אבודים – פרק 1 -׳ התרסקות׳

-נקודת מבט מריה סוייר –

״נוסעים יקרים , אנה הדקו חגורות אנו ממריאים״ נשמע קול הכריזה במטוס בכמה שפות שונות .
הדקתי את החגורה השחורה סביב מותניי הצרות , תופסת בחוזקה את מעקה היד עד שאצבעותיי הלבינו , המטוס התחיל לרטוט בחוזקה , מה ששלח רטט נוסף ומצמרר במעלה גבי .
הבטתי מסביבי , צופה בהתנהגות של שאר הנוסעים האחרים שהמטוס מתחיל לנסוע לאורך מסלול ההמראה .
הבטתי על זוג זקנים שהגיל ניכר עליהם, שילבו ידיהם ועצמו את עניהם ביחד , המראה הזה לחץ לי על החזה בתחושה מוזרה ומציקה , העברתי את מבטי הלאה, צופה בגבר הלבוש מדים בהירים של צבא ארצות הברית , הוא ניראה נינוח ושלו , הטיסה לא הלחיצה אותו כלל.
המטוס התנתק מהקרקע ועלה בעלייה חדה אל השמיים הכחולים בהירים , עצמתי את עייני בחוזקה , גופי דבוק אל הכסא בו ישבתי .
לא פקחתי את עייני עדיין , תמיד שנאתי טיסות , תמיד חששתי לגבי טיסות תמיד הייתי פסימית וחשבתי על הרע .
המטוס התייצב בשמיים , ״נוסעים יקרים אתם יכולים להסיר את חגורות הבטיחות״ שוב נשמע קול ממערכת הכריזה במטוס .
שחררתי את החגורה מעל גופי והמשכתי להסתכל על התגובות של האחרים , מנסה לא לשקוע במחשבותיי המרים.
הבטתי על בחורה בהריון , על פנייה מבט מבוהל שהתרכך מעט עם כול שנייה שעברה , היא ליטפה את ביטנה הגדולה, נראת לפחות בחודש שמיני .
המשכתי הלאה במבטי , אל גבר הנראה בסביבות גיל ה-26 , הוא החזיק בידו כוס זכוכית המלאה אלכוהול וקוביות קרח, הוא סיבב את מבטו כאילו הרגיש שמסתכלים עליו , הסטתי מהר את מבטי אל עבר נוסעים אחרים , בוהה בזוג , איש ואישה , ספק אם בקשר רומנטי לפי איך שהם התווכחו , כנראה אחים , או קרובי משפחה , הסקתי לעצמי מסקנות .
המשכתי הלאה במבטי , אל אישה היושבת ליד גבר , מבטה כול כל מבוהל שהיא מביטה כול שנייה לצדדים כאילו מחפשת אחר מקום הימלטות , ידייה מוסתרות תחת ג׳קט בד גדול וירוק כהה, התעלמתי ממבטה .
המשכתי להביט הלאה על שאר הנוסעים, הפעם הבטתי על גבר , לא ניראה יותר מ25 , אולי 24 , עיניו סורקות את הדיילות הלבושות במעט חשוף , טיפוסי לגבר , הוא בטח סטוציונר חסר לב .
העברתי את מבטי הלאה , נגעלת מאותו אחד שהביט בדיילות כאילו לא ראה נשים מעולם , מבטי נח על בחורה צעירה , היא דברה עם מישהו , או מישהי , אבל מנקודת המבט שלי לא הצלחתי לראות במי מדובר .
נאנחתי בשקט .
וחזרתי להתעסק בעצמי , התרווחתי במקומי , אולי כדי שאני ישן טיפה , בכול מקרה יש שעות נוספות וארוכות עד שננחת בשדה התעופה ב-LA .
כול הטיסות לארצות הברית מסידני אוסטרליה הושבתו , רק טיסה 815 של חברת ׳אושיאניק׳ טסה אל ארצות הברית רק לLA.
עצמתיי את עייני החומות , מקווה להירדם לשינה עמוקה , המון מחשבות טרדו אותי בנוגע לטיסה , מהרגע בו עליתי למטוס הרגשה מוזרה העיקה עלי , אולי בגלל שאני מפחדת לחזור הביתה אחרי כול כך הרבה זמן שלא הייתי שמה.
לבסוף העייפות של השלושה הימים האחרונים , שבקושי ישנתי בהם השפיעו עלי , נפלתי לשינה רדופת חלומות .

עניי נפקחו במכה .
הרגשתי מין רטט חזק המזעזע את גופי , כל הרעשים במטוס פסקו , אנשים חדלו מלדבר , הכול השתתק בשנייה אחת בודדה .
לפתע הרגשתי טלטלה עצומה שזעזעה אותי לכול הצדדים , התנגחתי בכיסאי וקיבלתי מכה חזקה בגב ששלח פעימות חדות בגבי התחתון .
קול נשי שוב נשמע מבעד לכריזה במטוס, ״נכנסו לתוך כיס אוויר , נא לחגור חגורות״ הקול בכריזה הפסיק לדבר , ושוב טלטלה עצומה העיפה אותי והתנגחתי שוב בתוך משענת הכיסא שלי שגרם לגופי לפעום עוד יותר בכאב עז .
׳מה לעזאזל ?׳ רצה המחשבה הבודדה הזאת בתוך מוחי .
השקט שהיה במטוס התחלף לצרחות מחרישות אוזניים , בכי רם של הנוסעים, אפשר היה לראות את כאבם של האנשים רק ממבט בודד , הדיילות מנסות להרגיע את הנוסעים ההיסטרים .
לא יכלתי לעצום את עייני ולא לרגע אחד, המבט המפוחד שלי רץ על כול הנוסעים המבוהלים .
הכול קרה מהר כול כך .
אחד מתאי המזוודות מעל המושבים נפתח ונפלה מזוודה בגודל בינוני בצבע שחור על אחד מהנוסעים , דם אדום סמיך זלג מראשו כמו מפל מגעיל והוא נפל חסר הכרה ספק מת שעון על המושב שמלפניו, הבחורה שלידו צרחה בחוזקה, זאת אותה אחת שידייה מכוסות בג׳קט גדול וירוק .
טלטלה נוספת העיפה אותי ונפלתי ממושבי , המטוס רטט בצורה מטורפת והטלטל לכול עבר .
לא הצלחתי להביא את עצמי לעמידה , ההטלטליות החזקות סחררו אותי ולא יכולתי להשתמש בכוחי ולעמוד על רגליי בגלל כוח המשיכה , ראשי קדח בעצבנות ובכאב וראיתיי הטשטשה כמעט לגמרי, יד חזקה משכה אותי מהמרפק, זה היה אותו החייל שסרקתי קודם במבטי ,הוא משך אותי אל הכיסא לידו , מסכות חמצן נפלו מפתח מעל המושבים , כול הנוסעים השתגעו כמו מטורפים להגיע אל המסכות כאילו היו זהב .
הטשטשתי כולי , החייל משך את החוט עם מסכת החמצן והדביק לי אותה לפנים, לקחתי נשימות עמוקות , ההיטלטלויות לא פסקו לרגע , מעיפות אותי לצדדים , ואני מתנגחת בגב המושב שוב ושוב , גבי פועם בעוצמה אדירה עם כול התנגחות במושב בו אני יושבת .
נשמתי עמוק , מנסה לשאוב חמצן מהמסיכה המכסה את החלק התחתון של פניי מסביב לאף ולפה , הרגשתי משהו בוער על מצחי, נפלה עלי מזוודה קטנה אבל בקושי הרגשתי בגלל הטלטלות האדירות.
כול הרעש השתתק , לא בגלל שכולם הפכו להיות בשקט , להפך ראיתי אותם צועקים וצורחים , אבל שום קול לא הגיע אל אוזניי, דם זלג על כול פניי אפילו על עייני וטשטש עוד יותר את ראייתי המוגבלת .
המטוס פנה בצורה דרסטית לכיוון מטה, ידעתי שהתחושה המוזרה המעיקה עלי היא לא סתם תחושה .
׳חתיכת כיס אוויר׳
הכול הפך לשחור .