זה לא סיפור אבל יש פה אהבה -פרק 3

מנקודת מבט של יובל:
זה קרה כשהייתי בת 10 אז לא ידעתי מזה בלאגן מרוב שהיה לי הכל הורים מושלמים,בגדים מושלמים והרבה כסף אבא שלי היה מנכל חברת אליאן חברה שמשווקת בשמים,קרמים ומוצרי טיפוח,הכל היה יפה עד שיום אחד באו אלינו הביתה שלושה בריונים משוריינים בנשק ואיימו על אבי,אימי ממש פחדה ודאגה ובעיקר אני אבל החלטתי לא להתערב והייתי בידיעה שאבא שלי יפתור את זה כמו תמיד ושכלום לא קרה,עברו שלושה שבועות של פחד עברו מאז ולפתע שמענו נקישות בדלת,כשאבי פתח את הדלת….ירו עליו שלוש יריות בבטן,אבי נפל לריצפה ומת,אני ואימי בכינו מרוב פחד וצער,אימי חיבקה אותי חזק ואמרה לי ״אל תפחדי אנחנו ידענו שזה יקרה,הבאנו את זה על עצמנו והתכוננו ליום הזה,רוצי מהר לחדר שלך,בתוך הארון שלך יש דלת תיכנסי אליה ותסגרי אותה בשקט,יש לך שמה כל מה שאת צריכה בגדים וקוד על דף תדעי שזה מספר החשבון שלך בבנק ויש לך שמה את כל ההון שצברנו עד היום תבטיחי לי שתהיי ילדה טובה,אני אוהבת אותך״ אמרה,קמה ודחפה אותי ״גם אני אמא״ אמרתי בבכי ורצתי לארון בחדר,נכנסתי בדלת והיה שמה מן חדר ענק מלא בבגדים כסף והמון נשקים,נשארתי שם שעה שעתיים וכשיצאתי הוריי היו שכובים על הרצפה מתים,זה היה הרגע הכי קשה בחיים שלי,שכרתי מורה לאומנויות לחימה שלימד אותי להלחם כמו גבר,כשהייתי מוכנה לנקמה יצאתי וחיפשתי את הרוצחים של הוריי,כשמצאתי אותם בלי להסס יריתי להם שלושה כדורים בלב לכל אחד והרגשתי שלמה עם עצמי,המשטרה עלתה עליי ובגלל ששיחדתי את השופט בקצת כסף נשלחתי לפנימייה למופרעים במקום לכלא,בהתחלה לא ידעתי מדוע רצחו את הוריי אבל אחרי זה גיליתי שאבי מעל בכספים של החברה ובגללו החברה פשטה את הרגל והעובדים נשארו ללא עבודה וללא כסף ובכלל שהרוצחים שלו היו עובדים שלו במפעל משם בעצם הכרתי את נוי,אביה גידל אותה לבד בגלל שאמא שלה נטשה אותה כשהייתה קטנה וברחה עם מישהו עשיר,נוי הייתה מזמן מאוד ענייה ואבא שלה הרוויח כסף מהמפעל של אבא,הוא היה עובד שם וכשהחברה פשטה רגל הוא נשאר בלי עבודה ובלי כסף,מרוב הצער,העוני והכאב הוא התאבד והשאיר את נוי לבד,כשאמא שלה גילתה על כך היא חיפשה את נוי ועד שמצאה בעלה לא הסכים לגדל אותה אז היא שלחה אותה לפנימייה והשאירה לה הרבה מאוד כסף, את האמת שאני לא יודעת למה בעצם היא בפנימייה למופרעים. אף פעם לא שאלתי אותה למרות שאני יודעת עלייה כמעט הכל אני יודעת משהו שאף אחד לא יודע.
נוי בגיל 12 נאנסה ומאז דאגה אך ורק לעצמה למדה להגן על עצמה אבל התכונה שאני לא סובלת אצלה זה שהיא לא ניפתחת לאנשים אבל אני די מבינה אותה
"כדור הארץ ליובל" קראה אביה והעירה אותי מהמחשבות "את בסדר?" שאל גל בדאגה "כן אני בסדר נוי בואי רגע" אמרתי ולקחתי אותה לצד "קרה משהו?" שאלה "מה היה איתך ואם ירדן?" אמרתי
"סתם דיברנו צחקנו, את צודקת הוא באמת חמוד אבל לא יהיה כלום" אמרה "למה?" שאלתי
"כי ככה טוב בואי נחזור" אמרה וחזרנו למקום ישיבה, ירדן ואליאב הוציאו סיגריה ועישנו "לא ידעתי שאתה מעשן" אמרה נוי לירדן שניראה פגוע "גם אני לא" אמר והפנה מימנה את המבט "מישהו רוצה?" שאל אליאב "כן" אני ונוי אמרנו ביחד "לא ידעתי שאת מעשנת" אמר אליאב "תמיד יש פעם ראשונה אמרתי, נוי לקחה שאיפה ולא הישתעלה היא מעשנת מגיל 13 ואני חשבתי לנסות פעם ראשונה שאפתי את הסיגרייה והישתעלתי אבל לא הרבה 
"את בסדר?" שאלה נוי
"אני בסדר" צחקתי סיימנו והלכנו להמשיך את שיעור חברה המורה לא תישאל אותו עוד הפעם את זה אני מקווה ניכנסנו לשיעור ונתי הפעם לא ביקש מימני לשבת לידו אז ישבתי ליד רום
"אז את באה אליי היום?" שאל
"כן" אמרתי ״יופי וכדאי שזה יהיה מוקדם כי יש לי המון לספר לך״ אמר ״טוב אבל תשגיח שאף אחד לא יהיה בחדר שלך באותו זמן״ אמרתי ״טוב״ אמר והסתכל על המורה שימחה ״ טוב עצרנו ביובל,בורי ותשתפי אותנו בסיפור שלך״ אמרה המורה שמחה ״אממממ המורה אני לא מרגישה טוב היום אפשר לדלג עליי״ אמרתי בצרידות ״אוקי יובל,רום בוא לכאן ותספר לנו את הסיפור שלך״ אמרה המורה ״אוקיי״ אמר רום והלך ״אז ככה כשהייתי בן 12 הרבה בריונים מגודלים היו מציקים לי,כל הזמן היו גונבים ממני כסף עד שיום אחד הם באו והתחילו להרביץ לי,כולם פה יודעים שמאז שאבא שלי נפטר אני מטייל עם אולר בכיס אז פשוט שלפתי אותו והתחלתי לדקור אותם שתיים מהם מתו והשלושה האחרים עדיין בקומה,בהתחלה הייתי שנתיים במוסד לעבריינים ואחרי זה העבירו אותי לפה״ רום אמר והשאיר את כולם המומים וגם את המורה שימחה חוץ מנתי שהגיב סבבה וצעק ״רום אתה הגבר ״ צעק וכולם יצאו מההלם והתחילו לצחוק,הזדהיתי איתו כי אחרי הכל גם אני רצחתי חמישה אנשים השוני הוא שאני רצחתי חמישה מבוגרים והוא רצח חמישה (כשמישהו צמח מבחינתי הוא מת) "נוי תורך קומי" אמרה המורה "לא.. אני.." היתחילה להגיד
"קומי עכשיו!!" אמרה המורה
נוי קמה ממקומה לצד המורה 
"אאמ אני.. אבא שלי היה עובד במיפעל נורא חשוב, אבל המיפעל פשט את הרגל ואבא שלי ניהיה עני אז הוא.. היתאבד" אמרה נוי וכולם עשו פרצוף נוי התחילה ליבכות ויצאה מהכיתה ירדן קם ורץ אחריה "לא קרה כלום נמשיך מיתר קומי" אמרה המורה מיתר קמה והתחילה לספר "אני בבית ספר לא למדתי ויום אחד המורה היתעצבנה עליי אז שברתי עלייה כיסא, ובגלל זה אני כאן" אמרה מיתר וצחקה "טוב תודה מיתר אביה קומי" אמרה המורה ואביה קמה "אני חייתי בתנאים מאוד קשים לא היה לנו כסף ויום אחד איש בא ולקח את ההורים שלי אז חיפשתי אותו עד שמצאתי ודקרתי אותו חבל שהוא לא מת" אמרה והיתיישבה
מנקודת מבט של נוי:
ישבתי ובכיתי בשירותים פתאום ירדן בא והיתיישב לידי
"זה בסדר ליבכות ליפעמים" אמר
"אני אף פעם לא בוכה!!" הכחשתי לא רציתי שיראו שאני חלשה
"לכל אחד פה יש סיפורים כאלה זה בסדר" אמר
"אתה לא מכיר את הסיפור שלי" צעקתי עליו
"אז אולי תספרי לי אותו?!" אמר
"אני.. לא פשוט עזוב" אמרתי וירדן חיבק אותי חזק "אני לא רוצה להיות פה יותר.." לחשתי
"אז בואי ניברח" אמר
"ביחד?" שאלתי
"למה לא?" אמר
"אם זה היה כל כך פשוט.." אמרתי
"בואי אליי היום לחדר ונתכנן משהו" אמר "יאללה בואי נחזור" אמר והושיט לי יד כשחזרנו לכיתה יד ביד כולם הביטו בי במבט מוזר של 'מה קרה?' או 'אתם ביחד??' ורציתי פשוט להוציא סכין וליגמור עם זה יובל קמה וחיבקה אותי חזק "זה בסדר" לחשה לי באוזן התיישבתי והתחלתי לחזור לעבר שלי למרות שהבטחתי לעצמי למחוק אותו ולהתקדם הלאה,נזכרתי באותו לילה שזה קרה,שאנסו אותי,שהפדופיל המגעיל הזה לא חשב פעמיים פשוט קרע ממני את הבגדים ונשכב מעליי ועוד לחשוב שהיה לי חבר שאהבתי באותו זמן וכנראה גם הוא כי ראיתי איך הוא הוא הגיב כשנפרדתי ממנו וידעתי שאני עושה את הדבר הנכון,פתאום הכל נפל עליי האונס שבחיים לא אוכל לשכוח גם אם אני ירצה והמוות של אבא שלי ואיך שמצאתי אותו תלויי באמבטיה,זה זעזע אותי,אני חודשיים הייתי משותקת מההלם לא זזתי,לא דיברתי,לא אכלתי פשוט לא עשיתי כלום מרוב המחשבות לא היתרכזתי בשיעור לא הצלחתי "נוי את בסדר?" לחשה לי יובל "כן..סתם ניזכרתי.." אמרתי לה "אל תידאגי זה עבר זה לא יקרה שוב" אמרה "שקט שם" צעקה המורה
מנקודת מבט של יובל:
לא יכולתי לראות את נוי ככה זה הרג אותי, היא חייבת מישהו. יצאנו מהשיעור וניזכרתי שאני צריכה ללכת לרום "רוםם חכה לי" קראתי לו "אאה יובל בואי" אמר והלכתי אליו החדר שלו לא נמצא רחוק הכיתה,הוא במרחק כמה צעדים,הייתי כל כך סקרנית לדעת מה הסיפור שלהם שלא עמדתי בזה יותר הגענו לחדר והתיישבנו ״יאללה תתחיל אמרת שזה ארוך ואני מקווה שזה מעניין״ אמרתי ״טוב אז ככה….