מציאות מדומה 1D עונה 2 – פרק 38

~~~נקודת המבט של אלה~~~

יצאנו מהאוטובוס לתוך מזג אוויר יפייפה. הכל היה פשוט יפה. השמיים היו בצבע כחול הכי יפה שראיתי והים שהיה בנוף המרוחק היה פשוט מדהים! לא הצלחתי להפסיק לחייך לנוף המדהים הזה, הרוח תמיד באה לכיוונינו והייתה נעימה עם החום של ברזיל. כבר שנים שלא נשמתי את האוויר הזה. זה הכניס אותי לסכרונות של הילדות. מצד אחד זה העלה לי חיוך אבל מצד שני זה גם גרם לי לצמרמורות.
"אני יכולה להשאר לגור כאן!" אביה אמרה עם חיוך כשזאיין חיבק אותה מאחור. "שמעתי שיש כאן את הסטייקים הכי טובים!" נייל אמר בהתלהבות וזה גרם לי קצת לצחוק. "לאן אנחנו הולכים עכשיו?" שאלתי כשעמדנו באמצע ברזיל. "למלון" לואי ענה לי והיינו דיי מופתעים, זתומרת, מופתעות… רק אנחנו הבנות לא ידענו על התוכניות של המופע והכל. "מלון?" דניאל שאלה מבולבלת. "כן, אנחנו נשארים כאן שלושה ימים, יש חתונה לחבר קרוב שלנו שגר כאן." ליאם הסביר לנו. התחלנו ללכת לכיוון המלון ביחד עם המזוודות שלנו. עברנו דרך שערים קטנים שחסמו את קהל המעריצות שעמדנו מחוץ למלון. זה מדהים איך שהבנות האלה כבר יודעות כל צעד שהבנים מתכוונים לעשות… נכנסנו למלון שהיה פשוט מדהים. הוא היה כל כך מפואר ויפה. אף פעם לא הייתי במלון כזה. נכנסנו ללובי שהיה נראה כל כך יפה וגדול. לקחנו את המפתחות ועלינו במעלית לקמומה השביעית. היינו כולנו בחדר אחד ענק שהיה יכול להכיל עוד חמישה אנשים כולל אותנו. הכל היה פשוט יפה וגדול. החדר היה טיפה חשוך, אז הלכתי לווילון ופתחתי אותו. גיליתי שזאת בעצם זדלת אחורית שקופה שהובילה למרפסת הענקית יצאתי החוצה והנוף היה פשוט מדהים. כמעט ולא הצלחתי לנשום מולו. ראיתי את הפסל של ישו עומד למעלה בגבעה והים מולי בצבע הכי שקוף ויפה שיש. הכל היה ירוק וכחול באותו הזמן וכל הזמן היו תוכים וציפורים שעפות לכל מקום. נשענתי על המעקה שהקיף את המרפסת הענקית והרגשתי את הרוח מלטפת אותי.

"מה את מרגישה?" הרגשתי את הארי מחבק אותי מאחורה. היידים שלו החליקו לי על הבטן והראש שלו נשען על הכתף שלי. "מה זאת אומרת?" חייכתי אליו והיידים שלו כיסו את שלי כשהן היו מלופפות סביב הבטן שלי. "זה שאת כאן… עצובה..? שמחה…?" הרגשתי את הנשימות שלו על האוזן שלי. ידעתי למה הוא מתכוון… הוא מתכוון למה שסיפרתי לו, לילדות שלי… בגלל שהיינו עם גופיות יכולתי להרגיש כל מגע מהעור הנעים שלו שהיה בקירבה איתי. לא עניתי לו, אבל במקום זה חשבתי על משהו אחר. "רואה שם בצד ימין?" שאלתי כשסימנתי עם הראש ימינה והוא הסתכל לשם. "אלה השכונות של העשירים. איפה שגרתי" הסברתי לו אבל לא סיימתי עוד לענות בדרך שלי. "ורואה שם בצד שמאל?" הראשים של שנינו הסתובבו שמאלה. "שם גרתי אחרי שאבא שלי עזב" הסברתי לו כששנינו הסתכלנו על הגבעה הצפופה בבתים. זה באמת לא המקום הכי טוב לחיות בו… הכל עני וצפוף. הרגשתי את היד שלו משחקת בעדינות את שלי כשהראש שלו לא עזב את הכתף שלי. זה קצת מוזר שהיינו בדיוק באמצע של שני המקומות. שני הצדדים. שני צדדי הילדות שלי… אני לא אומרת שהייתה לי ילדות קשה, כי זה היה רק עד גיל שמונה. אני כמעט ולא זוכרת כלום משם. אבל עדיין משהו לא מרגיש לי לא בסדר. רק בגלל הזכרונות של אמא שלי.
"אני שמחה… אני שמחה להיות כאן איתך" סוף סוף עניתי לו והרגשתי חיוך על הפנים שלו, שגרם גם לשלי להעלות. הוא סובב אותי דרך המותניים ככה שהייתי עם הפנים אליו. היידים שלו היו סביב הגב שלי והראשים שלנו ממש קרובים. החיוך שלי לא ירד כשהסתכלתי לו בתוך העיניים וגם שלו לא…
"את יודעת אלה… לא יצא לי להגיד לך את זה.. אבל אני מאושר שיש לי אותך." הוא אמר לי וגרם לי ממש להסמיק. ניסיתי להסתיר את הפנים שלי כשהסתכלתי לריצפה. החיוך שלי רק גדל יותר.
"לא, אל תעשי לי את הפרצוף הזה. את יודעת שזה נכון… אני באמת לא יודע איך השגתי אותך… אני ממש דפוק ומתוסבך ואת ידעת את זה… כולם יודעים את זה. אני עוד מפחד כל יום שזה יכה בך ותגידי לעצמך מה לאזעזל אני עושה איתו. אני מנצל כל יום כדי להסתכל על החיוך היפה הזה ועל העיניים המדהימות האלה, כאילו זה היום האחרון שאני אזכה לעשות את זה." הוא הרים את הראש שלי כדי שאני אסתכל עליו ועכשיו הייתי אדומה. לא ידעתי שזה מה שהארי מרגיש… זתומרת, לא עד כדי כך. הוא פוחד? כל יום הוא פוחד שאני אעזוב אותו? … זה לא אמור להיות ככה… אני היא זאת שפוחדת. אני פוחדת שהוא לא ירצה לראות אותי יותר כשאני אספר לו. אז אוקיי נכון… הוא אוהב אותי ואני מרגישה את זה. אבל בתור זוג. בתור בת זוג להווה… הוא בטח אף פעם לא העלה בדעתו ילד ממני, ובטח שלא חתונה… כן, זה הכל כיף ומשחקים… עד שזה מגיע לבעיות האמיתיות של החיים…
"אני לא רוצה שתפחד הארי… אני כאן… אני לא הולכת לשום מקום." ואני גם לא ממש יכולה גם אם הייתי רוצה. לואי היה הורג אותי. ויש לי ילד שגדל בתוך הבטן. אבל הבעיה היא שאני לא רוצה לעזוב את הארי. אף אחד לא התייחס אלי כמו שהוא מתייחס. אף אחד לא דאג לי כמו שהוא דואג לי… והכי חשוב. אף אחד לא אוהב ורוצה אותי עם החסרונות שלי כמו שהוא רוצה.

הוא חייך אלי חיוך ענק לפני שהכניס אותי לנשיקה נעימה ורכה. השפתיים הרכות שלו אף פעם לא נמאסות עלי. הייתי יכולה לנשק אותו ככה לנצח אם לא הייתי צריכה לשחרר לשנייה בשביל אוויר.
"קדימה בואי. אני רוצה שתכירי מישהי" הייתי קצת מבולבלת אבל בכל זאת נכנסתי איתו בחזרה לבפנים ובדיוק היו דפיקות בדלת וזאיין הלך לפתוח. "היי אן! חשבתי שאת מגיעה רק מחר" זאיין הזמין להיכנס אישה יחסית מבוגרת לבית. היא נראתה טוב אבל עדיין יכולתי לראות שהיא לא בגילנו.
"אני יודעת, אבל חשבתי לקפוץ מוקדם יותר כדי שאני אספיק למופע שלכם" היא אמרה תוך כדי שנכנסה והסתכלה מסביב. "היי אמא" הארי אמר כשהלך אליה ונתן לה חיבוק. אמא? אמא?? זאת אמא של הארי… אבל… אני ממש לא מוכנה לפגוש אותה. מה אם היא לא תאהב אותי? או איך שאני נראת..– אויי פאק. מה היא תגיד על ההריון כשהיא תגלה?? נכנסתי לסרטים והתחלתי לגמרי להילחץ.
"אלה, אני רוצה שתכירי את אמא שלי. אן." הוא חייך כשהם שניהם עמדנו מולי לפני שהארי עבר לצד שלי, ליידי מולה. "אמא… זאת אלה… אנחנו יוצאים" היד שלו התלפפה סביב הגב שלי. הרגשתי ממש לא בנוח. שלא תבינו לא נכון. אני אוהבת את המגע של הארי… אבל מול אמא שלו זה פשוט הרגיש קצת… מוזר. זה היה רק אז כשהבנתי שהוא יותר גבוה ממנה, והיא הייתה בערך בגובה שלי קצת גבוהה יותר. היא חייכה אלי ולחצה לי את היד בנעימות. לא ידעתי איזה סוג אמא היא… היא מהקפדניות האלה שלא אוהבות את החברות של הבנים שלה… או שהיא נחמדה ואוהבת.. או שבכלל לא אכפת לה מהבן שלה… לא ידעתי כלום עליה. "סוף סוף מישהי הסכימה לקחת אותו… כבר שנים שאני מנסה להיפתר ממנו, חשבתי שהוא כבר מקרה אבוד" היא אמרה בצניות וגמרה לנו לצחוק. זה היה עכשיו שהבנתי שהיא כנראה נחמדה. והארי קיבל את החוש הומור ממנה… כולנו צחקנו חוץ מהארי שגילגל עיניים. "את קורעת אמא" הוא אמר כשלא עזב את היד שלו מסביב לגב שלי.

"מי בא לרדת לים?" היא שאלה וכולם הסכימו איתה לפני שהלכו להתארגן. "את באה אלה? אולי ככה יצא לנו להכיר טוב יותר" היא חייכה אלי חיוך נעים. הנהנתי וחייכתי אליה לפני שגם אני הלכתי להתארגן.
"בלי לשאול שאלות מביכות אמא" שמעתי את הארי מזהיר אותה וזה גרם לי קצת לצחוק לעצמי במיוחד כי לא הייתי אמורה לשמוע את זה…
לבשתי את הבגד ים סטרפלס השחור שלי שעליו היו כל מיני פרחים קטנים. הוא בגד ים פשוט וזה מה שאני אוהבת בו. מעלי לבשתי שמלת חוף ארוכה ולקחתי את המשקפי שמש והכובע שלי לפני שיצאתי מאחד החדרים שבו התלבשתי. כולם היו מוכנים ולבשתי את הכפכפים שלי לפני שירדנו כולנו ביחד מהמלון והתקרבנו לכיוון הים. תפסנו את אחד מהסככות שהיו ולידם היו כמה כיסאות שעליהם התיישבנו. הם כולם נכנסו למים חוץ ממני ואן שעוד לא רצינו להיכנס. לא יכולתי שלהספיק לבהות בהארי כשהוא היה רק עם הבגד ים שלו ומשקפי השמש לפני שהוא נכנס למים עם השאר.

"הוא סיפר לי עלייך" אן פתאום הוציאה אותי מהבהייה שלי בו והסתכלתי עליה כששתינו ישבנו אחת ליד השנייה על כיסאות החוף. "באמת? … לא ידעתי" חייכתי אליה מהמחשבה שהארי דיבר איתה בפלאפון בלי ששמתי לב וסיפר לה עלי. "הוא באמת אוהב אותך אלה. הוא אף פעם לא אהב מישהי ככה… תאמיני לי, אני יודעת. אני רואה את זה דרך העיניים שלו." היא התחילה לדבר אבל לא יכולתי להגיד כלום כי רק המחשבה על זה גרמה לי להסמיק ולחייך. "אני יודעת מי הארי… ואני יודעת שהוא… איך נגיד את זה… אוהב בנות" היא אמרה וצחקנו שתינו. "אבל אל תתני לזה להפחיד אותך.. אני יודעת מה שמעת על הארי… מה כולם שומעים. שהוא בוגד, ושאי אפשר לסמוך עליו בזוגיות. אני גם דיי משוכנעת ששמעת לא פעם אחת את המילים 'אל תאמיני לשקרים שלו, אל תאמיני כשהוא אומר לך שהוא אוהב אותך…' תקשיבי. הייתי איתו לאורך כל הבנות זוג שהוא יצא איתן… גם עכשיו וגם בתיכון. הוא אף פעם לא התאהב במישהי. אלה… זה רציני. אני מבקשת ממך… בבקשה אל תפגעי בו" היא החזיקה לי את היד וחייכה חיוך עדין אלי… ראיתי כמה היא פחדה ורק עכשיו הבנתי כמה זה רציני. הסתכלתי לשנייה לכיוון הארי שהיה בים. הוא צחק עם זאיין על משהו לפני שהמבט שלו הסתובב אלי. הוא הסתכל עלי לכמה שניות לפני שחייך. חייכתי חיוך מאולץ כי לא ממש הייתי מרוכזת… רק חשבתי על מה שאן אמרה לי עכשיו. הסכלתי בחזה אל אן שלא הפסיקה להסתכל עלי. "את יכולה להיות רגועה" חייכתי אלי חיוך עדין לפני שהיא חייכה חיוך הקלה לפני שהכניסה אותי לחיבוק. הרגשתי קצת קופאת בהתחלה אבל אחר כך חיבקתי אותה בחזרה.
"אז אלה… מתי את מתכוונת להפגיש אותי עם ההורים שלך?" היא שינתה נושא והרגשתי את עצמי קופאת מהשאלה. "אממ… כן… אבא שלי… זתומרת, הוא לא ממש אבא שלי. הוא לא נמצא בחיים שלי, אני מעדיפה שלהשאיר אותו רחוק ממני כמה שאפשר… " הסברתי לה והיא נראתה מבינה. "ומה עם אמא?" היא שאלה נראתה טיפה מודאגת. "היא נפטרה בתאונת מטוס לפני כמה חודשים" אמרתי וראיתי אותה מתחילה להרגיש רע עם עצמה ששאלה. "הא… אני מצטערת" היא אמרה לפני שחיבקה אותי אבל לא רציתי שהיא תדאג יותר מדי. "לא לא… זה בסדר, באמת… הארי עזר לי להתגבר על זה מהר. וגם השאר, הם באמת היו כאן בשבילי." חייכתי אליה והיא חייכה אלי בחזרה חיוך מנחם. לא רציתי שהיא תחשוב שאני איזה צרה, אפילו שאני כן… לא רציתי שהיא לא תאהב אותי…

"עזר לך להתגבר על זה מהר..? הא…?" היא הרימה את הגבות שלה ולא יכולתי שלא לצחוק כשהבנתי למה היא מתכוונת. "מה? מה כבר קרה….? אני רק אמא שרוצה לדעת קצת רכילות ופרטים על הבן שלה" היא אמרה וגרמה לי להמשיך לצחוק. "אמא! ביקשתי בלי שאלות מביכות!" הארי אמר כשהתקרב אלינו. לא יכולנו שלא לצחוק שתינו מהפצוף האדום שלו. שמחתי שמתחיל לי קשר טוב עם אמא שלו… היא באמת יכולה להיות כמו אמא שלי עכשיו. לא שאני בחיים יחליף את אמא שלי. אבל היא הדבר הכי קרוב שיש לי אליה עכשיו. "מה כבר סיפרת לה הא??" הארי שאל עם חיוך לפני שהרגשתי אותו מרים אותי וגורר אותי לים. "כלום אני נשבעת!" אמרתי בין צחוק כשהוא הכניס אותי איתו ביחד לתך המים היפים. למזלי שכבר הייתי עם בגד ים אבל כשהוא הרים אותי זה היה קצת קר כי הוא היה רטוב והמים היו קרירים. "על מה דיברתן?" היא שאל כשהחזיק לי במותניים בתוך המים כי אני כבר לא עמדתי שם והוא כן. "שום דבר שהוא עניינך" התגרתי בו עם חיוך והוא פשוט הניד את הראש שלו עם חיוך. "ידעתי שזה היה רעיון רע להפגיש בינכן… אתן שתי רעות, ידעתי שתסתדרו" הוא חייך אלי בצניות וצחקתי. "אני ממש אוהבת אותה. היא מזכירה לי את אמא שלי הרבה" אמרתי לו וראיתי את החיוך שלו רק גדל. "אני שמח… כי את לא הולכת לברוח מאיתנו בכזאת קלות" הוא אמר לי כשהוציא את שנינו מהמים והלכנו לכיוון איפה שכולם היו. עמדנו מולם והארי, כרגיל ליפף את היד שלו סביבי. לא יכולתי כשאמא שלו הסתכלה עלינו כל הזמן. זה כאילו זאת הייתה אמא שלי יושבת ומשגיחה עלינו. "למה אתה לא סוחב גם אותי ככה לים כמו שאתה עושה לאלה" לואי אמר עם פנים זועפות וזה גרם לי ממש לצחוק וגם לשאר, אפילו לאמא של הארי. "אתה יכול לקחת אותו." אמרתי לו כשהרגשתי את הגוף הרטוב של הארי צמוד לגוף הרטוב שלי כשהוא חיבק אותי מהצד. "היייי. אל תעמידי פנים שאת לא אוהבת את זה" הוא חייך אלי ורק צחקתי. הוא קירב את הראש שלו אלי מהצד והתכוון לנשק אותי אבל דחפתי את הראש שלו עם היד שלי אחורה. "מה??" הוא אמר מבואס. "הארי לא! לא ליד אמא שלך!" דחפתי אותו ממני כשהלכתי למגבת והם כולם צחקו כולל אן. "אבל.. אבל…" הוא אמר מבואס כשליפפתי מגבת סביבי. "אני מתחילה לחבב את הבחורה הזאת" אן אמרה בין צחוק. "לחבב אותה?? על מה בדיוק!" הארי אמר מבואס כשלקח לעצמו גם מגבת. "סוף סוף בחורה שתעמיד אותך במקום, מר. אני חושב שאני יכול להשיג כל אחת סטיילס!" היא אמרה וזה גרם לי ממש לצחוק וגם לכולנו חוץ מהארי. "אני שונא את שתיכן" הוא אמר כמו ילד בן שלוש כשישב בעצבים על אחת מכיסאות החוף וזה גרם לי ממש לצחוק. הוא כזה חמוד כשהוא עצבני….