אבודים – פרק 12 -׳ תעלומות ׳

-כעבור תשעה ימים-

-נקודת מבט מריה סוייר-

לקחתי את הבד ושפשפתי את גופי , מורידה מעלי את כול הכתמים הנפשיים והפיזית , משפשפת את עורי עד שהוא ניהיה אדום כדי להוריד מעלי את החששות, הכאב, הכעס, והפחד שמילאו את החלל הגדול שבתוכי , חלל גדול שנמצא בתוכי כבר אינספור זמן .
החילוץ ?
עוד לא הגיע .
עוד תעלומה בעייני , איך עדיין לא הצליחו למצוא אותנו , ולהציל אותנו מהאי הזה.
שפכתי מים על שיערי הכהה והארוך המלא בלכלוכים , מנערת את השערות כדי להוריד את כול הלכלוכים המגעילים שכיסו אותי .
רוח קרירה נשבה וגרמה לצמרמורת ורעידות לטפס במעלה גבי החשוף והערום .
הפצע במותן כבר התחיל להגליד , כאב כול כך עם כול תזוזה לא נכונה שעשיתי עם גופי .
עצים הקיפו איתי מכול עבר , עצים עבים ושיחים שונים וגדולים שהסתירו אותי ממראה עין כול שהיא .
לבי פעם , השקט החזק ששר נשמע בעוצמה ברקע הטבעי והטרופי , שומעת כול דפיקת לב פועמת , וכול ציוץ של ציפור .
השעה כול כך מוקדמת , שעה אחת בלבד לאחר הזריחה , איבדתי כול תחושת זמן כולשהי .
התכופפתי ליד הדלי המאולתר , פלטת מתכת גדולה שעיקמנו אותה עם אבן לצורת קערה עמוקה .
הדלי המאולתר מלא במים קרירים , דחפתי לבפנים את הבגדים המלוכלכים שלי , את המכנס השחור הצמוד המלא כתמים , ואת הגופייה השחורה הפשוטה והצמודה המלאה בקצת דם והמון לכלוך .
שפשפתי את הבגדים האחד בשני כדי להוציא את הכתמים .
הוצאתי את הבגדים הסחוטים מהדלי המעוקם ותליתי את הבגדים על ענף עץ עבה .
לבשתי לגופי הרזה והשחום חזייה ותחתון תחרה לבנים , זה כול כך קשה להיות בלי בגדים , אני עם אותם הבגדים מאז ההתרסקות .
רשרוש בן העצים גרם לי להתיישר בצפייה , להרים בזריזות את האקדח השחור והמבריק מהקרקע לצידי ולהטעין אותו .
גוף גדול נפל מבין העצים , והדבר הראשון שזיהיתי זה את המדים של לוק .
״לעזאזל לוק הפחדת אותי!״ אמרתי ומיהרתי למשוך על עצמי את הגופיה הסחוטה והסתרתי בעזרתה את גופי .
״מה לעזאזל את עושה פה ?״ שאל לוק ויישר את גבו מסתכל לעברי , ״מנסה להתנקות !״ אני אומרת לו ומביטה בו בעניים מאשימות .
״מצטער״ צחק והסתובב אלי בגבו , ״למה אתה פה בכלל ? , כולם עדיין ישנים״ אמרתי לו בזמן שלבשתי את הבגדים הרטובים שלי על גופי .
״שמעתי רעשים אז החלטתי לעקוב אחרי הרעש , שהוביל אותי לפה״ שמעתי אותו צוחק בשקט מנסה כמה שיותר להבליע את הגיחוכים שיצאו מבעד לשפתיו .
״אדיוט״ מלמלתי בספרדית והוא הסתובב אלי איך שסידרתי את המכנס רטוב ודבוק על גופי.
עיניו לרגע נעצרו על הגופייה הצמודה והרטובה שלגופי , ״אידיוט העניים שלי כאן למעלה!״ מלמלתי שוב בספרדית מפי נימה ארסית .
״אני חושב ש..״ המשיך לדבר איתי בספרדית ולקח צעד אחד קדימה לעברי, ״מה?״ שאלתי אותו מביטה עליו מבולבלת , ליבי דופק בעוצמה .
הוא לקח עוד צעד קדימה , לוקח את האקדח השחור מהיד שלי וזורק אותו על הקרקע .
הבטתי עליו , הוא התקדם לעברי , לקחתי צעד אחד אחורה וגבי נדפק בעץ החום הגדול שעליו תליתי את הבגדים שלי .
הוא נצמד אלי יותר , ידו עברה בשיערי והוציאה עלה קטן משערי השחור וחלק.
הוא צחק ולקח צעד אחד אחורה , ״ממבט אחד ובחורה מקסיקנית נכנסת להריון״ צחק בספרדית וזרק את העלה מידיו .
״מצחיק״ חייכתי חיוך מזויף , התכופפתי להרים את הדלי המאולתר , ופחות משנייה שפכתי את כול מי הים על ראשו של לוק .
חיוך התפרש על פניו , ״אני לא מאמין שעשית את זה״ אמר כשהוא מנסה להבליע את החיוך שעל פניו .
״למה מה תעשה ?״ שאלתי בהתגרות וניסיתי להבליע גם אני את החיוך שרצה לטפס על פניי השחומות .
״את זה!״ אמר והתקדם לעברי ותוך שנייה מצאתי את עצמי בידיו שהוא תופס אותי כמו כלה ורץ אל עבר החוף , ״אנחנו ניפול אדיוט תוריד אותי!״ צעקתי עליו כשעבר את קו הג׳ונגל ורץ אל עבר האוקיינוס הגדול שנפרש לפנינו , קרני השמש הראשונות כבר היו חמות וקפחו מעל ראשי .
״שלא תעז!״ צעקתי עליו בספרדית מבינה כבר מראש את מה שהוא מתכנן, ״שלא תעיז לזרוק אותי למים פרינז!״ אמרתי בקול קשה אוחזת חזק בעורפו כדי לא ליפול מידיו .
הוא נכנס אל המים , מתקדם אל עבר המים העמוקים וקפץ יחד איתי לתוך המים.
המים הקרירים הקיפו אותי , שחיתי לפני המים כדי לנשום אוויר צח , ״לעזאזל לוק אתה תשלם על זה!״ אמרתי לו עצבנית משחילה במשפט קלולות ערסיות בספרדית .
״צ׳יקטה , אני מבין כול מילה שאת אומרת , אוצר המילים שלך לא מתקרב לאוצר המילים שלי!״ אמר בהתגרות , צפנו מעל המים , החוף במרחק מה ממנו והמים הכחולים מקיפים אותנו .
גלגליתי עיניים ושחיתי לכיוון החוף , יוצאת מהמים סחוטה יותר ממקודם .
רצתי אל עבר סבך העצים חזרה אל איפה שהייתי קודם , לוקחת את האקדח שלי ותוקעת אותו בשיפולי גבי במכנס השחור הרטוב .
נעלתי לרגליי את נעלי הספורט שלי , וחזרתי אל המחנה , רואה את לוק ליד המדורה מנסה להדליק אותה בעזרת עצים , מחייך אלי חיוך חצוף וקורץ אלי.
״זאת רק אני או שלוק מפלרטט איתך?״ שמעתי קול מאחוריי , ״אפריל!״ הסתובבתי אליה בחיוך .
״איך את ילדה?״ שאלתי אותה בחצי חיוך, לפני שבוע פחות או יותר מאריסו ירתה בה , היא עדיין לא החלימה לגמרי אבל עדיין היא מתעקשת לעזור במה שאפשר .
מאריסו הזאת עזבה את אזור המחנה , יחד איתה תאליה , משהו בה מוזר , היא מסתירה משהו , משהו גדול אני מרגישה את זה בכול תא בגופי , יחד איתן עזב ניק, אחד מהפצועים שהתעורר לפני כמה ימים , החליט שהן צודקות ועזב יחד איתן לחפש עזרה על האי .
״אני די בסדר , איך את?״ שאלה אותי אפריל מעירה אותי מהמחשבות שבהם שקעתי .
״בסדר״ חייכתי והתחלתי להתקדם אל עבר המחסה שלי ושל בלה לראות אם היא התעוררה כבר .
אני ובלה נהפכנו לחברות הכי טובות , רק דואגות אחת לשנייה .
נכנסתי אל המחנה מגלה את ראיין ובלה יושבים אחד ליד השני ומתעסקים במשהו לא מובן .
״שלום ילד לבן״ אמרתי לראיין בחיוך והתיישבתי לידה על שמיכה דקה ושרופה בקצותיה .
כולם כבר הבינו שהחילוץ כנראה לא יגיע.
״מקסיקנית״ צחק בחיוך, בזמן האחרון התחלנו לתת כינויים אחד לשניה , הוא ניסה להשחיל משהו כמו צדפה על חוט .
׳לעזאזל מה שבלה משכנעת אותו לעשות׳
״מה לעזאזל אתם עושים?״ שאלתי ובהיתי במה שנראה כמו חוט ארוך ועליו מושחלים כול מיני צדפות בגדלים וצבעים שונים ומגוונים , ״זה לקישוט , הכול פה מכוער, אז חשבתי שלא יהיה רעיון רע לקשט את המחסות״ אמרה בלה בחיוך בזמן שהשחילה גם על חוט כול מיני צדפות יפות ומבריקות.
״מה אמור לצאת מזה?״ צחקתי והסתכלתי על החוט שבלה החזיקה כול כך יפה וארוך המלא בצדפים מבריקים , וראיין החזיק חוט קצר יותר עם צדפים טיפה שבורים ולא מסודרים יפה כמו החוט של בלה .
״כמו מובייל , נתלה את זה בתוך המחסות ושיהיה רוח זה יזוז״ צחקקה חלושות ולקחה מראיין את החוט שלו וסידרה את זה יפה מסביב למה שניראה כמו חוט פלדה ארוך שעיקמו אותו לעיגול.
״רואה?״ אמרה והרימה את מלאכתה באוויר אל מול עייני , זה באמת דמה למובייל , וגם יפה , חוץ מהחוט שראיין עשה כמובן .
״זה יפה״ אמרתי והבטתי בקונכיות והצדפים השונים מקרוב , נפעמת מהחיספוס והצבע המבריק עליהם .
״כמה כבר עשיתם?״ שאלתי אותם והבטתי על בלה , חיוך יפה היה על פנייה החושף טור שיניים לבנות וישרות .
״שש בערך , אני צריכה להכין עוד שתיים כדי שיספיקו לכול המחסות״ אמרה לי והוציאה עוד חוט ארוך מערמה כול שהיא מוסתרת מאחורי ערמה של צדפים גדולה .
״רוצה בנתיים אני ילך לחלק ?״ שאלתי אותה וכבר קמתי לעמידה כפופה בתוך המחסה המשותף שלנו .
״בטח , אני אשמח״ אמרה בלה והביאה לידיים שלי את כול המוביילים שהם כבר הספיקו לבנות , או להרכיב , או מה שלא עשו בשביל לצור את זה .
לקחתי את המוביילים ויצאתי מן המחסה שלנו , אויר קריר הצליף על פניי , קריר במיוחד , תקופת המונסונים הגיעו , בקרוב מאוד כול המטוס היה מתחת לקו המים , יעלם מהרקע .
חצי ממנו כבר מתחת למים , כשיורד גשם גלי גאות ענקיים מתנפצים על החוף וסוחבים איתו לים את כול מה שבא במגע.
נכנסתי למכסה של אמבר ואחיה דין , הוא התעורר לפני כמה ימים , עדיין שוכב בלי יכולת לזוז בגלל רגלו הסדוקה , אפריל וריאון עשו מה שביכולתן כדי לקבע את רגלו בדרך הטובה ביותר .
לפחות הוא מרגיש קצת יותר טוב , מצאתי את אמבר לצידו , לא עזבה אותו לרגע מאז שהתעורר.
״בלה הכינה לכם קישוט״ אמרתי בחיוך ותליתי את המובייל מצדפים על אחד מקורות המחסה .
״זה יפה״ אמרה אמבר בהשתהות , בוחנת את הצדפים מרחוק , ״מאוד , תגידי לה תודה״ אמר דין בחיוך , פצוע אבל עדיין יש לו חשק לחייך , כול הכבוד לו .
״אמסור״ חייכתי לשניהם ויצאתי מהמחסה בדרכי למחסה השני הצמוד לשלהם .
השמש זרחה בחוזקה וחיממה למרות הרוח הקרה הטרופית שנשבה באוויר .
נכנסתי למחסה של קמרון וראיין , ראיין עכשיו אצלי במחסה אבל קמרון ישן על גבו כשנכנסתי .
תליתי את המובייל בשקט , נזהרת לא להרעיש ולהעירו משנתו ומיהרתי לצאת חזרה אל השמש הקופחת ואל קרניה המחממות שבחוץ .
צעדתי בחול רגליי שוקעות בחול סביב נעלי הספורט שלי והתקדמתי אל עבר המחסה של רונה , היא כמעט ולא יוצאת משמה , טובעת בתוך הים הסוער של עצמה אחרי שבעלה מת פה אחרי ההתרסקות .
קשה לי לראות אותה ככה כול כך שבורה, לא הצלחתי להתחבר אליה כול כך בזמן האחרון שבו אנחנו שוהיים על האי , היא מוכנסת בתוך עצמה ולא יוצאת מן המחסה שלה.
״היי רונה״ אמרתי בחיוך כשראיתי אותה שוקעת בספר שרוף בקצותיו אבל עדיין ניתן לקריאה , כנראה שכן שרדו כול מיני דברים בהתרסקות .
״היי״ היא מלמלה בשקט בקול קר ואטום ואפילו לא הרימה את מבטה אלי מהספר העבה שקראה .
״בלה הכינה מובייל לקישוט , אני יתלה לך אותו פה״ אמרתי לה מנסה לחייך כמה שפחות מזויף אליה .
תליתי את המובייל על קורת עץ ששימשה כגג המחסה .
״תודה״ היא מלמלה בשקט והרימה את מבטה לרגע מהספר וישר חוזרת לקרוא בו .
״אין על מה״ אמרתי ומיהרתי לצאת חזרה אל הרוח הטרופית שנשבה .
השמיים התחילו לקבל גוון כחול יותר , עמוק יותר , שעת הזריחה כבר נעלמה ואורה הרך של השמש שהיה נעלם כלא היה , ועכשיו אור השמש חזקה ומחממת.
התקדמתי אל עבר המחסה הבא של אפריל וריאון , נכנסתי פנימה , לפחות פה אני יקבל יחס פחות קר , חשבתי לעצמי אחרי שיצאתי מהמחסה של רונה .
״היי ילדה״ שמעתי את חיוכה של אפריל מלפני , חייכתי אליה בחזרה , היא הייתה עסוקה בנסיון למיין את כמות התחבושות שנשארו לנו, ממש מעט וזה לא יספיק לזמן רב .
״בלה וראיין בנו מוביילים כדי לקשט קצת את המחסות , הינה שלכן״ אמרתי בחיוך לאפריל ותליתי כמו לכול שאר המחסות את המובייל על קרש ששימש כגג המחסה.
״זה יפיפה״ אמרה כשבהתה בהשתהות על המובייל , רוח קלה נכנסה לתוך המחסה והוזיזה את חוטי המובייל הדקים המלאים צדפות לצדדים והם התנגשו אחד בשני , מה שיצר קול התנגשות קטן ונעים יחד עם שריקת הרוח .
״תודה״ אמרה אפריל בחיוך וחזרה למיין את התחבושות לפי אורכיהן .
חייכתי אליה חיוך אחרון ויצאתי מהמחסה שלהם , המחסה הממוקם בקצה של המחנה שלנו .
התקדמתי חזרה לכיוון הצד השני , עוברת את המחסה שלי ושל בלה , ועוברת למחסה של לוק.
לוק לא היה בפנים , אז רק תליתי את המובייל ויצאתי בזריזות , נשאר רק המחסה של קייל , ושל ניק שעכשיו עזב עם מאריסו .
קייל עדיין פצוע אנושות , ומתענה מכול רגע ורגע שהוא עדיין נושם , אפריל וריאון מנסות להקל על כאביו עם משככי כאבים המועטים שיש לנו ומזריקות לו הרבה אנטיביוטיקה .
זה רק זמני כדי להקל את הכאבים שלו , אבל המצב שלו חמור כול כך , בגלל זה ריאון ואפריל מקלות על כאבו עד שינשום את נשמתו האחרונה .
זה בלתי ניתן לעצירה , הוא פצוע אנושות, הצלעות שלו התרסקו לרסיסים בהתרסקות , הרגל שלו נשברה בשלוש מקומות שונים , כתפו השמאלית התפרקה, וידו הימנית שבורה .
הוא עדיין חסר הכרה מכמות משככי הכאבים שריאון נתנה לו לאחרונה.
תליתי את המובייל ומיהרתי לצאת החוצה מהמחסה שלו , כאב לי כול כך לראות אותו במצב אנוש בלי יכולת לעזור לו .
מהרתי חזרה אל המחסה שלי ושל בלה, ״סיימתי , לא צריך להכין עוד״ אמרתי לה שכול המוביילים שהכינה הספיקו .
״בטוח , לא התבלבלתי בספירה״ אמרה לי והרימה את אצבע למעלה סופרת אותם דמיונית באוויר .
״הכמות שהביאה לי הספיקה לכול המחסות״ אמרתי לה במשיכת כתפיים.
לפתע שמענו צעקות מבחוץ , צעקות כול כך חזקות שגרמו לצמרמורת עזה לטפס במעלה גבי .
״מה זה היה?״ שאלה בלה מפוחדת , אני וראיין מיהרנו לצאת מהמחסה במהירות , וללכת לכיוון רעש הצעקה הרמה והמחרישת אוזניים .
התקדמנו לכיוון קו הג׳ונגל הירוק , שגוף גדול ושחור נפל על החול הבהיר .