אבודים – פרק 8 -׳ היכרות ׳

עייני לאט לאט נפקחו לרווחה , מריחה את ריח הים כמו סם נעים באפי , קמתי לאט ובעדינות לישיבה מנסה כמה שפחות להכאיב לעצמי עם כול תזוזה ותזוזה קטנה שאני עושה .
המחסה ריק , בלה לא נמצאה פה , מפתח המחסה ראיתי את הים כחול חזק והחול בהיר , כול כך קיצי שזה לא ניראה שאמש ירד גשם זלעפות ושטף את האי.
׳עדיין לא הגיעו להציל אותנו׳
חששות התחילו למלא אותי לאט לאט , יחד עם הכאב , הפחד , והריקנות שבי נוצרה תחושה חדשה שלא ידעתי איך לתאר אותה .
קמתי לאט לעמידה כפופה בגלל תקרת המחסה הנמוך , הרמתי את קצה חולצתי מעט עד שנגלה המותן .
זה ניראה כול כך קשה , עורי כמו עיסה מגעילה ומכווצת , דם אדום סמיך מסביב, ופתח גדול וסגול שאפשר לדחוף לתוכו אצבע שלמה .
רק מלראות את זה הרגשתי שוב חלשה וכאובה , זה הכול פסיכולוגי .
׳אני חייבת חולצה חדשה׳ חשבתי לעצמי, הבטתי מסביב במחסה העמוס כול מיני דברים , ראיתי מזוודה קטנה ליד ערמה של בדים שונים .
פתחתי את המזוודה הקטנה בצבע ירוק כהה , פתחתי את הרצ׳רץ מגלה ערמה קטנה של בגדים.
כנראה שזאת המזוודה של בלה המקורית כי כול הבגדים היו גדולים בכמה מידות מהמידה שלי .
מצאתי בין כול הערמות גופייה פשוטה ושחורה , מספיק טוב כדי שלא יראו את הדם שיתחיל להתפשט בבד אחרי זמן מסויים .
הורדתי את החולצה הלבנה שעלי במשיכה מעל גופי , לוקחת מערמת הבדים חתיכת בד קטנה וספגתי את כול הדם מהפצע המבחיל .
לפתע ראיין נכנס פנימה , ועולה על פניו חיוך משועשע שראה אותי רק עם חזיית תחרה לבנה .
״אני מצטער״ אמר מנסה להבליע את החיוך השובב שעל פניו , הוא לא יצא ולא הסתובב , המשיך להסתכל עלי .
״ראיין , העניים שלי פה״ אמרתי מצביע על פניי והוא סוף סוף מנתק את מבטו מגופי .
״מה רצית בכול מקרה?״ שאלתי אותו ולבשתי על גופי את הגופייה השחורה שמצאתי בתוך המזוודה של בלה .
״הצלחנו לדוג כמה דגים והם עכשיו מבשלים את זה על אש , חשבתי להעיר אותך ושנלך לאכול ביחד, אבל מסתבר שאת כבר ערה״ אמר וניסה שוב להבליע את החיוך המשועשע שנפרש על פניו השזופות בלי הצלחה .
״אתה סוטה , אמרו לך את זה פעם?״ אמרתי לו ולא יכלתי לעצור את הצחוק שלי מלהתפרץ , ״אני לא סוטה , אני פשוט אוהב בחורות״ אמר לי מנסה להשתמש במילים יפות ועדינות יותר .
״אתה סוטה ראיין״ אמרתי עוברת אותו וטפחת לו על הכתף פעם אחת ויוצאת מהמחסה , הוא בא אחריי והדביק את צעדיי הקטנים במהירות .
״איך המותן?״ שאל אותי כשהלכנו אחד ליד השני אל עבר מה שניראה מדורה ענקית וכמעט עשרה אנשים או פחות מסביבה יושבים על החול הזהוב מתחת לקרני השמש הקופחת .
״אחלה קומזיץ״ אמרתי והתחמקתי מהשאלה שלו על המותן שלי , זה כואב כול כך ואין לי עצבים לדבר על זה .
הוא שם לב לזה ששיניתי נושא אז הוא לא הציק לי יותר בעניין , ״כמה דגים הם תפסו ,והחליטו לעשות מסיבה״ צחק על זה , הגענו לעברם , התיישבתי ליד בלה על החול וראיין הלך ליד לוק .
מצדה השני של בלה ישבה בחורה בעלת שיער חום מתולתל וארוך שהיה אסוף ברצועת בד ארוכה לקוקו מבולגן וגבוה , ״אני אמבר״ הציגה את עצמה הבחורה וחייכה אלי , ״מריה״ אמרתי לה את שמי והיא הנהנה אלי בחיוך יפה החושף טור שיניים לבנות וישרות , היא נראתה בת 17 אולי 18 .
בלה ישבה בנינו ולא דיברה רק חייכה מקשיבה לנו ומלטפת את בטנה התפוחה.
״איבדת מישהו בטיסה?״ שאלתי אותה , נזכרת שראיתי אותה על המטוס מתווכחת עם גבר , שהסקתי שהוא בטח קרוב משפחה .
ישר ראיתי דמעות נקוות בעיניה הירקות והגדולות על גבי פנייה הבהירות .
״אחי הוא פצוע , אני מפחדת שהוא ימות״ אמרה לי מנסה כמה שיותר לשמור על נימה רגועה ופנים שלוות , אבל זה לא הלך לה ודמעה בוגדנית זלגה במורד לחייה הסמוקות טבעי .
״יהיה בסדר״ הבטחתי לה בחיוך מנחם , היא הנהנה אלי מחייכת אלי בחזרה חיוך קטן מזויף .
כולם כמעט מחייכים חיוך מזויף , הרי איך אפשר לחייך חיוך אמיתי אחרי שהתרסקנו על אי בודד , מתו כול כך הרבה אנשים , ויש עוד המון פצועים .
ראיין ועוד גבר שלא הכרתי עדיין, עברו בין כולם וחילקו ענף עץ ועליו חתיכות של דגים צלויים על האש , ״כמו ברבביקיו, מריה״ צחקק ראיין ונתן לי אחד , ״כן בטח״ מלמלתי אליו הוא והגבר שלידו התיישבו לידנו .
״אני קמרון דרך אגב״ אמר מציג את עצמו בפני , בפני בלה ובפני אמבר שהתחילה לאכול מן הדג .
הריח הצלוי והחם שנישא באפי גרם לי להרגיש טיפה יותר טוב , לא אכלתי כלום מלפני הטיסה .
נגסתי בדג הטעים והחם , אומנם הוא לא היה עם תבלינים או שמן אבל הוא היה טעים ובהחלט מספיק כדי למלא את הבטן שלי .
סיימתי במהירות את הדג וזרקתי הצידה על החול את הענף הקטן והחום שעליו הם תקעו את הדג , אני חושבת שזה דג סלמון .
״את רוצה עוד ?״ שמעתי את קולו של לוק וגם הוא התיישב במעגל שנוצר .
״לא תודה״ עניתי בחיוך קל , חתיכת הדג הזאת הספיקה לי , אני במילא יודעת שאין מספיק אוכל .
לאט לאט כול מי שהיה מסביב למדורה בא והתיישב במעגל הגדול שנוצר , של כמעט עשרה אנשים פחות או יותר .
״בואו נעשה משחק היכרות״ פצתה את פיה בלה סוף סוף , אף אחד לא סירב אז החלטנו לעשות לפי ההצעה שלה למרות שזה ניראלי דבר שטותי לגמרי ולילדים קטנים , אבל זה לא יזיק להכיר את שאר האחרים , איך שזה ניראה אנחנו נתקע פה עוד מלא זמן .
״אני יתחיל״ אמרה בלה מחוייכת ושמחה, סוף סוף ראיתי על פנייה חיוך אמיתי .
״אני בלה סטיין , בת 21״ אמרה לנו והצביע בידה אל עבר אמבר שתעשה בדיוק כמוה ותציג את עצמה .
״אמ .. אני אמבר ברקלי , בת 18״ אמרה קצת מהססת , אני חושבת שהיא הכי צעירה פה מבין כולם .
לפתע נזכרתי בזוג הזקנים שהיו על המטוס , הם לא פה עכשיו הם בוודאי מתו בהתרסקות , זה צבט את הלב שלי בהרגשה מוזרה וכאובה .
״אני ראיין וויט , בן 25״ הציג את עצמו ראיין בפני כולם , והבטנו אל קמרון שישב לידו , ״קמרון אושפורד , בן 23״ אמר והציג את עצמו שוב , כולם פה בערך בין אותו טווח הגילאים .
ויש עוד המון פצועים , בערך עוד שבע בנוסף לאלה שכאן , לא הרבה שרדו את ההתרסקות האימתנית הזאת .
״לוק פרינז , 23״ הציג לוק את עצמו וחייך חיוך קטן ומזויף , כולם מחייכים חיוכים מזויפים קשה כבר לראות את זה ככה .
׳אני רק רוצה לצאת מהאי הזה כבר׳
״תאליה ארליך , 23״ הציגה את עצמה בחורה בעלת שיער חום גלי המגיע עד מעט מעל הכתפיים , זאת אותה הבחורה מהמטוס שכיסתה את ידייה בג׳קט גדול וירוק .
הצלחתי להבחין בשפשופים אדומים ושריטות סביב פרקי הידיים שלה , מעניין איך זה קרה לה , בטח בהתרסקות .
״ אפריל ג׳ונסון , 24״ הציגה את עצמה האחות התאומה הלא זהה של ריאון זאת שטיפלה בי , שיערה בלונדיני המגיע קצת אחרי הכתפיים , ועיניה ירוקות כמעט זוהרות ויפות כול כך , כמו הג׳ונגל שנפרש במרחק מה ממנו .
ריאון לא הייתה פה , היא כנראה מטפלת בשאר הפצועים הרבים האחרים , היא לא נחה לרגע .
תורי הגיע , בלעתי את רוקי , ״מריה סוייר , 21״ אמרתי , נזכרת שיום ההולדת שלי צריך לחול בשבוע הבא .
עבר יום אחד אחרי ההתרסקות , ויום ההתרסקות היה ביום – 3.4 , זאת אומרת שהיום זה ה-4 לחודש , יום הולדתי חל בעוד מספר ימים ב- 9 לחודש.
״עכשיו שכולנו מכירים אחד את השני , אפשר ללכת?, אני חייבת להמשיך לעזור לריאון לטפל בפצועים״ אמרה אפריל בחיוך יפה ושובה החושף טור שיניים לבנות וישרות .
״בטח״ חייכה בלה ולאט לאט כולם התפזרו בגלל סיבות שונות , אפריל הלכה לעזור לריאון , ראיין וקמרון הלכו לבנות עוד מחסות לפצועים , אמבר אמרה שהיא הולכת להיות עם אח שלה שהוא פצוע במצב אנוש כדי להישאר לצידו , נישארנו לבסוף במעגל רק אני , בלה ותאליה , גם לוק הלך לעזור במה שאפשר .
״אז תאליה , מאיפה את ?״ שאלה אותה בלה בחיוך , בגלל שכול הטיסות לארצות הברית בוטלו בגלל שיפוצים בשדה התעופה , הייתה טיסה יחידה ללוס אנג׳לס , אז כולם עלו עליה גם אלה שהיו צריכים למקומות אחרים .
״קנזס״ אמרה , מבטה ניראה מוזר קצת רדוף , ״אני הולכת לישון אני עייפה״ אמרה וראו עליה שהיא מנסה להתחמק ממשהו , היא קמה ומיהרה ללכת גם היא אל כיוון המחסות .
״מוזרה״ מלמלה בלה אחרי שהיא יצאה מטווח השמיעה שלנו , ״בלי ספק״ מלמלתי ונעצתי את מבטי בגבה ההולך והמתרחק ממנו יותר ויותר .
״אז מריה , אני חושבת שלוק טיפ טיפה דלוק עליך״ אמרה וחייכה אלי משועשעת.
נחרתי בבוז , ״באמת בלה , הוא לא דלוק עלי ואני לא מחפשת אהבה , אנחנו פשוט מבינים אחד את השני בגלל ששנינו ממוצא דומה״ אמרתי לה מסבירה לה עלינו , התרסקנו על האי הזה , אין פה מקום לרומנים ואהבות , אני רק מחכה לרגע שיחלצו אותנו ונוכל להסתלק מפה כמה שיותר מהר לעזאזל .
״את לא צריכה להסביר לי״ אמרה לי ולטפה את בטנה התפוחה , ״אוח״ יללה בלה בעצבים ובייאוש ונשענה על ידייה אחרונית על החול .
״אני מתה שהדבר הזה יצא ממני כבר , אני משתגעת ! , ובמיוחד מתגעגעת לגוף הרזה שלי!״ אמרה לי ונאנחה בקול רם, עכשיו שמתי לב רק שלא שאלתי אותה אם היא אבדה מישהו בטיסה , בטח את בעלה , אבל זה מוזר שגם היא מתנהגת ככה אם היא אבדה מישהו .
״בלה , אם לא אכפת לך שאני שואלת , לא אבדת מישהו בהתרסקות ?״ שאלתי אותה מחכה לתשובה שלה , למרות ההיסוס הרב שהיה בקולי היא ענתה במהירות .
״לא , אין לי אף אחד בחיי , החבר שלי הכניס אותי להריון שמע מה שקרה וברח הכי מהר שיכל , ההורים שלי העיפו אותי מהבית בגלל שנכנסתי להריון , אצלנו בלונדון במיוחד במשפחה שלי אם נכנסים להריון מחוץ לנשואים זה להיות ׳מחולל׳״ אמרה ועשתה עם ידייה סימן של מרכאות.
צחקתי קצת , ״זה ממש הגזמה , אני איבדתי את בתוליי בגיל 16״ אמרתי לבלה והצלחתי לסחוט ממנה גם כמה צחקוקים אחדים , ״אני הולכת לנוח קצת, אני ממש עייפה״ אמרה וקמה מהחול משאירה אותי לבד מול מדורת האש הגדולה והדולקת .