וחייכתי לעצמי כשנייל לואי אביה דניאל ליאם וזאיין התחילו לצחוק. רדפתי אחרייה כל הבוקר היום בים רק כדי שהיא תמרח קרם הגנה. היא המשיכה להגיד לי 'עוד מעט' ואמא שלי עודדה אותה שככה משתזפים מהר יותר ובסוף זה מה שקרה. אז הנה אני מנסה למרוח לאלה קרם שיעזור לזה לעבור יותר בזמן שהיא מהססת מהכאב והקור של הקרם וממשיכה להתלונן.
"קורע. עכשיו בבקשההה תמשיך למרוח את הדבר הזה ותשתדל להיות עדין אני מתחננת" היא המשיכה להחזיק את השיער שלה בחתיכה אחת בצד אחד של הכתף שלה כדי שלא ידבק לקרם.
"זהו סיימתי!" הצהרתי כשהרמתי את היידים שלי מהכתפיים שלה והורדתי בחזרה כשתפחתי לה פעם אחת על שתי הכתפיים. אני חייב להגיד שזה השמיע צליל לא נעים במיוחד וזה גרם לי לצחוק כשהיא התחילה לצרוח עלי. "אאאאאאאאאאאאעעהההה הארי!!!!!" היא צעק מהכאב של היידים שלי שהרגע הכתיפו לכתפיים שלה והשאר התחילו לצחוק. "סליחה סליחה את צודקת מוקדם מדי אני מצטער" אמרתי לה כשהיא המשיכה לצרוח והתחלתי לנשק לה את הכפתיים. "אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך!" היא המשיכה להגיד. כנראה שזה שיחרר לה את הכאב משום מה. היא המשיכה להתקפל מהכאב והסתובבה כשניסתה להרחיק אותי ממנה. "הארייי תפסיק זה רק יותר מכאיב לי!" היא אמרה אבל יכולתי לראות שהיא צחקה פה ושם כשלא הפסקתי ורק נאבקנו אחד עם השנייה. "תפסיק תפסיקק תפסיקקקק" המשכתי לנסות לנשק אותה בכפתיים והיא קמה מהספה והתחילה לברוח ממני, לא שזה עזר לה כי רדפתי אחריה עד שהיא הלכה לכיוון של לואי והסתתרה מאחוריו. נעצרתי כשעמדתי מאחורי לואי 'המגן' ואלה הסתכלה עלי מעבר לכתף שלו. "אתה יודע… לי אין בעיה שתעשה לי את זה אם אתה רוצה" לואי חייך אלי והם התחילנו לצחוק.

"קדימה אנחנו צריכים להתחיל ללכת המופע עוד שלוש שעות ויש לנו בדיקת רמקולים" זאיין אמר כשהרים את אביה דרך המותניים על עמדה אחת של השיש והם התחילו להתנשק. מה היה ההגיון במשפט הזה אם זה מה שהוא עושה אחרי שאמר אותו??
"ואתה חושב שכולנו נוכל להגיע לשם דרך הפה שלך אביה?" נייל אמר ואני פשוט נכנסתי לצחוק ענק שכמעט נפלתי על הריצפה והבנתי שאני לא היחיד שצוחק ככה וגם לא היחיד שלא הבין את ההגיון המוזר של זאיין. הוא משך אחורה מאביה והסביר את עצמו כנרגענו (פחות או יותר) מהתקף הצחוק הזה. "לא, אני פשוט יודע שייקח לכם נצח עד שתהיו מוכנים לצאת אז אני רק מנצל את הזמן הזה" הוא אמר והמשיך לנשק את אביה. כולנו השתתקנו כשהבנו שיש משהו במה שהוא אומר והרגשנו קצת סתומים על שצחקנו על זה. "גם אני יכול לעשות את אותו הדבר?" שאלתי עם חיוך חצוף כשקרצתי לאלה. "לא, אתה צריך להתארגן. זאיין יכול כי הוא מוכן." אלה אמרה לי אבל לא הקשבתי לה. בכל זאת הלכתי אליה והרמתי אותה אלי כשנישקתי אותה כל הדרך למקלחת. "מה אתה עושה הארי?" היא שאלה מבולבלת. "מנצל את הזמן עד שאני אצטרך להיכנס להתקלח" אמרתי בין נשיקות. היא רק צחקה והרגשתי אותה מחייכת בתוך הנשיקה.

*********************************************************************************
**************************************************
**************************************************************

~~~נקודת הבמט של אלה~~~

"לא ידעתי שהפעם זה אולם פתוח" ליאם אמר כשהגענו לאיזור האולם שהם אמורים להופיע בו. "גם אני לא ידעתי. זאת הבפעם הראשונה בסיבוב ההופעות שלנו שאנחנו מופיעים באיזור פתוח" נייל אמר.
"יותר טוב. יותר כיף אוויר אמיתי במקום האוויר של המזגנים מהאולמות" לואי אמר והבנים הסכימו איתו. הלכנו למאחורי הקלעים והבנים סוף סוף אחרי שעה וחצי סיימו לעשות חזרות ובדיקת רמקוליים והלכו לחדרי ההלבשה כשלו הלבישה אותם והכינה אותם למופע שאמור להתחיל בעוד חצי. אביה החזיקה את לוקס כשישבנו בספות שליד איפה שהבנים התלבשו סביבנו. "חמש עשרה דקות!" איש עם אוזניה ולוח זמנים הזהיר. פתאום לוקס התחילה בהדרגה לאט לאט לבכות. "אוו בייבי קטנה. אל תבכי" אביה אמרה לה כסובבה אותה אליה ונתנה לה נשיקה על הראש. "תני לי אותה אני אכין לה משהו לאכול היא בטח סתם רעבה" אמרתי כשאביה מסרה לי את לוקס שלא הפסיקה לבכות ולקחתי אותה לאיזור המטבח. הושבתי אותה על כיסא התינוקות שהיה שם במיוחד בשבילה והתחלתי להכין לה את הבקבוק עם החלב והאבקה המיוחדת שאלוהים יודע למה תינוקות כל כך אוהבים את זה. ניהרתי את זה אחרי שחיממתי את הבקבוק והתיישבתי על ידה כשהאכלתי אותה. היא בהתחלה אכלה קצת אבל אחר כך המשיכה לבכות. "אם לא תגידי לי מה את רוצה לוקס אני לא אדע!" אמרתי לעצמי כשהיא המשיכה לבכות. "אני יודעת…" אמרתי לעצמי בשקט כשהרמתי אותה מהכיסא ולקחתי אותה החוצה לנשום קצת אוויר. אני יודעת שהאולם הוא פוח אבל המאחורי הקלים סגור כדי שלא יוכלו להכינס ולצלם. יצאתי מהיציאה האחורית של מאחורי הקלעים והלכתי עם לוקס קצת כשניהרתי אותה במטרה שתירגע ולאט לאט היא נירגעה. רק שהיא נרגעה הסכלתי למעלה ממנה לראות בעצם את המקום שאני נמצאת בו והבנתי שכמה בנות -משהו כמו עשרים- עומדות מולי ובוהות בי ובלוקס. עמדתי מופתעת לא יודעת מה לעשות עכשיו. "אומיגאד! את אלה ג'ונסון! החברה של הארי!" אחת הבנות חתכה את השקט וגרמה לבנות להתלהב ולהתרגש. "אומיגאד!! זאת לוקס!!" עוד אחת מהבנות התחילה לצרוח וכל הבנות התרגשו. לפני שהן יתחילו לרוץ לכיוונינו בצרחות עצרתי אותן, למזלי הן היו רק עשרים ומשהו, אני לא חושבת שיכולתי להשתלט על יותר מזה. "בנות, אני מתחננת! אני יודעת שאתן מתרגשות לקראת המופע והכל אבל בבקשה אל תרוצו אלינו בצרחות, לוקס רק עכשיו הפסיקה לבכות והיא ממש תבהל אם זה יקרה" דיברתי אין בהגיון והבנות הבינו כשהן עמדו מולי רגועות (יחסית) אבל עדיין היו נלהבות כאילו הן ראו עכשיו רוח. ברגע שזה מגיע לתינוקות ולהתחשבות בהם אנשים תמיד נהיים הגיוניים יותר…

"את באמת חברה של הארי סטיילס??" אחת הבנות שאלה נלהבת והשאר התלהבו מהשאלה. "זאת אני" חייכתי חיוך מאולץ כי הרגשתי קצת נבוכה מהשאלה. "אפשר תמונה איתך ועם לוקס??" הבנות התחילו להתלהב ולהכין את הפלאפון. מצד אחד, זה כיף לי שהמעריצות -לפחות רובן- סוף סוף מקבלות אותי ואת המערכת יחסים שלי עם הארי. אבל מצד שני, ברצינות? אני בכלל לא מפורסמת. הן רוצות תמונה איתי כי אני חברה של הארי? זה קצת מוזר בראש שלי אבל לא היה לי בעיה לקחת איתן תמונות. לקחתי עם כל מי שרצה תמונה כשלוקס הייתה ביידים שלי, לא מבינה מה קורה כאן אבל עדיין חמודה בטבעיות. אחר כך הבנות לא ממש רצו שאני אלך, הן שאלו אותי כל מיני שאלות על הבנים. אני מבינה את זה, הן באו לכניסה האחורית כדי לקוות שהבנים או אחד מהם יצא לפחות… זה שהן מדברות איתי מרגיש להן הכי קרוב שהן יכולו להגיע לבנים, אני יודעת שאם אני הייתי במקומן הייתי רוצה להרגיש ממש חלק מהחיים שלהם בעזרת לשמוע סיפורים עליהם.
"את יכולה להגיד לי מה הקונפלס האהוב על נייל? אני רוצה לזרוק לו לבמה בהופעה הבעיה שאני אהיה בה" אחת הבנות חייכה חיוך ענק כשהיא שאלה אותי. "את תהיי גם בהופעה הבאה שלהם?" שאלתי מבולבלת. "ברור! יש לי כרטיסים לחמשת ההופעות הבאות שלהם!" היא אמרה והבנתי שהיא כנראה עשירה אבל החלטתי לא לשפוט מהר מדי. "אמ.. אני לא יודעת, אבל אני מבטיחה שאני אשאל אותו ואכתוב לך בטוייטר, יש לך טוויטר?" חייכתי אליה והיא חייכה חיוך ענק אפילו יותר ממה שהיה לה קודם. היא הנהנה ומיהרה לתת לי תפק על השם של הטוויטר שלה, הכנסתי אותו לכיס למקום שאני לא אוכל לאבד אותו וחייכתי אליה.

"הבנים באמת חברים טובים כמו שהם נראים?" אחת הבנות שאלה שאלה חכמה. אני שמחה שהן לפחות לא ממהרות להאמין לכל מה שהמצלמות אומרות. חייכתי אליה והנהנתי. "כן הם ממש כמו אחים. אתן צריכות לראות איזה שטויות הם עושים לפעמים ביחד" צחקתי מהזיכרון של קרח הקמח שהיה לנו באוטובוס לפני כמה ימים. "את כל כך חייבת לצלם אותם ולהעלות לטוויטר מדי פעם!" אחת הבנות אמרה והשאר צחקו והסכימו איתה בצעקות חיוביות. "רק את יוצאת עם אחד מהבנים, נכון?" עוד אחת שאלה, ולא היה לי נעים לשקר לגבי אביה וזאיין.. אבל בכל זאת הייתי חייבת. הנהנתי וחייכתי אליה בכל זאת. "אל תדאגי, ליאם כולו שלך" חייכתי אליה כשראיתי שהחולצה שלה מודפסת עם תמונה של ליאם בענק. לכל הבנות היו חולצות של הבנים וכתוב להן כל כל הבנים כל מיני דברים שקשורים לוואן דיירקשן. "לואי עדיין רווק כמו שאומרים שהוא נכון?" אחת הבנות שהיה רשום לה על החולצה 'גברת טומלינסון'.
"רווק ופתוח לעסקים" מישהו הספיק לענות במקומי והבנות התחילו לצרוח ולהתרגש. הסתכלתי טיפה אחורה וראיתי את לואי מתקרב לכיוונינו. "קדימה בנות, המופע מתחיל עוד כמה דקות, הייתי ממליץ לכן לתפוס מקום. אנחנו לא רוצים להתחיל בלעדייכן." לואי חייך אליהן כשעמד לצידי והבנות חייכו מהתרגשות והמשיכו להלהב. נשמו עמוק כדי לא להתעלף בכל רגע. "אפשר רק תמונה אחת לפני שתלך?" אותה ילדה ששאלה קודם שאלה הפעם עם חיוך ולפני שלואי הספיק לענות אותו האיש עם האוזניה יצא החוצה כדי להזהיר שיש שלוש דקות. ראיתי שלואי לא ממש ידע מה לעשות ולמזלו אני דיי טובה במצבי לחץ. "היי, תקשיבו. למה שלא תלכו עכשיו למקומות שלכן, וכשהמופע יגמר תחזרו לכאן לאותו מקום והבנים, כולל כולם, יצאו להצטלם איתכן" הצאתי והן נראו יותר משמחות מהרעיון. "אבל לא הייתי ממליץ לכן לצעוק את זה בכל מקום, לא הייתן רוצות שעוד בנות יתפסו לכן את ההזדמנות נכון?" לואי אמר והן הסכימו, אף פעם לא הפסיקו להיות מרוגשות. אני ולואי אמרנו להן שלום לפני שנכנסנו שנינו חזרה למאחורי הקלעים. "תודה אלה, אני חייב לך" לואי אמר לי לפני שנתן לי נשיקה על הלחי ומיהר לסיים להתארגן. "אין בעיה לואי" חייכתי אליו עדיין מחזיקה את לוקס ביידים שלי.

"שלושים שניות הפעלת מקרופונים!" אותו האיש האחראי צעק והארי התקדם לכיווני. "תגידי בהצלחה לוקס" אמרתי לה כשהארי נתן לה נשיקה על הלחי אבל כמובן שהיא לא הוציאה מילה מהפה מה שגרם לי ולהארי לצחוק. "אני אראה אותך אחרי המופע" הוא אמר לי לפני שהכניס אותי לנשיקה נעימה. "בהצלחה" אמרתי לו והוא חייך לפני שנתן לי נשיקה על הכפתיים השרופות שלי וצחק. "אתה אדיוט אתה יודע את זה?" אמרתי מנסה להישאר רצינית אבל לא ממש הצליח לי בגלל שהיה לי חיוך טיפשי מרוח על הפנים וזה גרם לו לצחוק לפני שהוא נתן לי שוב נשיקה על השפתיים. ושוב משך אחורה ושוב פעם הכניס אותי לנשיקה שלוש פעמים עד שהכרחתי אותו כבר להתנתק ממני ולהעלות לבמה.