המעקב – פרק ראשון

"ביי…" אמרתי עם חיוך קטן לבחור שאני אוהבת.
הוא עלה על האוטובוס האחרון ואני ממשיכה לכיוון הבית, חושבת עליו, עלי ועל הערב שהיה לנו יחד.
ברגע שאמרתי לו להתראות רציתי לחטוף אותו מהאוטובוס ולהיות איתו כל הלילה .
"זה לא אפשרי" אמרתי לעצמי.
מתקדמת עוברת במעבר חצייה ולא תורחת להסתכל על המכוניות, למזלי לא היה אף אחד בכביש בשעה הזאת. "זה לא הספיק אני רוצה להיות איתו עוד !!! איך נתת לו ללכת ככה כלכך מהר " אני מתרגזת קצת על עצמי בלי לשים לב. אני יודעת הוא לא שלי זה שהנשקנו הלילה פעם ראשונה לא הופך אותו לשלי.
אני רוצה לראות אותו מחייך שוב. אני עוברת ליד הכניסה של הגינה הקטנה וממשיכה הלאה.
פתאום אני שומעת קול זר, קול שמעולם לא שמעתי והוא אומר "הי את, בואי לפה, אני רוצה לדבר" נשמע כמו בחור צעיר אבל גדול ממני. נבהלתי אבל חשבתי מה כבר יכול לקרות הלילה הזה לא יכול להיהרס אני התנשקתי כרגע עם הבחור שחלמתי עליו זמן רב. התקרבתי לבחור הוא היה גבוה וחסון.
"מה את עושה פה בשעה כזאת ? זה מסוכן בשעות האלה של הלילה" הוא אמר בדאגה, לא הבנתי מדוע הוא דואג לי, אני לא מכירה אותו.
לא הבנתי, שתקתי, חשבתי שאני צריכה להיות קצת מנומסת אז כך פעלתי.
"תעני לי !! מה את עושה פה ?" הוא אמר בקול רם יותר .
"אני חוזרת הביתה"
"למה את לבד?"
"חבר שלי בדיוק עלה לאוטובוס . אז אני חוזרת הביתה… אתה מכיר אותי" שאלתי מתוך סקרנות.
"כן, אני עוקב אחריך כבר כמה ימים, אל תבהלי אני לא רוצה לפגוע בך" וכתגובה ראשונית לקחתי צעד לאחור. "יש לי כמה דברים לומר אני מבקש ממך אפשר לדבר כמה דקות ? אני מחכה לשיחה הזאת זמן רב" הוא אמר בקול רגוע, חשבתי שאולי אוכל לסמוך עליו אז התיישבתי על האבן לידו.
"קוראים לי אדם, אני בן 18 וזה כבר כמעט שובעיים שאני עוקב אחריך. אני יודע שאת ספורטאית ועושה הכול בכדי לרדת במשקל. את אוהבת את הספורט וגם את חבריך לקבוצה בתנועת נוער שאת הולכת בה כל כמה ימים. אני יודע שיש לך שני אחים גדולים שהקשר ביניכם בזמן האחרון התחזק.אני הבנתי שקשה לך מבחינה נפשית אפילו כרגע אני רואה את הסימנים של הסכין הארור הזה שאת השתמשת בו. אני שמח לדעת שחברה שלך התגרתה בך וגרמה לך לשבור אותו לשניים ולזרוק לפח. אני הבנתי שלסכין היה בעל ערך רגשי . את נערה חזקה אני יודע כל מה שעברת עם זה הבריונות בכיתה ז' או הדיכאון בתחילת שנה ואת הייאוש ומה שקרה לך עם שני בחורים , אני מודע לשיחות שלך עם הילדים מהאינטרנט שמנסים לתמוך בך. לאחר כמה ימים של התבוננות התחלתי להרגיש אלייך משהו ואז הבנתי שאני אוהב אותך, ואני רוצה שלפחות תכירי אותי. "
הייתי עם פה פעור ולא האמנתי למה ששמעתי.
"ראיתי גם את הפגישה שלך עם הבחור שאת אוהבת אני מאוד שמח בשבילך אני יודע שהוא בחור טוב אני רואה עליו… אני רוצה לבקש ממך משהו , אפשר? "
"כן אני מניחה…"
"אני מבקש אם נוכל להיפגש יום אחד שוב שנינו לבד רק לטייל ולדבר זה אפשרי מצדך ? "
לא ידעתי איך לענות הכול קרה כלכך מהר "פה קורה פה ?! " אמרתי לעצמי .
"כן , אני חושבת שיש לנו הרבה על מה לדבר עליו, ויש לי שאלה אליך. "
"כן אני מקשיב .."
"אתה תמשיך להמשיך לעקוב אחרי עד שניפגש ? "
"אני חושב שלא אבל אני אשגיח אלייך קצת מרחוק… אם זה מפריע אני אפסיק".
"לא , זה בסדר לגמרי. מתי אתה חשבת להיפגש "
"אני חשבתי על יום חמישי אני רואה שזה לא יום שאת עסוקה בו כלכך"
"נכון… ובאיזה שעה ? "
"בחמש"
"איפה אתה רוצה להיפגש ? "
"ניפגש בדיוק פה, ונמשיך לטייל. קחי זה מספר הפלאפון שלי אם יש משהו שאת רוצה להגיד או לשאול" הוא אמר לי ונתן לי פתק קטן עם המספר.
"אתה רוצה את שלי או שיש לך אותו ? "
"אני אשמח לקבל אותו "
לקחתי פתק קטן מהתיק ועיפרון שתמיד שם וכתבתי את שלי ונתתי לו.
"תודה לך אני מצפה ליום חמישי "
"גם אני" חשבתי לעצמי. קמתי חזרתי לשביל ואמרתי "אז נתראה, ביי "
"לילה טוב " הוא אמר לי עם חיוך רחב
המשכתי לכיוון הבית עברו בערך חמישים מטרים ושמעתי צעקה.
נבהלתי ורצתי מהר לבית וסגרתי את הדלת.
"מה לעזאזל קרה שם" אמרתי בלחש.