החבר שלי הוא חייזר פרק 15.. חיכיתם? קיבלתם! תהנו!!!

פרק 15
לקח לי רגע להבין שמרלת'ה-אן הצילה את חיי בכך שנעמדה מול הכדור.
הכדור שניקר לה את החזה והתעופף אלהה משם.
בעוד אני פוערת עיניים מהלם, אריק התעשת במהירות, הוא הניח את מרלת'ה-אן הפצועה על כתפו, ירה פעמיים והתחיל לרוץ לכיוון הדלת.
אני לעומת זאת, עמדתי במקומי. קפואה. מרותקת וללא יכולת לזוז.
הייתי בהלם, בהלם משום שזו הפעם הראשונה שמישהו מסכן את חייו בשבילי.
כשאריק היה על יד הדלת, רגל אחת בפנים ורגל אחת בחוץ הוא הסתובב וקרא:"בואי!"
התעטשתי במהירות, יריתי פעמיים ורצתי אחריו.
***
"למה?" קראתי לעברה. "למה עשית את זה?"
מרלת'ה-אן רעדה, היא קישטה את צווארה ולחשה:"אריק..את..להציל..נטרה…בת.. שלי…" היא רעדה שוב וראשה הוטל לאחור עינייה הפקוחות הביטו בתקרה, אני ידעתי שהיא לא רואה כלום.
גרוני נצרב, אך לא נתתי לרגשות שלי להציף אותי, לא נתתי לדמעות לזרום, הם רק… ישבו בגרון ומנעו ממני לדבר למקרה שהעצב ישמע בקולי.
הדלת נפתחה במהירות,
"אמילי!" קרא אריק. "הבאתי את ה…" הוא השתתקת באחת והביט בגופתה של מרלת'ה-אן הוא רעד טיפה ובעיניו נצצו הדמעות, אך בדיוק כמוני-הוא לא נתן להם לצאת.
הוא צעד לכיוון המיטה וכרע ברך.
"אני מצטערת." לחשתי לאריק וקולי היה ריק וחלול "היא מתה."
אריק הנהן, דמעה קטנה ונוצצת ירדה מעיניו הוא הניח את ידו על המצח של מרלת'ה-אן ולחש כמה מילים שגרמו לי להרגיש כמו בסרט אימה של וולט דיסני.
"הרוח של מרלת'ה מבקשת ש…" קולו נשנק והוא הרים את ראשו והביט בי.
כחכחתי בגרוני.
"מה?" שאלתי, ספק צחוק ספק רצינות. הייתכן שאריק איבד את שפיותו
"הרוח של מרלת'ה-אן רוצה שנבצע את הטקס.." אמר אריק.
אריק אמר עוד כמה דברים אבל קולות מוכרים עלו מהחלון, ניגשתי אל החלון בעוד אריק עוקב אחרי במבטו, הוזזתי טיפה את הווילון והבטתי לבחוץ, נזהרת שלאר יראו אותי.
הם היו חמישה. לא רגע! הם שישה, שבעה, שמונה.
אנחנו במיעוט.
ולא רק זה שאנחנו שתיים, יש לנו פה גופה מתה.
סגרתי את הווילון וניגשתי אל אריק, כרעתי ברך והבטתי בעיניו.
"אין לנו זמן." אמרתי. "אנחנו חייבים לצאת מכאן."
"ולנטוש את מרלת'ה-אן?" קרא אריק "אניי מצטער, אצילי, אבל אני לא יכול לנטוש אותה. תלכי בלעדיי."
פתחתי את פי לגעור עליו, לצרוח עליו שיתעורר, שאנחנו בחיים ההאמיתיים ושאני ממש לא הולכת להירקב בבית ההוא.
ושנייה לפני שפתחתי את פי, צץ לי רעיון.