המירוץ למיליון – פרק 12

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: עשר צוותים ישראלים עזבו את אוסלו, בירתה של נורבגיה והגיעו אל טאלין, בירתה של אסטוניה, שם היה עליהם להתחיל את היום בנפחייה ולהשחיז חרב. אנריק ומעיין, דור ואורין וספיר ונעמה היו הראשונים לצאת מהנפח ולהגיע אל תיאטרון נוקו, שם יהיה עליהם להתמודד עם משימה מתוקה במיוחד.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים!

(סהארמה ספאד)
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"היינו קרובים לסיום, קורן ורוי וההייטקיסטים היו שם, משחיזים גם הם חרבות."
"זה היה הזוי מידי."
"כן."
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"להשחיז חרב באסטוניה. מי שמע על זה בכלל?"
"אפילו לא ידעתי שקיימת מדינה כזאת אסטוניה."
"אבל להשחיז חרב… איזו משימה זו?"
"להשחיז חרב…"
"תיכף תגיד שלא ידעת שקיימת פעולה כזאת."
"לא, לא, ידעתי."
"בארור."
~

"אי אפשר לעשות את זה מהר יותר?" התלונן כפיר.
~גיא וכפיר. חברים מהעבודה.~
"כפיר היה לחוץ להצליח הפעם שהוא כל הזמן התלונן ולחץ עלי שצריכים לנסות לעשות את זה מהר יותר, אבל לא ידעתי אם זה אפשרי בכלל לעשות את זה מהר יותר."
"אם רוצים זה אפשרי."
~
"Is it good?" שאל כפיר.
"Not enough," ענה הנפח.
"למה אתה שואל בכלל?"
"אני רוצה לדעת."

"מייק, זה מרגיש לי טוב."
"בוא נשאל."
"Finish?" שאל שון.
"yes," הוא אישר, ונתן להם את הרמז הבא.
"יש!" קרא מייק.
"לכו אל תיאטרון הבובות נוקו…"
"רגע, שון, צריכים להחליט למי לשים פרסה."
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"הייתה לנו התלבטות בנוגע לאיזה זוג צריך לקבל סיבוב פרסה."
"מה זאת אומרת התלבטות? לחמש שניות בערך, ואז ידענו מיד למי."
"טוב, נכון."
~
"נטלי וגל, כי יש לי הרגשה שסיבוב פרסה אחת והן מחוץ למירוץ."
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"יש לי הרגשה שנטלי וגל הרבה יותר טובות ממה שכולם חושבים שהן."
~

"Is this good?" שאל כפיר.
"not," ענה הנפח.

~מייק ושון. אחים חורגים.~
"תיאטרון בובות, לזכור סדר של ההופעה…"
"זה לא ממש עניין אותנו. מה שעניין אותנו היה השוקולד."
"שוקולד…"
~

(תיאטרון נוקו.)
"אבא, בוא," אמרה מעיין.
שניהם רצו במהירות אל חנות השוקולד של התיאטרון והתחילו לחפש את הבובות.
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"הרעיון שלנו היה יכול להיות מוצלח… אילולא כל הבובות היו מוזרות…"
"אני זוכר שהייתה שם דמות עם חולצה כחולה וצווארון מצחיק, אבל היו לפחות שלוש בובות כאלו עם מכנסיים שונות, ולא זכרנו מה היה צבע המכנסיים."
~
"אבא, בוא פשוט נלך לראות שוב."
"בסדר."
~

~אורין ודור. בני זוג.~
"ראינו את ההצגה, ואני זכרתי די טוב את הדמויות."
~
"דור, תרוץ מהר, שלא נשכח."
~אורין ודור. בני זוג.~
"הייתה לי תחושה טובה לגבי זה."
~

(סהארמה ספאד)
"הגענו!" קראה נטלי בקול רם.
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"That's right, bitches! I'm here!"
~
~גיא וכפיר. חברים מהעבודה.~
"דבר ראשון ששומעים כשהן שם – רעש, והרבה ממנו."
~

"שם יחכה לכם הרמז הבא," הקריאה יובל.
~יובל ואלון. בני דודים.~
"התכוונו להתחיל את קטע המירוץ הזה בפחות לחץ ויותר מעשיות."
"כן."
"החלטנו שלא משנה מה – אנחנו רוצים לעקוף את הפרחות."
~
"בואי, יובל, בואי נתפוס מונית."
~

(תיאטרון בובות נוקו.)
"הנה, עכשיו צריך לאכול," אמרה אורין.
~אורין ודור. בני זוג.~
"היו שתיים עשרה דמויות במופע, וזה אומר – שתיים עשרה דמויות שוקולד שצריך לאכול…"
"זה הרבה."
"הרבה מאוד אפילו."
~

"ספיר, בואי," קראה נעמה.
"אני באה."
~ספיר ונעמה. אחיות חורגות.~
"ספיר זכרה את ששת הדמויות הראשונות, אני את ששת הדמויות הנוספות."
"ידענו שזה יהיה קל יותר לזכור ככה."
~
"בואי, צריכים למיין," אמרה נעמה.
~

"סעו לסהארמה ספאד," הקריא דניאל.
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"קטע מירוץ חדש, במדינה חדשה שלא הכרנו."
"זה יהיה נפלא."
"כן."
~

(סהארמה ספאד.)
"Is this good?" שאל כפיר.
"yes," ענה הנפח.
"מה, איך?!" כעסה קורן.
~קורן ורוי. ידידים.~
"איכשהו אנחנו לא הצלחנו להשחיז את החרב כמו שצריך, והם סיימו לפנינו!"
"זה היה ממש מעצבן!"
~
"מה אנחנו עושים לא בסדר?!" כעסה קורן.
גיא וכפיר לקחו את הרמז ויצאו.
"אנחנו נצביע לקורן ורוי."
"כן."
~גיא וכפיר. חברים מהעבודה.~
"החלטנו לשים את סיבוב הפרסה לקורן ורוי כי בדיוק עקפנו אותם, ולא התכוונו לתת להם להמשיך לעקוף אותנו."
"סך הכל, אין לנו משהו נגדם. הם סתם המתחרים שלנו פה."
"איום."
"כן."
~

(תיאטרון הבובות נוקו.)
"הנה," אמרה אורין אחרי שסיימה את כל השוקולד.
"You were incorrect," אמרה המוכרת.
"מה?" שאלה אורין בכעס.
"לא נורא, בייב, בואי נעשה את זה שוב, ומהר."
"בסדר…"
~דור ואורין. בני זוג.~
"היינו במקום הראשון, ופתאום היא אומרת לנו שטעינו. זה מעכב."
~
"אבא, עכשיו אתה זוכר יותר טוב?"
"כן."
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"סיימנו לצפות במופע בפעם השנייה, והפעם היינו מוכנים יותר, אז זכרנו יותר טוב."
~
"זה היה שלישי, אני בטוחה," אמרה מעיין והעמידה אותו בשורה.
"וזה היה אחריו…"
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"ממש הרגשנו איך זה זורם…"
"I'm sorry, this is incorrect," אמר המוכר.
"אוף…" אמרה מעיין.
"לא נורא, מעייני, בואי נראה עוד פעם, הפעם נצליח."
~

"יאללה, נעמה!" קראה ספיר.
הם סיימו להעמיד את כולם.
"ולאכול!" אמרה נעמה.
"לחיים," אמרה ספיר.
"לחיים," אמרה נעמה, ושתיהן הקישו עם השוקולד זה בזה כאילו היו כוסות יין.
"Very good," אמר המוכר אחרי שאכלו הכל, והוא נתן להם את הרמז.
"Thank you!" קראה ספיר.
"לכו ברגל אל הבניין שבעבר היה הגבוה ביותר בעולם," הקריאה ספיר.

כעת על הצוותים ללכת ברגל אל הבניין שבעבר היה הבניין הגבוה בעולם: כנסיית אולב. על הצוותים יהיה לטפס על הכנסייה ולחפש שם את הרמז הבא שלהם, מניאטורה של בניין אפינג, אשר נמצא בקו הנוף של כנסיית אולב. רק כאשר יבינו זאת הצוותים, יהיה עליהם ללכת ברגל אל בניין אפינג, שם יחכה להם הרמז הבא.

"בואי, נעמה!" קראה ספיר.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"היינו ראשונות."
"ראשונות!"
"וואי, זה הרגיש טוב!"
"כל כך טוב."
"את לא צריכה להיות ההד שלי."
"צריכה להיות ההד שלך."
"סתמי."
"סתמי."
~

"שם יחכה לכם הרמז הבא," הקריאה נוגה.
~ענת ונוגה. חברות ילדות.~
"אנחנו יוצאות לקטע המירוץ הזה, אחרונות, בעצם."
"כן."
"עול כבד על הכתפיים שלנו, שעכשיו אנחנו צריכות להתחיל ולעקוף את שאר הצוותים באיטיות."
"אני מאמינה אבל שנצליח."
"אין סיבה שלא."
~

(סהארמה ספאד.)
"Here?" שאל קורן.
"Very good," אמר הנפח.
"מעולה, רוי, בוא נתחפף מפה."
~רוי וקורן. ידידים.~
"החלטנו לשים את כפיר וגיא."
"ידענו שהם התעכבו בקטע המירוץ הקודם, וממש קיווינו שסיבוב פרסה ישבור אותם שוב, והם ימשיכו לרדת ויודחו."
~
"יאללה, רוי, בוא," אמרה קורן.

~יובל ואלון. בני דודים.~
"הגענו אל הנפחייה, ראינו את החרבות, ראינו את המשחזים…"
"מה אלון אומר לי דבר ראשון? מגניב!"
~
"מגניב לאללה!" קרא אלון בהתלהבות.
~יובל ואלון. בני דודים.~
"חרבות זה מגניב."
~

(ברחוב עם ספיר ונעמה.)
"Excuse me, do you speak English?"
"no," ענה האיש ברחוב.
~ספיר ונעמה. אחיות חורגות.~
"התחלנו לשאול ברחוב אם הם מדברים אנגלית, משהו, מה שיש ניקח!"
"כל דבר."
~
"Do you speak English?"
"yes," ענה להם אחד מהאנשים ששאלו.
"Great!" קראה נעמה, "Do you know where's the building that was once the tallest in the world?"
"Yes, this church," הוא אמר והצביע לעבר כנסייה באופק הקרוב.
"This is?"
"yes," הוא ענה.
"Thank you," היא ענתה לו.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"היינו צריכים לנחש את זה… זה גבוה, זה גדול…"
"כן, די…"
~

(תיאטרון נוקו.)
"מייק, אתה זוכר?"
"לא ממש."
"גם אני לא…"
"רוצה לצפות בזה שוב?"
"יאללה."
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"לא התברכנו בזיכרון החזק ביותר עד לפרטי פרטים."
"איך לעזאזל אפשר לזכור מה היו המכנסיים עם איזו צורה ומה הצבע של הנקודה שעל העניבה…"
"סיוט."
"לגמרי."
"פשוט סיוט."
~
"קדימה, מעייני, לאכול," אמר אנריק.
שניהם התחילו לאכול את השוקולד בפעם השנייה.
~אנריק ומעיין. אב וביתו~
"אני חולה על שוקולד. חולה… אבל זה היה פשוט יותר מידי."
"פחדתי שנחטוף סכרת."
~
"זה כבר הפסיק להיות טעים מרוב שאכלתי הרבה…"
~
"קדימה, דור, שוב פעם," אמרה אורין.
הם שניהם ניגשו גם הם לאכול שוב מהשוקולד, ואחריהם גם מייק ושון.

בפרק הבא של המירוץ למיליון: הצוותים מגיעים גבוה ומחפשים שם את הרמז הבא, ולאחר מכן, גם משתתפים בשחזור ההיסטוריה.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"יש! איך ידעתי שהייתי צריכה לקחת את המחסום הזה!"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"המחסום הכי אדיר בתולדות האנושות!"
~
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.