אבודים – פרק 4 -׳ אבידות ׳

-נקודת מבט ראיין וויט-

עזרתי לחייל לבנות מספר מחסות נוספים נגד הטבע משרידי המטוס המרוסק והמפורק , עוד לא עיקלתי את העבודה שהתרסקנו כאן על האי הזה .
יצאתי כמעט שלם ובריא מההתרסקות האמתנית הזאת , בסך הכול כמה חתכים וצלקת ארוכה כואבת ומדממת שחצתה את עיני השמאלית .
״זאת תקופת *המונסונים , בקרוב מאוד כול גוף המטוס יהיה מתחת לקו המים״ אמרתי אל החייל שהיה עסוק בלדפוק עם אבן גדולג ואפורה על שתי פלטות פלדה עם מסמר מעוקם בנסיון להפוך את זה לאחד הקירות במחסות המאולתרים שהצלחנו לבנות במחנה .
״המחסות האלה לא יספיקו , נצטרך למצוא מקום מחסה אחר אם לא יחלצו אותנו בזמן הקרוב״ אמר לי החייל , לוק אני חושב שזהו שמו .
״היי לוק , סיימנו לקבור את כול המתים״ התקרב אלינו גבר שנראה בשנות ה-20 לחייו, שאישר לי ששמו של החייל הוא אכן לוק .
״לך תנוח עבדת מספיק , אנחנו כבר נסתדר ונצליח לסיים לבנות הכול לפני עלות השחר״ אמר לו בחיוך מאולץ .
לפי מה שזה ניראה , אני לא חושב שיגיעו לחלץ אותנו בזמן הקרוב .
״כמה מתו?״ שאלתי את לוק שנאנח בקול כשלא הצליח לחבר בין שתי פלטות הפלדה הגדולות.
״בסביבות ה50+״ אמר והתיישב על החול מיואש , התיישבתי לידו , ״מה הולך לעלות בגורלנו?״ שאל אותי , לא ידעתי מה לענות לו רק משכתי בכתפיי וכיווצתי את גבותיי בתהייה לגורלנו .
הבטתי מסביב על הכול , גוף המטוס המרוסק רחוק מאיתנו בכמה קילומטרים רחוקים וארוכים , אבל עדיין ניראה באופק גדול ומאיים , הסיבה למה אנחנו על האי הזה מלכתחילה .
בפעם הראשונה בחיי , אני מפחד כול כך.
״עוד כמה נשאר לנו כדי לבנות מחנה יציב עד מחר בבוקר ?״ שאלתי את לוק נאנח בשקט , גירדתי את עורפי בחוזקה , אני חושב שמשהו עקץ אותי .
״עוד כמה מחסות לפצועים , מחסה לאוכל ולדברים הטובים שעוד שרדו את ההתרסקות , יש לנו עוד די הרבה עבודה״ אמר לי משחק עם החול בידיו , הגרגרים הקטנים נתקעו מתחת לציפורניו והוא נאבק כדי להוציאם.
״כמה זמן היית חייל ?״ שאלתי אותו מנסה לשנות את הנושא , ובהיתי בדרגות המוצמדות לדש חולצת המדים הבהירה שלו .
״חמש שנים״ מלמל אלי והפסיק להתעסק עם החול הלבן לאור הירח התלוי בשמיים הכהים .
״אני חושב שכדאי שנפסיק לחשוב על הרע , בוודאי יחלצו אותנו !״ הוא אמר לאחר ששמע את אנחת הייאוש שלי.
״היי לוק , הבחורה ההיא התעוררה!״ שמענו צעקות ואז בחורה בהריון רצה לכיווננו בקושי .
״הי הי הי את עלולה ליפול תזהרי״ אמרתי ותפסתי את כתפייה שכמעט מעדה על החול הבהיר .
״מתי היא התעוררה ?״ שאל לוק את הבחורה שרצה לעברנו , חיוך קטן עלה על פניו , מעניין מי זאת הבחורה הזאת.
״עכשיו! , ריאון מטפלת בה״ אמרה והזכירה שם של עוד בחורה .
מעניין כמה ניצולים נישארו , אני מניח פחות מ-20 ומחציתם מתים או פצועים אנושות .
לוק קם מהחול ורץ אל עבר אחד מהמחסות במרכז המחנה הדי גדול שהצלחנו להקים במעט זמן .
״אחח״ יללה הבחורה בקול ותפסה את בטנה הנפוחה , ״מה קרה ?״ שאלתי מבוהל ומהר הושבתי אותה על החול .
״תנשמי עמוק״ הורתי לה , הבטתי לכול עבר מחפש אחרי מישהו שמבין , מה לי ולהריונות .
״זה רק צירים מדומים״ מלמלה ותפסה בידי נועצת את ציפורנייה בחוזקה בעורי , הבטתי בפנייה העדינות והיפות , שיערה חום בלונדי גלי ופזור המגיע קצת אחרי כתפייה , עיינה כחולות וגדולות כמו הים הגדול הנפרש למולנו.
היא נשמה עמוקות , ולאט לאט נרגעה מהתכווצויות והעוותיות.
״הכול בסדר?״ שאלתי אותה דואג , על פניי עדיין מבט מבולבל ומבוהל .
״אני בסדר״ נאנחה ונשמה שוב לרווחה את האוויר הטרופי הקריר .
התיישבתי לידה על החול הצהוב בהיר הכמעט לבן , לאט לאט היא הרפתה מהאחיזה ההדוקה בידי .
״איבדת מישהו בהתרסקות?״ שאלתי אותה מביט על בטנה התפוחה , בוודאי בעלה היה על הטיסה יחד איתה .
היא הנידה בראשה לשלילה מלטפת את בטנה הגדולה הנראת בערך בחודש שמיני או יותר .
״ואמ.. בעלך?״ שאלתי , אולי נכנסתי לנושאים פרטיים שאני לא אמור לחטט בהם .
״אין כזה , ברגע ששמע שאני בהריון תפס את הרגליים שלו וברח כמו כול גבר טיפוסי, בלי להעליב כן״ אמרה לי צחקתי לדברייה , אין ספק שהיא צודקת אני הייתי עושה את אותו הדבר .
״לא נעלבתי״ אמרתי בחיוך , היא צחקה , ״זה קצת מביך , אבל אני חייבת לשירותים כבר כמה שעות, ואני מפחדת להיכנס לבד אל הג׳ונגל ״ אמרה לי ועל פנייה חיוך די נבוך מהבקשה שלה , הבנתי למה היא מתכוונת .
״בטח , בואי״ אמרתי לה בחיוך ועזרתי לה לקום מן תלולית החול הגדולה עלייה ישבנו .
התקדמנו אל עבר קו הג׳ונגל הרחוק מן המחנה , ונכנסנו פנימה אל מתחת למחסה העצים העבים והגדולים , הכול מלא באבנים וסלעים גדולים , עצים שונים וירוקים , עצי פרי ועצי סרק , המון חיות משונות זזו , כול מיני חרקים ונחשים .
״תזהרי איפה שאת דורכת״ מלמלתי אליה בעודי עוזר לה לצעוד בשביל הלא סלול אל תוך מעבה היער .
״אני חושב שהרחקנו מספיק״ אמרתי לה ונעצרנו במקומנו .
הסתובבתי בגבי אליה כדי לתת לה פרטיות , ״תעשי את זה מהר , היער הזה מלחיץ אותי לעזאזל״ אמרתי לה ושילבתי את ידיי מנסה לשמור על חום גוף .
חם ביום , קפוא בלילה , וכן מתחת למעטה העצים קפוא עוד יותר ואני לבוש אך ורק בחולצת טריקו פשוטה .
״סיימתי״ אמרה וקולה הדהד בין העצים האפלוליים , זה ניראה כמו יער מתוך סרט אימה ישן .
״קדימה בואי נילך מפה״ אמרתי לה ועזרתי לה ללכת בין האבנים והסלעים .
חזרנו שוב אל החוף הגדול והרחב ידיים , אותו הבחור שבא אלי ואל לוק קודם ואמר לנו שהם קברו את כול המתים התקדם לעברי .
״עוד אחד מת , אתה יכול לעזור לי לסחוב אותו ולקבור אותו?״ שאל אותי ומבט מיואש על פניו , כולם מתים פה אחד אחרי השני , נופלים כמו זבובים אחד אחרי השני ,יש גם כאלה שנפצעו קשות .
״בטח״ אמרתי לו , חייכתי לבחורה בהריון והיא הנהנה אלי מאשרת לי שאני יכול להשאיר אותה לבד , קרצתי אליה וחייכתי בנחמדות .
הלכתי אחרי הבחור אל עבר אחד מהמחסות , נכנסתי פנימה וראיתי בחורה בוכה מעל גוף של גבר , מתאבלת עליו ולא מפסיקה לילל בצרחות ובכי כאוב נורא .
זיהיתי מיד את הבחורה , זאת אותה אחת שמיינה את המזוודות ממקודם .
היא בכתה מעל גופת הגבר המת , ״בעלה?״ שאלתי בשקט את הבחור שעמד לידי , עדיין לא ידעתי את שמו .
הוא הנהן אלי , ״היי , זה בסדר״ אמרתי לבחורה שיישר נפלה בוכה בכי קורע לב בזרועותיי מכתימה את חולצת טריקו המותגים שלי שבקושי נהרסה בהתרסקות .
״אני מצטער״ מלמלתי אליה דברים מנחמים בעוד אותו הבחור גורר את גופת בעלה החוצה מן המחסה , כאשר מוט ארוך תקוע ברגלו וזיהום מגעיל נוצר מסביב .
״היה בסדר יחלצו אותנו במהרה , היה בסדר אני מבטיח״ המשכתי למלמל אליה למרות שידעתי ששום דבר ממה שאני יגיד לא יעודד אותה הרגע אהבת חייה , בעלה , האחד שלה מת לנגד ענייה והיא תקועה כאן על האי יחד עם עוד אנשים שהיא לא מכירה , מפוחדת ומבוהלת.
״בואי נילך לשתות משהו״ מלמלתי אליה וקמנו מהחול הלבן שהוא הרצפה של המחסה הקטן הזה .
יצאנו מן המחסה והלכנו אל אחד המחסות שבנו בו היה את כול אספקת בקבוקי המים הטובים ששרדו את ההתרסקות .
נתתי לה בקבוק אחד פלסטיק המלאים במים , והיא גמעה מהבקבוק בצמא .
״יהיה בסדר״ אמרתי וליטפתי את שיערה הארוך והבלונדיני גלי שנח על כתפייה נטול ברק ומלוכלך בבוץ וחול .