עדיף לזכור מאשר לשכוח

נגמר לי הכוח,
מלנסות,
מלנסות לשכוח.

את מה שהיה, ואיך שזה משפיע על מה שיהיה.
זה לא משנה כמה אני אתאמץ,
הזיכרונות האלה שאיכשהו הפכו לסיוטים,
אהבתי את הזיכרונות האלה עד שהם התחילו להכאיב לי,

באותו רגע,
נהרס הכל
הכל נשרף באש גדולה,
שהצליפה בי ובכל דבר קטן שקרה.

באותם רגעים הייתי שמחה, אך גם הייתי עצובה
ידעתי מה עומד לקרות היתגרתי בגורל
הייתי צריכה לעצור
אבל הייתי מספיק טיפשה כדי להמשיך
להמשיך לשחק במשחק המטופש הזה
שלקח איתו הכול

האם זה באמת משנה?
גם אם אני אשכח זה יחזור
זה יחזור הלילה
זה יחזור מחר בבוקר
וזה יכאב לי יותר
זה פשוט ידקור אותי
ואני לא אדע איך להתמודד
כי נגמרו לי הכוחות לעמוד בכאב הזה

צריבה כואבת של זיכרונות שלא ימחקו
עדיפים לי מדקירות חוזרות ונישנות