בובה על חוטים- פרק 15
הרגשתי שאני רוצה לבכות, היה לי כמו גוש בגרון שנתקע ולא ידעתי מה לענות לו.
אני לא רציתי שאני אדע… אני אוהבת אותו.
הוא יודע עכשיו מה עושים ?
אני :" מאיפה אתה יודע?? "
ליאור :"אני הייתי חייב לברר מאז שרשמת לי בטעות, כי הייתה לי הרגשה שלא סתם רשמת, הפנים שלך הראו משהו שמסתתר אצלך, אני ממש מצטער שפלטתי את זה ככה"
אני :" למה בכלל אתה מתערב בעניינים של אחרים? למה היית חייב לגלות ?!?! למה !?"
ליאור :" אני מצטער באמת לא עשיתי את זה סתם עשיתי את זה מכוונה.."
אני :" מכוונה של מה ? שעכשיו כולם יידעו? שעברתי לפה כדי שלא יידעו,כדי להתחיל מאפס, אז כוונה של מה הייתה לך ??? "
ליאור :" עשיתי את זה בגלל"
אני :" בגלל מה ? "
ליאור :" בגלל שאני מרגיש כלפיך רגשות בסדר? מהיום הראשון שהכרנו הרגשתי משהו מוזר,חיבבתי אותך ולאט לאט הרגשתי כלפיך עוד ועוד רגשות ורק רציתי לדעת את הסיפור… אני מצטער !"
אני :" אני לא ידעתי שאתה מחבב אותי…. אני באמת לא ידעתי אבל פשוט לא רציתי שיידעו את הסיפור, לא לכולם סיפרתי רק לנועם וסתיו ושון שיודע, אני רוצה לספר לך אבל אני לא בטוחה שאני סומכת עלייך ממש טוב…"
ליאור :" תלמדי לסמוך עליי אני מבטיח"
אני :" אוקי… אז עוד שעה ניפגש ואני אספר לך טוב ? וגם אני מחבבת אותך… קצת המון "
ליאור :" חחחחחחח נדבר על זה כבר פנים מול פנים, איפה ניפגש?"
אני :" למצור , אני אוהבת את המקום הזה הוא שקט ומבודד"
ליאור :" איך לא ראיתי אותך שם ? אני חי על המקום הזה, אני כל הזמן הולך לשם לשבת, זה בקצה היישוב ורואים משם את כל הנוף, סגרנו עוד שעה נתראה שם ביי :) "
הייתי בשוק מהשיחה הזאת, אני הולכת לספר לליאור את האמת, אני לא בטוחה עדיין שאני סומכת ובוטחת עליו, הוא מתוק, הוא מקסים, הוא…… הילד שאני אוהבת ! אבל…. אם הוא ייספר ? אולי הוא לא ? ואם יום אחד הוא יפלוט למישהו ? חששתי קצת ממה שעומד להיות אבל החלטתי שמה שיהיה יהיה.
הלכתי להתלבש ולהתארגן,לקחתי מים רק שאני לא אתעלף בטעות שם ויצאתי מהבית.
כל צעד היה פתאום איטי מהשני, כל פעם שאני הולכת למצור אני הולכת מהר בלי חשש, בכל זאת זה המקום המוגן שמצאתי ביישוב, יושב גבוה על ההר עם העצים והירוק ולראות את הנוף המדהים הזה, חוויה עוצרת נשימה.
הצעדים שלי היו בחששות, פחד, לא ידעתי מה לעשות, איך אני אגיד לו, מה תהיה התגובה שלו.
פשוט הלכתי לאט לאט עד שהגעתי לשם.
הוא התיישב על הספסל שאני יושבת ומסתכלת על הנוף, הוא כזה מדהים.
פוקוס אמרתי לעצמי והלכתי להתיישב לידו.
אני :" אני אוהבת לשבת פה גם ולהסתכל על הנוף "
ליאור :" שלום גם לך " הוא מלמל במבוכה.
קצת אמרנו אחד לשני שאנחנו מחבבים אחד את השנייה, אז הבנתי את המבוכה שלו.
אני :"אז…. "
ליאור :" אני רוצה לשמוע הכל מההתחלה, אל תפחדי ממני אני לא נושך, תסמכי עליי" הוא חייך אליי בחיוך הממיס שלו ומיד התחלתי לשפוך ולשפוך ולספר לו הכל .
הוא היה בשוק, העיניים שלו היו פקוחות, הוא לא האמין שזו אני, שני. המצחיקה, הכיפית החייכנית בעצם ילדה ממורמרת שעברה טראומה נוראה, שנאנסתי.
ליאור :" וואי אני באמת לא חשבתי שזה באמת ככה, אני הכי מצטער שיש, את מדהימה ואני לא מבין איך הוא עשה לך את זה.."
אני :" אני גם לא יודעת עד עכשיו תאמין לי…" התחלתי לבכות.
הדמעות לא פסקו וליאור פשוט חיבק אותי חזק עד שמעך לי את הצלעות כדי להרגיע אותי, הוא ליטף את השיער שלי ואז שיחררתי ואמרתי תודה שהוא הקשיב לי ושיבטיח לי שהוא לא מוציא מילה.
הוא הבטיח ואמר :" אני מבטיח שאני לא אוציא מילה בתנאי אחד "
"מה ? " מיד חששתי.
"שתאפשרי לי להתנשק אותך " הוא היה נבוך
"אתה רציני ? " צחקתי .
באותו רגע זה קרה. הוא התקרב אליי ונישק אותי, הרגשתי בעננים.
אחרי הנשיקה הייתה שתיקה, רק חייכנו אחד לשנייה עד שהייתי חייבת להגיד.
"הנשיקה הזאת הייתה רצינית ?"
"ברור שכן, אני מחבב אותך מהיום שראיתי אותך , אני יודע שאנחנו מכירים רק שבוע וזה מוקדם שייקרה משהו, אני כבר אוהב אותך." הוא ממש הסמיק
"אני גם מחבבת אותך וחושבת עלייך כל הזמן, פשוט מוקדם לי מידי חבר ואני רוצה להכיר אותך עוד יותר"
"זה בסדר אני מבין, שבוע הבא דייט בקולנוע? "
"כן " חייכתי אליו.
המשכנו לדבר ולדבר ולדבר עד הערב. כל כך נהניתי ששכחתי להשים לב לשעה ואז הבנתי שאני מאחרת לארוחת ערב ושהתקשרו אליי מהבית 4 פעמים וטמיר שלח לי 3 הודעות.
מיד התקשרתי אליו כי ידעתי שהוא לא יצעק עליי ואמרתי שאני בדרך.
הוא ליווה אותי הביתה ונשק לי בלחי ואמר לי : " נתראה מחר כן ? "
"בטח" חיבקתי אותו ונכנסתי לבית.
זה היה היום הכי מדהים שיש.
תגובות (4)
יא מושלם אני מתה על הסיפור הזהההההההההה
וואוו! תמשיכייי
מושלם תמשיכי
וואוו ♡♥ תמשיכייי