ג'ונסון בלק – פרק 19

15.2.2035

"קמיליה , בוקר טוב , אנחנו באיחור מטורףףףףףףף"דיוויד לחש לי ונתן לי עוד נשיקה קטנה על הראש
"עוד 5 דקות" מלמלתי והתהפכתי לצד השני…
"טוב את לא משאירה לי הרבה ברירות…אני אצטרך להשתמש בנשק הסודי שלי"
"לא מפחדת"
דיוויד תפס את ערמת השמיכות והעיף אותה לריצפה , גל קור הכה בי , התעוררתי בפתאומיות
הוא נשפך מצחוק ויצא מהחדר .
יאו , ישנו ביחד !!!!! כמה הפתעות ביממה אחרת ?!?! כמה ?!?!
ציחצנו שיניים (יותר נכון-מרחנו אחד את השני במשחת מנטה) ולאחר מכן העפתי אותו החוצה והתקלחתי – מי יודע מתי יצא לי עוד להתקלח ?
אחרי ששנינו התארגנו ישבנו ביחד במטבח , שתינו שוקו עם קש ודיברנו על המסלול להיום
"אז … אין לנו מושג מה אנחנו מחפשים , אבל זה קשור לשנדל . " אמרתי , מסכמת את הדברים שלו .
" המסלול הוא עירוני , התחנה הראשונה היא בעיר ניו דלטוק , בפנימיה ריצורג "
" ריצורג ? " שאלתי בחשש " אההא " הוא מלמל והמשיך להסביר…
"ההיתי שם"
הוא עצר מהחפירה ושאל " מה ? "
" כן .. לפני 4 שנים … ההיתי שם שנתיים "
" את בטוחה ?!!? " " כן נו , לגמרי "
צרוף מקרים מוזר , או סימן ?

" לא יאמן !!! זה הבניין " אמרתי בהתפעלות כשהגענו לבניין הכמעט נטוש
" מצוין , אבל למה אין פה כמעט אף אחד ?! " שאל דיוויד והתקדם לעבר השומר , הוא דיבר איתו כמה דקות ולבסוף דיוויד לחץ את ידו וחזר אלי
" הפנימיה פשטה את הרגל , והעיריה אמרה שהיא יכולה לתמוך בפנימיה אם הם יקצצו במספר התלמידים והמורים . כיום לומדים בפנימיה 20 ילדים שרובם באים ממשפחות מצוקה "
ואו , הפנימיה הזאת היתה ההפך הגמור פעם !!!
"צריך להכנס ולבדוק " דיוויד הוסיף " אבל בשביל זה אנחנו צריכים אישור מהמנהלת , את חושבת שהיא תזהה אותך ? "
" בטח שכן ! היא מאוד אהבה אותי פעם … אל תראה אותי ככה ההיתי חננה לא קטנה .. בוא נבקש שיקראו לה החוצה "
התקדמנו לכיוון השומר ובביקשנו ממנו שיתקשר למנהלת ויבקש אישור , היא היתה בפגישה אז נשענו בחוץ על השער וחיכינו לה חצי שעה .
כעבור החצי השעה המאוד ארוכה הזו המנהלת יצא , היא נראתה שונה . מאוד . אבל זיהיתי אותה ע"י התווי פנים שכמעט השתנו לגמרי מרוב הקמטים שכיסו את פנייה
" קמיליה!!! אלוהים אדירים !! קמיליה בלק !!! " היא אמרה וחנקה אותי בחיבוק שלה
" גברת מוס..אהמאהמ…גברת…אני קצת לא…נושמת.."
" כל כך התגעגעתי אליך פה!!!! התלמידה הכי טובה שלי פה !!!!" היא המשיכה לחנוק וכמעט פרצה בבכי
אחרי ניסונות ארוכים התנתקתי ממנה ושאלתי לשלומה " אצלי הכל מצויין את יודעת קצת כאבי גב בעיות בלב …. הופה .. מי הבלונדיני ? "
" נעים מאוד גבירתי , דיוויד סקוטן " דיוויד אמר ולחץ את ידה
" נעים מאוד בחור צעיר !! אז מה אתם בעצם עושים פה ? "
" אממ אני ודיוויד עושים מסע שורשים במקומות הילדות שלנו .. ומאוד רציתי לבקר בפנימיה הזאת שהיתה תקופה חשובה בחיי .. אנחנו יכולים להכנס ? " שאלתי בחשש
" בטח !!! בואו יקיריי !!! כמה סוכר בקפה ?! "
סירבנו בעדינות , נפרדנו ממנה לאחר מאמץ רב והתחלנו לטייל בחדרים בפנימיה
" איפה היה החדר שלך ? " שאל אותי דיוויד כשסקרנו את כיתות הלימוד , מחפשים אחרי משהו
" אממ .. חדר 4 בקומה השניה .. רוצה לבדוק שם ? " הוא הנהן ועלינו
נכנסנו לחדר הישן שלי , כיום זה החדר של ברטי קלוטין שבנס לא היה בחדר שלו
החדר היה מסריח , עם רהיטים מלוכלכים ועכבישים על הקירות " איכס " פלטתי " הוא ממש לא נראה ככה לפני 4 שנים "
התחלנו להפוך את החדר – את המיטה , את המגרות , את השידות , את הארון
את הארון .
בדקנו את כל הדלתות ואת פנים הארון , ובמאמצים משותפים סובבנו את הארון ומאחורי גילינו חריטה של מילים , אין לי מושג מה הפרוש , אבל שנינו ידענו באיזו שפה מדובר –
שפת שנדל עתיקה .
דיוויד צילם במצלמה שלו את החריטה המשונה , הוא טישטש את החריטה והמשכנו לסרוק את הפנימיה
" טיילתם איפה שרציתם ? " שאלה אותי המנהלת , שהיתה מוקסמת לגמרי מאיתנו .. אני חושבת שהיא נדלקה על דיוויד , לגמרי
" כן , תודה רבה גבירתי " הוא נשק על ידה ויצא מן השער , כמה כריזמה יש לבן אדם אחד ?! כממה ?!!?
חיבקתי אותה , 'הבטחתי' שאבוא לבקר שוב ויצאתי עם השער , דיוויד חיכה לי ליד האוטו
" יש עוד כמה מקומות בעיר הזאת ששווה לבקר בהם ? " שאלתי אותו
הוא פרש את המפה על הגג של האוטו , ההיתי צריכה לעמוד על המדרכה+על קצות האצבעות כדי לראות על מה הוא מצביע
"אממ..האיקס שלידו מסומנת הסיפרה די גדול , המרכז שלו הוא בפנימיה , אבל אולי יש להציץ גם בשאר המקומות שהוא מצוייר עליהם – הסיפריה האזורית , הבניינים שבהמשך הרחוב …"
"נתפצל ? כך זה ילך יותר מהר " אמרתי כששמתי לב שהשעה כבר 6 בערב
הוא התלבט , מאוד , ולאחר מכן אמר " כן . אני חושב שעדיף שתלכי לסיפריה ואני לכל הבניינים , ותקחי את זה איתך" . הוא נצמד אלי ושם לי תרסיס מדמיע בכיס , הוא לחש לי באוזן " עד שאני אלמד אותך איך להשתמש במשהו יותר רציני "
" מה ?!?! לאא דיוויד אני " " שש ! אין זמן לדיבורים !! ביי קמיליה "
"אבל!!!!!!"
"בייי קמיליה " אמר לי והלך .
התקדמתי לכיוון הסיפריה , כמו הפנימיה – היא מאוד הזדקנה . הספרים מלאי אבק , הכיסאות רקים
חוץ מהספרנית ומבחור בערך בגילי , לא היה אף אחד .
טיילתי בסיפריה , הסתכלתי על הספרים , על הקירות , מנסה לחפש עוד חריטה , עוד רמז , עברתי במדור גאוגרפיה שבו עמד אטלס ישן , גדול , ועתיק .
דפדפתי בו , סתם משיעמום .. לא .. אין מצב … זה לא היה כתוב פה !!
דפדפתי בחזרה לעמודים הקודמים וראיתי – דף שהכותרת שלו היה שנדל , אבל המפה שלו היתה קרועה
מוזר , בטרוף
חיפשתי העתק של הספר , או את הדף הקרוע , ולא מצאתי
הלכתי לכיוון הספרנית " סליחה " שאלתי אותה
היא ישבה בכיסא בלי לנוע , לאחר כמה דקות היא התעוררה פתאומית " כן איך אני יכולה לעזור לך חמודה ? "
התבלבלתי " אמ … יש עוד העתק של הספר הזה בסיפריה ? "
היא בחנה את הספר בקפידה " לא .. הוא יחיד בימינו "
" כמה הוא עולה ? "
" מצטערת יקירה , הוא לא למכירה ולא להשכרה .. "
" כמה הוא עולה ? " שאלתי שוב , הפעם יותר בתוקף
" חמודה " הספרנית הזקנה קמה והתסכלה עלי במבט עצבני " לא למכירה "
שמתי ערמת מזומנים על השולחן ושאלתי " מספיק ? "
היא היתה בשוק , הסתכלה עלי בפרצווף המום , מתכוננת להתפרץ עלי
אבל לפתע היא התיישבה בזהירות אמרה "כן.ביי"
מוזר , הסתובבתי וראיתי שהנער כבר יצא , בחנתי את פני הספרנית המפחידה ויצאתי , דיוויד חיכה לי בחוץ , הושטתי לו את הספר וסיפרתי לו את כל הסיפור .
אתם יכולים לנחש את התגובה המתלהבת שלו ?!