אנורקסיה- פרק 4

 ״טוב, אז…״, רוז אומרת כשרק קומץ מועט של חברות טובות נשאר אצלי בבית. קילחנו את התאומים והשכבנו אותם לישון. כך שנשאר לנו זמן לעצמנו. 
״אני שומעת כמיהה בדברים שלך?״, אני מחייכת אליה וכולנו צוחקות.
״אני פשוט אגש לעניין״, הלן מגלגלת עיניים,״מה קורה איתך ועם דארן?״
העיניים של כולם נעוצות בי. מחכות לתשובה עסיסית,״ד…דארן?״, בכלל לא חשבתי עליו
״תראו אותה!״, הם צוחקות,״ממלמלת את השם שלו!!״
״מישהי כאן מאוהבת!״, אני שומעת את טינה מצחקקת לידי
״אני לא!״, אני מוחה
עכשיו הם יותר צוחקות,״בכלל לא!״, הם אומרות בציניות
״טוב, אולי קצת״, אני מראה עם האצבעות שלי,״ממש טיפטיפה אבל ממש טיטיפה״, אני מסתכלת עליהם במבט רציני,״מחבבת אותו״, אני גומרת בחיוך
״אההההה!״, אני שומעת שתי קולות קטנים צווחים ולאחר מכן החברות שלי מוצאות את עצמן מותקפות בכריות ונקשרות בסדינים(?) שנקשרו ביחד. מעליהם עומדים שני תאומים קטנים עם חיוך שהוא שילוב בין גיבור שמרוצה מעצמו למישהו זדוני שתוכניתו הצליחה לו.
״אחוקים?!״, אני מעבירה את המבט במהירות בין החברות שלי אליהם,״מה לעזאזל אתם עושים?!״
״מצילים אותך!״, הם אומרים בשיא הרצינות
״מצילים אותי ממה?!״
״מחבורת המפלצות הצווחניות!״, הם עדיין רציניים ביותר,״שמענו אותם צורחות בחדרים שלנו״, אני מגלגלת עיניים,״זאת השיטה שלהם״, טום לוחש לי באוזן,״הם צווחים עד שהמוח שלך נוזל מהאוזניים״, טים לוחש לי באוזן השנייה.
עכשיו אני מבינה. עם הצווחות שחברות שלי נתנו הם המציאו את כל זה,״לא, לא, לא!״, אני נעמדת והולכת אל החברות שלי שמסתכלות על הכל בחיוך,״אחוקים אתם לא זוכרים את טינה?״, אני מצביעה עליה,״ואת קלואי? את הלן? את רוז?״
״אוף! אמרתי לך שהיא לא תבין!״, זועף טום לטים,״את לא מבינה?!״, הוא פונה אליי,״זה מה שהם רוצות שתחשבי!״, הוא לוחש לי באוזן
״אהה!״, אני מבינה שצריך לשנות שיטה,״אבל אתם יודעים שלמפלצות הצווחניות יש נקודה רגישה אחת?״, אני אומרת להם ברצינות
״מה?!מה?!״, הם כמעט קופצים עליי
״הם לא״, אני מושכת את הרגע,״יכולות לצחוק!״
״אה?״, הם מסתכלים אחד על השני במבט של ׳מה לעזאזל היא רוצה ממנו?!׳
״אתם לא מבינים?!״, אני מנסה בכל זאת להמשיך עם התרגיל,״בואו מדגדג אותם. אם הם יצחקו הם לא מפלצות ואם הם באמת מפלצות הם ישר״, הם מסתכלים עליי בציפיה,״ימותו!״
״כן!״, הם מתלהבים מזה שהם יכסחו מפלצות,״בואו מדגדג אותם!״, הם מתנפלים על חברות שלי בדגדוגים ומשחררים את כולן אחרי שפלטו את הצחוק המשחרר. 
״סליחה חברות של ליז״, הם אומרים כשאני מובילה אותם חזרה לחדר. 
״ליז?״, טים אומר לי כשאני משכיבה אותם חזרה במיטות
״מה?״
״את יודעת שלא רצינו לפגוע בחברות שלך״, טום ממשיך את טים, ״פשוט רצינו להיות בטוחים שהם לא יפגעו בך״, הם מסיימים את זה ביחד
אווו! שאני יעמוד מול חמידות כזאת?!
״אני בטוחה בזה״, אני מחייכת אליהם,״ואני גם בטוחה שיום אחד אתם תהיו ציידי המפלצות הגדולים ביותר!״
״את בטוחה?״, טים מסתכל עליי במבט מאמין
״בטוחה״, אני מחייכת אליו
״אז זה בטוח נכון״, טום אומר לטים,״ליז תמיד צודקת״
״זה נכון״, אני מאשרת את דברים,״ואתם יודעים מה עוד אני יודעת?״
״מה?!״, הם מוצצים את אגודליהם בציפייה
״שאתם צריכים לישון״, אני אומרת לקריאות האוף שלהם,״לילה טוב!״, אני נושקת לראשיהם וחוזרת לחברות שלי.
״סורי על זה״, אני מחייכת חיוך מתנצל וחוזרת על המיטה. ״מה?״, אני שואלת כשאני רואה את המבטים המצפים שלהם
״ד-א-ר-ן-!״, קלואי אומרת בטון עולה
״אה כן״, אני מחייכת אליהם,״ד-א-ר-ן״
״מי זה דארן?״, אני שומעת קול מכניסת החדר
״אחוקים?״, אני מחייכת אל החברות שלי עוד חיוך מתנצל ונגשת אליהם,״מה עכשיו?״
״לטום היה חלום רע״, טים מסביר
״אתם רוצים לישון פה?״, אני שומעת את הלן מציעה מרחוק
״הלן״, אני לא אומרת בקול אבל יודעת שהיא קוראת את השפתיים שלי,״אני לא בטוחה שזה רעיון טוב״
״נו באמת!״, אני שומעת את השאר מצטרפות להצעתה,״בואו הנה חמודים!״, הם קוראות להם עם הידיים והאחוקים רצים אליהם. החברות שלי מטפלות בהם עד שהם נרדמים על המזרונים שפזורים בחדר.״סליחה שחשבנו שאתם מפלצות צווחניות״, הם ממלמלים שנייה לפני שנרדמים. מוצצים את האגודל בתנוחה הקבועה שלהם.
״על מה את חושבת?״, רוז שואלת אותי בחיוך.
אני מסתכלת היטב על החברות שלי ויודעת,״על מה הייתי עושה בלעדיכם״, אני אומרת ומושכת חיבוקים מכולן.