התנגשות האלים – פרק 2 – שיחה אנטיגילניטית
"אפרודיטה!" קרא ארס בקול גדול.
"שלום לך ארס" אמרה אפרודיטה בקול מלא חושניות.
"לא היום אפרודיטה, בעלך מספר לנו חדשות חשובות" אמר ארס.
"מה, בעלי?, שוב פעם פרנואיד ממצב בני האדם, אני אומרת שייתן להם להילחם, למי אכפת שכמה מהם ימותו?" אמרה אפרודיטה. היא נעצה עיניים בארס.
הוא לא היה יכול להכחיש שהעדיף הרבה יותר להיות איתה, באינטימיות שלהם.
"לא הפעם" אמר ארס "הפעם זאת בעייה שמעניינת אותי".
"זה נשמע כאילו בני אדם לא מעניינים אותך, אני דווקא אוהבת לרדת ולמצוא גברים יפים ו…" אמרה אפרודיטה ומעולם לא זכתה להשלים את המשפט מכיוון שארס קטע אותה באומרו:"אפרודיטה, זה לא הנושא, הנושא הוא שהתברר שיש עוד אלים, שונים מאיתנו חלקם מקבילים אלינו, אלים ממצריים!".
"אלים ממצריים?, קשה לי להאמין לך!" אמרה אפרודיטה.
"אי פעם שיקרתי לך?" שאל ארס.
"תשבע בנהר" אמרה אפרודיטה.
"אני נשבע בנהר סטיקס" אמר ארס.
"מה גיליתם עליהם עד עכשיו?" שאלה אפרודיטה.
"אנחנו מחפשים, גילינו את המקביל של אפולו – אל בשם הורוס" סיפר ארס.
"הורוס? נשמע הורס" אמרה אפרודיטה "נראה אם הוא שווה משהו".
"אפרודיטה?!" שאל ארס.
"מה? מה עשיתי?" שאלה אפרודיטה.
"אני אומר להשמיד את כולם" אמר ארס.
"לא, אסור לנו" אמרה אפרודיטה.
"למה?, כדי שתוכלי להתחיל עם כל הגברים ואולי גם להמשיך ולבגוד בבעלך ובחבר שלך" לגלג ארס.
"לא, אסור לנו כי אולי אנחנו צריכים אותם" אמרה אפרודיטה "וכן ארס, אני מסוגלת לחשוב על משהו אחר מאהבה".
"כן, בטח" אמר ארס בכמעט מלמול.
"ואתה מיד רצית לפתוח במלחמה, גם אתה עסוק במלחמות כל הזמן אתה יודע, אתה כל כך תוקפני, למה שלא תרגע קצת, תרגיע את התשוקה, תרגיע את הדחף, בלי להיתפס לאותו דבר!" אמרה אפרודיטה.
נשמעו דפיקות בדלת.
ארס פתח את הדלת וראה משהו מאוד משונה.
יצור כלאיים מגעיל, מריח כמו מוות בעל גוף אדם וראש תן שחור עם רעמת שיער אפורה. הוא החזיק במטה ארוך ביד אחת וביד השני במעין צלב עם לולאה, אותו אחז מהלולאה.
היה לו מעין שרשרת מוזרה על הצוואר ועור שחום ושזוף. הייתה לו חצאית צהובה.
"שלום" הוא אמר בקול שהזכיר נביחה "אני הוא אנוביס, אל החניטה ושקילת המתים המצרי, שמעתי שאתם האלים היוונים".
"אל תגידי לו את שמך!" הזהיר ארס את אפרודיטה.
"תוקפני" אמר אנוביס "מטבעי גם אני צריך להיות כזה, להיות כל חיי במוות, אבל אתה לא צריך להיות כזה, מה תפקידך?".
"אנחנו לא סומכים על אלים כמוך" אמר ארס.
"כשאתה אומר אנחנו למי אתה מתכוון?" שאל אנוביס.
"אני ושאר האלים" אמר ארס.
"שמי אפרודיטה, אלת האהבה" אמרה אפרודיטה.
ארס נעץ בה מבט זועם.
"זה לא מתפקידנו להסתדר איתם!" צעק עליה ארס "את פשוט בוגדת!".
"ברור, איתך אני בוגדת בבעלי!" אמרה אפרודיטה.
"אפרודיטה, את מזכירה לי את קטש, האלה המקבילה שלך" אמר אנוביס.
"יש לי מתחרה?" שאלה אפרודיטה.
"מק-בי-לה" אמר אנוביס.
"נו, מתחרה" אמרה אפרודיטה.
"למה אתם לא מסוגלים לעבוד בשיתוף פעולה?" שאל אנוביס.
"כיוון שאנחנו לא רוצים אתכם, מה כולכם יצורים כלאיים או שהאחרים מפלצות מגעילות אחרות?" שאל ארס.
"אנחנו קצת פחות אנושיים מכם, אנחנו לא מזדווגים כל החיים שלנו עם בני אדם" אמר אנוביס "הראה כבוד".
"הנתינים שלנו העריצו אותנו" אמר ארס.
"הנתינים שלנו נחשבו לגאוני- על והם האמינו בנו" אמר אנוביס.
"יש לך תשובה לכל דבר!" אמר ארס.
"חכם וחתיך" אמרה אפרודיטה.
"חתיך?!" צעק עליה ארס "יש לו ראש של תן".
"לא הוא לא, הוא נראה כמו נער יפה" אמרה אפרודיטה.
"אפרודיטה, את לא מקלה עלי" אמר ארס.
"תהיה בשקט ארס!" נזפה בו אפרודיטה.
"ארס, יש בך לא מעט תוקפנות" אמר אנוביס "אני אוהב את זה, אבל למה הכל אצלך במלחמה?".
"אני אל המלחמה יצור" אמר ארס "איך אתה יכול לומר שאתה אל עם דמות כמו שלך?".
"ככה אני" אמר אנוביס.
"אתה יכול לשנות את דמותך?" שאל ארס.
"לא" ענה אנוביס.
"אז אם ככה אנחנו יותר טובים מכם, אנחנו מסוכלים, יש עוד משהו שמונע ממך להיות אל מן המניין?" שאל ארס.
אנוביס לא ענה. הוא שילב ידיים והביע תסכול.
"איפה אל החכמה שלכם?" שאל אנוביס.
"אלת חכמה" אמרה אפרודיטה "למה שתרצה לפגוש אותה?".
"כי אני רוצה לדבר עם נפש אינטיליגנטית!" אמר אנוביס.
"אני לא מספיק אנטיגילניטית בשבילך?" שאלה אפרודיטה.
"אינטיליגנטית" אמר אנוביס "ואני רוצה לדבר אל משהו או משהי הגיוניים".
"אז חפש לבד מוח ציפור, זה מעליב אותך? כי כרגע אתה ראש תן" אמר ארס מרוצה מעצמו מאוד.
"אולי כדאי לי באמת" אמר אנוביס "תודה על שיחה מאוד, איך אמרת אפרודיטה?, אנטיגילניטית".
אפרודיטה נראתה המומה.
הוא הסתובב והלך.
"צריכים לנקות את הסף, הוא בטח מטונף מהוד תניותו" אמר ארס.
"אנטיגילניטית? אנטיגילניטית! אני אומרת שהוא חתיך והוא מודה לי ככה? הוא יושמד! כולם יושמדו!" כעסה אפרודיטה.
…
"תחות, אחי למחצה, הפייסטוס, סיפר לכולם על קיומכם" אמרה אתנה.
"הגיע הזמן" אמר תחות "ידוע לי שאנוביס נשלח לדבר עם שני אלים, אפרופיתה וארס משהו?".
"אוי לא, רק לא ארס, אל המלחמה שלנו רפה שכל וחברתו, אפרודיטה גם היא לא מבריקה, הם בוודאי יהרסו את כל האפשרות שלנו לקשרים דיפלומטיים" אמרה אתנה.
"אין דבר שנוכל לעשות כעת רק להתפלל" אמר תחות.
"להתפלל למי?" שאלה אתנה.
"הלוואי שזה היה פשוט" אמר תחות "אבל אין אנו יכולים אלא לחכות ולראות איך הזמן יביא את הפתרון".
"אבל אם נשב בחיבוק ידיים… זה… פשוט לא מסתדר לי בהיגיון" אמרה אתנה.
"את רוצה לספר להם על השותפות שלנו?" שאל תחות "אני יודע שלזה את חותרת, בדיוק כמוך גם אני אוהב לחשוב קדימה ולנתח את דברי השני".
"אני מאוד רוצה" אמרה אתנה "אבל זה גם מסוכן, אתה בטוח שזה הדבר ההגיוני ביותר?".
"לא יודע, תחליטי את" אמר תחות.
שלוש נקישות נשמעו על הדלת של הסדנא.
"אוי לא" אמרו אתנה ותחות יחד.
תגובות (1)
המשך טוב.
חסר לי מפתח שימות.
חלק מהשימות מוכרים אבל השאר לא ידועים לי.
מצפה לקרוא את ההמשך
David.M☺