אבודים – פרק 10 -׳ יכולות ׳

מהפרק הקודם :
״ריאון!״ משכתי את תשומת ליבה בזמן שהייתה עסוקה בלספוג את הדם שלא הפסיק לזלוג בכמויות מהחור הפעור .
היא הרימה את מבטה אלי וסימנתי לה עם ראשי על הדם הזולג מקצה פיה .
״זה לא סימן טוב!״ אמרה ריאון בקול רועד ופנייה החיוורו יותר מעורה הבהיר .

הסתכלתי על פנייה המחליפות צבעים של אפריל השוכבת על ברכיי , עיינה עוד שנייה יוצאות מחוריהן מרוב כאב , ודמעות זולגות מענייה על פנייה , ריאון בוכה גם היא בקול וסופגת את הדם מהחור הפעור בבטנה של אחותה התאומה השוכבת מדממת על החול הבהיר .
״אני חייבת פינצטה , אני צריכה לנסות להוציא את הקליעים לפני שיוצר זיהום״ מסננת אלי בקול שבור ריאון , עיינה כבר נפוחות ואדומות מרוב בכי .
״למישהו יש פינצטה ?״ צעקתי בקול לאנשים שסובבו אותנו , ״לי יש !״ אמרה אמבר הבחורה הצעירה ביותר בחבורה שלא עזבה את המקום לצידי אפילו לא לרגע אחד מההתחלה של המקרה .
אפריל שוכבת על ברכיי כבר חצי שעה ארוכה ומייסרת ולא מפסיקה לדמם כנראה למוות.
אמבר מיהרה לרוץ לאחד מן המחסות כנראה המחסה שלה ושל אח שלה הפצוע , היא יצאה ממנו תוך דקות ספורות ואחדות , רצה במהירות חזרה אלינו נזהרת לא למעוד מהחול .
היא הגישה לריאון פינצטה קטנה בצבע זהב שהבריקה לאור השמש , ״אני מקווה שזה יספיק״ אמרה אמבר מתנשפת מהריצה שעשתה לפני רגע בודד .
״אני גם מקווה״ אמרה ריאון קולה שבור וצרוד מרוב הבכי , אפריל איבדה את ההכרה לפני פחות מחמש-עשרה דקות.
ראיתי איך ריאון מקריבה את הפינצטה אל הפתח שיצרו הקליעים בבטנה של אפריל , ריח הדם המבחיל כבר סחרר אותי , לא יכלתי לראות איך היא דוחפת לבפנים את הפינצטה בנסיון להוציא את הקליעים .
הסטתי את מבטי הצידה , הריח של הדם והמחזה המגעיל גרם לבחילה מגעילה לעלות במעלה גרוני , אבל בלעתי את הקיא , זה לא יעזור עכשיו לאף אחד אם אני יתחיל להקיא בגלל ריח של דם .
עצמתי את עייני בחוזקה , לא יכלתי להביט איך היא מוציאה את הקליעים מהחור בבטן של אחותה , לא יכלתי לראות את החור בבטן שלה , החול מתחתיה היה ספוג בדמה האדום והסמיך.
לאט לאט כולם התפזרו , אפילו בלה שהייתי לצידנו במשך כול הזמן הזה הלכה להקיא את נשמתה בגלל הריח של הדם , נשארנו רק אני ריאון , אמבר וקמרון מסביב לאפריל השוכבת מדממת על החול הצהוב והבהיר .
״הצלחתי!״ שמעתי את קריאותיה של ריאון , פקחתי את עייני והסתובבתי אליה.
היא אחזה בפינצטה קליע נחושת בגודל 9 מ״מ , הקליע טפטף דם אדום וסמיך על החול .
״אני לא חושבת שזה פגעה לה בכבד , היא בסדר״ חייכה בהקלה ריאון , חייכתי בתגובה גם וראיתי את החיוך של אמבר מתרחב על פנייה היפות והילדותיות .
״עכשיו צריך להוציא את הקליע השני״ אמרה ריאון וזרקה את הקליע שתפסה על החול הזהוב , הפנתי שוב את מבטי הצידה עוצמת את עייני בחוזקה , אני לא מסוגלת לראות את זה , בקושי את ריח הדם אני מצליחה לסבול .
״סיימתי״ שמעתי שוב את קולה של ריאון, הפעם הצליחה להוציא את הקליע מהר יותר .
פקחתי את עייני העצומות בחוזקה והבטתי לעברה , היא חייכה וזרקה את הקליע לצד הקליע השני על החול .
״אמבר , אני צריכה תחבושות , אנטיביוטיקה , וחומר מחטא , יש לי את כול זה במחסה שלי בתוך קופסא אדומה שכתוב עליה עזרה ראשונה , מהרי להביא לי״ אמרה ריאון לאמבר שמיהרה לרוץ אל אחד מהמחסות הקרובים כנראה המחסה של ריאון ואפריל .
בנתיים ריאון המשיכה לספוג את הדם של אפריל בעזרת חתיכות הבד שכבר מלאות בדמה .
״כול הכבוד , ידעתי שאת מסוגלת״ אמרתי לה בחיוך נזכרת איך לפני כמה רגעים התלוננה שאין לה יכולות רפואיות מספיק טובות כדי להציל את אחותה הגוססת בין ידינו .
״אומנם הצלחתי , אבל זה לא אומר שאני רופאה אמיתית , אני בסך הכול מתמחה בבית חולים בסידני״ אמרה לי בחיוך החושף טור שיניים ישרות , לבנות וקטנות כמו פנינים .
״את מספיק טובה״ אמרתי לה עם חיוך , שפכתי קצת מים מהבקבוק על פנייה של אפריל המלוכלכות והמלאות במעט דם שזלג מקצה פיה .
היא לא הוסיפה דבר אבל מזווית עין ראיתי אותה מחייכת בסיפוק , אולי היא לא רופאה אבל בהחלט יש לה יכולות ופוטנציאל להיות , היא הצליחה להציל את חיי אחותה התאומה , וגם את שלי שהוציא מהמותן שלי את חתיכת הפלדה שנתקעה שמה בהתרסקות .
עדיין כאב לי כול כך המותן , הכאב לא נעלם רק הדחקתי אותו לירכתי מוחי וניסיתי כמה שיותר להתעלם מהכאב הפועם כדי שאוכל להתנהג כרגיל .
אני לא צריכה שירחמו עלי , או שיראו שאני חלשה , אני מספיק חזקה בשביל לקום ולעזור , אולי זה כואב אבל אפשר לסבול את הכאב .
״מריה , לכי לנוח , אני ואמבר נסתדר״ אמרה לי ריאון כאילו קוראת את המחשבות המרות שלי ויודעת שכואב לי נורא המותן , ״לא אני רוצה לעזור!״ ישר שללתי את ההצעה שלה והחמצתי פנים .
אמבר חזרה עם הקופסה האדומה שראיון הסבירה לה להביא , היא הוציאה מבפנים בקבוק בגודל כף יד זכוכית כהה בצבע חום ובפנים חומר שקוף , כנראה חומר החיטוי .
״מריה ! , לכי לנוח זה לא טוב להעמיס על עצמך , את פצועה ! , תלכי לפני שאני יקרא ללוק שיבוא לקחת אותך בכוח!״ אמרה לי ריאון פנייה מלאים רצינות בזמן שחיטאה את החור המדמם הפעור בבטן של אפריל שעדיין שוכבת על החול .
״אני אמבר וקמרון נסתדר , לכי!״ אמרה לי ריאון מחייכת לעברי אבל פנייה עדיין רצינות , קמרון הנהן אלי בחיוך , עד עכשיו הוא רק ישב בשקט והעדיף לא להתערב במעשינו .
״בסדר , בסדר״ נאנחתי בשקט ביני לבין עצמי , קמה מהחול הבהיר ומניחה את ראשה של אפריל שעד עכשיו היה על ברכיי בעדינות על החול , עמדתי וישרתי את גבי הכאוב והכפוף.
״לכי לישון או משהו״ אמרה לי ריאון וחייכה לעברי חיוך חטוף והמשיכה במלאכתה .
״נתראה״ מלמלתי כשמתחתי את צווארי לצדדים כדי שלא יתפסו לי השרירים .
התקדמתי לכיוון המחסה שלי ושל בלה ונכנסתי לתוכו , ״שלום גם לך״ אמרה לי בלה בחיוך , היא התעסקה במשהו בידייה, וכמה בדים צבעונים פוזרו מסביבה .
נשכבתי על החול והנחתי את ראשי על כרית לא כול כך רכה שהצלחנו להציל משרידי המטוס ההרוס והמרוסק .
״מה את עושה?״ שאלתי את בלה והסתובבתי בגופי אליה , ״תופרת כמה בגדים , מצאתי מחט והכנתי חוטים מחוטים פרומים מכול מיני בדים״ אמרה לי בזמן שתפרה מה שניראה כמו חולצה תואמת למכנס בגוונים זהים של תכלת בהיר וצח כמו השמים .
״בלה , אולי יחלצו אותנו את יודעת , אנחנו רק יום וחצי על האי אפילו פחות , אולי בעוד אנחנו מדברים יצאו משלחות להציל אותנו״ אמרתי לה מכווצת את גבותיי , לא ידענו מה יהיה גורלנו ואם באמת יגיעו לחלצנו מהאי , למרות שחשבתי תמיד שלילי ניסיתי לחשוב חיובי ולא ישר לחתום את גורלנו .
״אולי כן , ואולי לא מריה , אי אפשר לדעת , יכול להיות שהחילוץ בדרך ויכול להיות שלא , רק אלוהים יודע זאת״ אמרה נאנחת בקול ומניחה את החולצה הקטנה שתפרה .
״יהיה בסדר , החילוץ יגיע , מתישהו״ אמרתי לה , בלי רצון עייני לאט לאט נעצמו מעייפות והלחץ של היום .
״אני מקווה , לילה טוב״ אמרה בלה שראתה שעייני כבר מתחילות להעצם לבדן .
״לילה״ נאנחתי בשקט למרות שבחוץ השמש עוד גבוה בשמיים בוהקת ומסנוורת .
במהירות נרדמתי לשינה רדופה מלאה בחלומות .