סיפורי פנימייה- פרק 30 והאחרון(:

"עוף מימנה!!" צעק מישהו מאחורה וקפץ על אוהד זה היה ניתאי והם התחילו לריב שמה כמו משוגעים. "די!!" צרחתי ונסיתי להפריד
"מה נראה לך שאתה מנשק את חברה שלי?!" צעק ניתאי לאחר שהצלחתי בכוחות עצמי להפריד
"אני הייתי חבר שלה עוד לפני שהכרת אותה!!" אמר אוהד
"טוב מספיק מה עובר עליכם?! ילדים קטנים!!!" צעקתי והלכתי משם.

מנקודת המבט של ניתאי:
שיט מה עשיתי בטח היא מאוכזבת מימני, מכות? לא מתאים לי בכלל.
הסתכלתי על אוהד והלכתי משם, נכנסתי לחדר וגל ישב שמה עם נאור והם שיחקו בפלייסטשין.
"נראה לי שאני צריך לשחרר אותה" אמרתי בפתע והם עצרו את המשחק
"אחרי שכל כך נלחמת עליה פתאום לוותר?" אמר נאור
"אני רואה שהיא אוהבת את אוהד הזה.. מה אני יכול לעשות?" אמרתי
"זה כבר קשה" אמר גל
"טוב תישן על זה לילה אחד ותחשוב מה אתה תעשה" אמר נאור
"מה לישון? תחבר תחבר עוד שלט, בוא נכסח אתכם קצת" צחקתי

מנקודת המבט של נוי:
"די רותם אני משתגעת!!!" צעקתי כשנכנסתי לחדר
"מה קרה?" אמרה והניחה את האייפון שלה על השידה
"אוהד נישק אותי, וניתאי בא והם הלכו מכות, אני כבר לא יודעת מה לעשות אני אוהבת גם אותו וגם אותו!! אני משתגעת!" אמרתי
"אני יגיד לך את האמת? את מתאימה יותר לאוהד" אמרה רותם
"למה?" שאלתי
"לא יודעת.. אתם מכירים הרבה זמן, הייתם הזוג הכי יפה בפנימייה, חבל שנפרדתם" אמרה
"לא יודעת.. אבל מה עם ניתאי?" אמרתי
"ניתאי חמוד והכל אבל אני לא חושבת שהוא כל כך מתאים לך" אמרה
"אני לא חושבת כמוך… אני אוהבת את ניתאי, אוהד פגע בי, פגע באמון שלי" אמרתי
"למרות שעם את חושבת ככה, את פשוט יכולה להכיר מישהו אחר זה לא בעיה" אמרה

מנקודת המבט של ניתאי:
בבוקר קמתי, שאני יודע מה אני הולך לעשות…התקשרתי לנוי ואמרתי לה שתבוא למדשאות כי אנחנו צריכים לדבר. לקחתי את האייפון שלי ויצאתי מהחדר, לאחר כמה דקות ראיתי שנוי יושבת שמה ומחכה, התקרבתי והתיישבתי לידה.

מנקודת המבט של נוי:
ניתאי התקשר אלי בבוקר ואמר לי לחכות לו במדשאות כי אנחנו צריכים לדבר, ישבתי שמה וחיכיתי לו. אחרי כמה דקות הוא התיישב לידי, באתי לתת לו נשיקה אבל הוא הרחיק אותי..אוקי מה?
"מה קרה?" נאנחתי בעצב
"נוי את יודעת כמה אני אוהב אותך, ובאמת בחיים לא הרגשתי ככה למישהי…" התחיל להגיד
"אני מרגישה אבל מתקרב" אמרתי ותפסתי את שערי שעף ברוח
"אבל… אני רואה שאוהד אוהב אותך, והישי הזה, ומרגיש לי נכון להפרד" אמר
"אב..אבל אני לא מבינה למה?" אמרה ודמעות בעיניה
"מחמיא לי שבחרת דווקא אותי מכולם אבל אני יודע שהקשר בינינו יפגע אחר כך" אמר
"עם אתה חושב ככה… מי אני שתעצור אותך?" אמרתי בעצב וכעס והלכתי משם, דמעות בעיניי רק רוצה לרוץ לחדר… נמאס לי מאהבה, היא רק פוגעת בי, לא עושה שום דבר אחר חוץ מזה.
הייתי רוצה לחזור לימים בבית הספר הישן שלי עם החברות שלי ולא לדעת שהפנימייה הזאת קיימת, לא הייתי רוצה לנסוע לבאר שבע, לא להכיר את ניתאי לא לדעת משום דבר… שום דבר.
אבל מצד שני… הפנימייה הזאת נתנה לי דברים שאף פעם לא הרגשתי, חברה הכי טובה שהיא ממש כמו אחות בשבילי, ידידים לא מהעולם הזה, נתנה לי לחוות מזה להיות נאהבת.
נכנסתי לחדר רותם לא הייתה שמה, שכבתי על המיטה שלי ושלפתי את הגקלסי שלי מכיסי, ראיתי הודעה אחת ממספר לא ידוע, פתחתי את ההודעה 'נוי.. זאת שיראל אחותך, אני יודעת שמהרגע שקראת את שיראל אחותך עלה לך השנאה שלי לראש, אני רק רציתי להגיד לך שאני בשובי לישראל, מחכה ומצפה לראות אותך ואת אבא… אוהבת המון'
שיראל אחותי שלחה לי הודעה היא בדרך לישראל אני לא מאמינה… אני לא רוצה לראות אותה או בכלל לשמוע עליה. מחקתי את ההודעה שלה ונשכבתי במיטה.
אחרי זמן לא ידוע רותם נכנסה לחדר עם שון שניהם ישבו סביב מיטתי והחלו לדבר איתי ולנסות לעודד אותי.
"אתם צודקים" אמרתי
"צודקים במה?" שאל שון
"אני לא צריכה לשבת פה כמו אומללה… אז בסדר חבר שלי זרק אותי, זה אומר שאני יפסיק להיות עם שמחת חיים?!" שאלתי
"ממש לא! וטוב שהבנת את זה!!" אמרה רותם
"אני ימשיך בחיי, זה הוא שוויתר על האהבה שלנו, הוא זה שיאכל את הלב שיראה אותי עם אחר"
"זבשלו" אמר שון וצחק
"מה זה זבשלו?" צחקה רותם
"זאת בעיה שלו" צחקתי
"זבש"ך שאת לא יודעת מה זה זבשלו" צחק שון
"טוב תפסיק לדבר איתי במילים כאלה אני משתגעת מזה" צחקה רותם
"טוב עכשיו תתעודדי, ותמשיכי לכבוש עוד לבבות של בנים ותמשיכי בחייך ותשכחי מניתאי שמניתאי.." אמר שון
"תודה" חייכתי וחיבקתי אותם חזק
****
יצאתי מהמקלחת וסירקתי את השיער, אחר כך היה נשמע קול של הודעה מהפאלפון שלי.
ידעתי שזאת שיראל לא ידעתי עם לפתוח או לא לפתוח… בסוף פתחתי.
'בבקשה אל תנטרי לי טינה על מה שעשיתי, אני פה בכוונה טובה…' כתבה לי
'לי אין שום כוונה טובה בלהכיר אותך.. עזבי אותי בשקט ואל תשלחי לי יותר הודעות' כתבתי
'אני יעזוב אותך בשקט… מבטיחה, אבל אני עוד יבוא יום ואת תסלחי לי…' כתבה
'לא נראלי.. תהני בישראל, ביי' כתבתי לה ונשכבתי במיטתי ונרדמתי…

כעבור שנה: