מה שלא הורג אותך , מחזק אותך! פרק 2

לא הייתי בבית הספר מאז מות אבי יותר מחודש , לא רציתי , העדפתי להיות עם אמא בתקופה הזאת. בית הספר ניראה לי המקום הכי אחרון שאני רוצה ללכת לשם עכשיו ובכלל . אחי כבר איבד את עצמו בתוך כל האלכוהול רוב היום הוא יושן ובערב מסתובב …
המעט חברות שהיו לי לא התקשרו ,גם אני לא התקשרתי אליהן .
זה נשאר אני מול כולם , אמא בדיכאון ,אחי מנסה לשכוח בעזרת האלכוהול ואני נשארת אני כמה שאפשר .
בזמן שאני יוצאת מדלת ביתי אני רואה את נלה מתלטפת לי בין הרגליים , עם המוות של אבי בכלל לא היה לי זמן אלייה . הרמתי אותה אליי וליטפתי אותה ההתענגות שלה הראתה כמה שלא ליטפו אותה כל כך הרבה זמן וכמה שהיא לא קיבלה תשומת לב , הכנסתי אותה הביתה ופתחתי לה קופסת טונה בזמן שהיא יושבת ומחכה על השיש של המטבח על ידי , הבאתי לה את קופסת הטונה והתבוננתי בה , כל כך התגעגעתי אלייה , הפרווה האפורה שלה גדלה ונהייתה פרוותית יותר בגלל החורף במחוז .
יצאתי מהבית והתחלתי ללכת בשביל שמוביל אל המדרכה ומשם לתחנת האוטובוס במרחק כמה מטרים מהבית , הגשם התחיל לטפטף לאט לאט , וכל כך אהבתי את ההצלפות שלו על הפנים שלי , מאז שהייתי קטנה אני זוכרת את עצמי אוהבת את עונת החורף , פשוט אהבתי אותה ולא ידעתי איך להסביר לאנשים כששאלו אותי 'איך אפשר לאהוב חורף' …
האוטובוס הגיע דקה אחרי שהגעתי לתחנה ועצר ליידי , כשעליתי עליו ראיתי את וונסה יושבת בשורה הראשונה ומחייכת אליי , התעלמתי ממנה והמשכתי לסוף האוטובוס .

הנסיעה עברה מהר , כאילו ולא הייתי בה , הרגשתי את עצמי עם טיפות הגשם שהתחילו להעיץ ולרדת מהר יותר , כל כך אהבתי את הקול הזה של טיפות הגשם כשהן נוחתות על הקרקע .
ירדתי מהאוטובוס ופסעתי אל כיוון בית הספר , כאן שום דבר לא השתנה בית הספר היה גדול כמו תמיד ,שנה שעברה תלמידי השנה האחרונה בתיכון צבעו אותו , הוא היה ירקרק כעלה דהוי שלא קיבל מספיק מים . שני עצי הברוש עמדו בפתח בית הספר כמו כל הזמן , שלטים לנשף החורפי השתרעו על חלקת הכניסה , ואני כאילו הכל רגיל הולכת לכיוון הכיתה שבה התקיים השיעור שלי עכשיו , אנגלית .
הגעתי אל הכיתה ואיחרתי בחמש דקות , גברת אנדרסון כבר התחילה לכתוב על הלוח את התאריך , כששמעה שסגרתי את הדלת מאחורי הסתובבה מיד לכיווני ובחיוך נופפה לי עם היד להכנס לכיתה , הסתכלתי אל עבר התלמידים , כולם היו המומים והיה להם בעיניים מין מבט של רחמנות אליי , כאילו חשבו בראשם 'מסכנה אבא שלה נפטר ' גם מהם התעלמתי , צעדתי אל המקום שלי שהיה מאחורי אשלי , שהייתה החברה הכי טובה שלי , המקום היה תפוס , לא נתתי לעצמי לתת לזה להפריע לי , והמשכתי למקום שבסוף הכיתה , שולחן ליד ג'ייסון , הוא חייך אליי , ואני עשיתי לו תנועה עם הראש מין היי רק בלי קול .
ג'ייסון נחשב למין פריק מוזר בכיתה , כי הוא תמיד מסתובב לבד ולא שומעים אותו הרבה , הנחתי את התיק ליד השולחן ברצפה והתיישבתי , גברת אנדרסן התחילה לדבר על נושא היום , וכל המבטים שהיו עליי הופנו אלייה . ואת העיניים של ג'ייסון עדיין הרגשתי שהם נעוצות בצדודית שלי , החלטתי שאני לא לוקחת לזה כזאת חשיבות , אז המשכתי להסתכל על גברת אנדרסון . כל היום חשבתי על כמה שבית הספר הוא סתם בזבוז זמן בשבילי , בארוחת הצהריים קניתי לי בקפטרייה עוגיות והתיישבתי מתחת לעץ מאחורי בית הספר .
בחורף , האנשיפ פחות יצאו מהבתים , וככה גם בבית הספר , האנשים לא היו יוצאים החוצה .
בזמן האחרון מאוד התחברתי לבדידות , אז החלטתי שכדאי שאהיה רחוקה מכולם , וזה הוא המקום האידיאלי בשביל זה .
היו הרבה ציפורים על העץ , והם נראו נורא נסערים , אולי היה להם קר .

הפסקת ארוחת הצהריים עברה רגוע ונשאר לי עוד שעה אחת עד סוף היום וחזרה הביתה , גם השעה הזאת עברה בשקט , נשמע הצלצול לסוף היום נעמדתי והתחלתי לארוז את המחברות שלי לתוך התיק , בזמן שאני אורזת , ג'ייסון ניגש אליי , וואו הוא גדל . הוא נהייה לפחות בשני ראשים יותר גבוה ממני , כשהוא היה לידי הרגשתי כמו ילדה קטנה .
"הייתי רוצה להסיע אותך הביתה היום , אם אפשר " ככה הוא אמר , בנימוס . משהו שלא מתאים לו כל כך .
חזרתי להסתכל עליו וחשבתי על ההצעה שלו …
"נו בחייך " הוא אמר , הנה ג'ייסון האמיתי , כן זה הוא.
חייכתי אליו ועניתי "בסדר, בסדר . " הוא הסתכל עליי ולא היה מרוצה מהתשובה שלי ככל הנראה .
אז עניתי לו " כן ג'ייסון , אתה יכול להסיע אותי הביתה היום" .
תליתי את התיק על הגב וצעדנו ביחד אל האוטו השחור היפה שלו , האוטו שהציל אותי
ביום ההוא שאבא נפטר כשהלכתי במזג האויר הקפוא .