לכולנו יש תקווה שבורה (תרבות של סרט הקלטה)
כולנו שונים, כולנו דחויים.
חיים לבד, מהעולם מרוחקים.
כולנו דומים, כולנו זהים.
חיים אותם חיים חדגוניים.
כולנו רוצים להיות מיוחדים,
לחיות לבד, עם העולם, לבקר בכוכבים.
ואילו כולנו היינו כוכבים,
כולם היו זהים, כולם היו דחויים.
רק מעטים זוכים למות עוד בחיים,
לחיות לבד, עם העולם, לבקר בכוכבים.
לכולנו יש תקווה שבורה, עדיין מחוברת.
עוד תגיע לשם, תצליח, זוכרים את אימא אומרת.
הולכים לישון מאוכזבים, מתנחמים ברוך של המיטה,
לא חשבתם אף פעם לצאת מהתרבות של סרט הקלטה?
תגובות (8)
וואו! אני דווקא אהבתי מאוד!
חרוזים טובים, מילים יפות ומסר יפה מאוד :)
אהבתי מאוד את הביטוי "סרט הקלטה" :)
באמת?! תודה! חיממת לי את הלב :c)
מסכימה עם ווינטר <:
ממש יפה :)
אפשר לשאול איזה אחד הכי אהבתן? (כתבתי שלושה אם לא שמתן לב), הראשון לדעתי היה קצת דבילי ולא נראה לי שאני אכתוב עוד כמוהו…
חח את זה ;)
(ממ.. הראשון שלך באמת קצת מוזר… בלי להעליב כן..)
אני יודע שהוא מוזר, הוא נכתב אחרי מספר לא מבוטל של שעות שבהן לא ישנתי… הכול יותר מידי מרומז בו, עד שזה לא הגיוני. ומעורבבים בו יותר מידי נושאים שלא קשורים. אבל תדעי לך שיש בו יותר עומק מן הנראה לעין ;) סתם לא, זה סתם שיר דפוק.
אני גם הכי אהבתי את זה :)
לדעתי הביטוי "סרט הקלטה" הכי מתאים לזה, וגם מועברים פה המון רגשות ומחשבות :)
תודה על התמיכה :) לא חשבתי שזה יהיה כול-כך מוצלח…