מרי הזאבה – פרק 4

פרק 4: חטיפה

"אתם תהיו בסדר" אמר נער בן הארבע-עשרה, אולי קצת יותר. הוא לבש מעיל מעור אייל, והיה לו ריח נעים ומתוק של פרחים, על מותניו חגורת עור זאב עם פרווה חומה אפורה שנראתה די בלויה, היא הייתה תפורה למכנס עם חולצה ירקרקה חומה-זהובה.
הנער, בחוסר בושה ניגש אל מרי והגורים, והרים את זנב בידיו החשופות, מרי נהמה נהמת אזהרה לעברו "עזוב אותה", היא התכוונה לזנק, הוא כנראה הבין את המסר, כי החזיר את זנב לרצפה בבטחה והלך משם, ברוך שפטרנו!, מרי חשבה.
זנב רצה אל מרי ואמרה בהתפעלות "מה שעשית היה מדהים !" הקריאה הייתה מהולה בהערצה.
מרי רק שמחה שהוא לא פגע בזנב.
היא החליטה שהיא חייבת להגן על כתם שחור ועל זנב, אבל כתם שחור הקדים אותה "תכנסו למעורה" הוא אמר, ומרי וזנב צייתו לו בכניעה ונכנסו למעורה.
לקראת ערב, לא היה להם אוכל והם נהיו מאוד רעבים, מצב רוחם הדרדר עוד יותר ממה שהוא היה קודם, ולא היה להם כוח לשחק כמו שתמיד עשו, הם היו עייפים, מורעבים והבטן הרעבה שקרקרה ללא הפסקה הציקה להם.
ניחוח נפלא של בשר מילא את חלל המעורה, אוכל כמו שאמא זאבה הייתה מביאה להם, הם רצו החוצה, וראו נתח בשר ענקי ועסיסי שמחכה רק להם, לא היה אף אחד לידו, הוא פשוט שכב שם בשקט, נח על האדמה, רק מחכה שיבואו וינגסו בו מלוא הפה.
מרי נתנה לכתם שחור ולזנב לאכול לפנייה, בזמן שהיא עמדה על המשמר, על כל מקרה שלא יהיה.
לאחר שגמרו לאכול, היא החלה לאכול גם היא. בזמן שאכלה היא הבחינה שכתם שחור וזנב צונחים לרצפה מחוסרי הכרה, נרדמים על מצא העלים הירוקים שכאילו סודרו שם רק עבורם, מרי חשבה שזה מוזר אבל אחריי כמה שניות אותו הדבר, קרה גם לה.
*
כשמרי התעוררה היא כבר לא הייתה במאורה יותר, כתם שחור וזנב היו איתה.
הם היו במקום ענק ומואר, מין בקתה ניידת מספיק גדולה ל-חמישה אנשים, אך כרגע היא הייתה ריקה, מרי מיהרה להעיר את כתם שחור ואת זנב.
הם היו לכודים, ולא היה להם לאן לברוח, והם לא ידעו איפה הם בכלל, והכי נורא הם מאוד פחדו "מרי מה נעשה?!" שאל כתם שחור בפחד, מצטנף לידה "את, את כבר היית בת אדם פעם ,לא?" הוא אמר, מרי התביישה בזה, שהיא הייתה בת אדם, ושהיא עוד תחזור להיות בת אדם. אחרי שירו באמא זאבה, וחטפו אותם, היא לא רצתה שום קשר לבני אדם.
כתם שחור הצליח להוציא ממנה הנהון חלוש וגם אותו בקושי.
הם רחרחו את האוויר ומשב של רוח בישר להם שהבן-אדם שטמן את המלכודת של הבשר הולך ומתקרב "מהר להתחבא!" אמרה מרי בתקיפות ומנהיגות, כתם שחור וזנב החליטו לקבל אותה כנקבת האלפא, בינתיים. (הנקבה השליטה או הזכר השליט, שמטפל בלהקת הזאבים), ועשו במהירות את מה שאמרה להם, כל אחד מהם התחבא במקום אחר.
הדלת נפתחה לרווחה בקול חריקה מצמרר, והנער שהם הריחו, זה שהערים עליהם נכנס לחלל החדר. הוא מיהר לבדוק את המקום שמרי והגורים היו בו עד לא מזמן, כשגילה שהוא לא רואה אותם שם הוא התחיל לפחד ולהצטמרר. הוא חיפש בכל מקום, וקרא קריאות מוזרות שרק מרי הייתה יכולה להבין, מילים אנושיות, היא הופתעה היא כמעט שכחה את שפתה שלה, שפת בני האדם.
"לאן נעלמתם?!" הוא קרא בדאגה "אל תפחדו, אני לא אפגע בכם! באמת שלא!" ועוד כל מיני דברי הבל מאין אלו, זה לא עניין את מרי והגורים, הם יכולים להתחבא ממנו יותר מיום שלם, ואז כשיחשוב שברחו לבחוץ, ילך לחפש אותם שם, והם יוכלו לעקוב אחריו ולחזור ליער, ומשם חזרה אל החופש!.
אחרי שהנער התאושש, הוא התחיל לדבר, כנראה רצה להסיח את דעתו שלו, אך זה נתן למרי תמונה כללית מי הוא.
"השם שלי הוא, ליונס מרקוס" הוא אמר בשקט, ובנימה חברותית.
"אני שייך לשבט הזאבים, אתם יודעים מה זה אומר?" הוא אמר בקול רועד וקטן כפי שעושה מי שמדבר לעצמו, מרי לא הבינה כלום, לא מה זה שבט הזאבים, וגם לא מה הייתה הבעיה של הבחור הזה…
"זה אומר שאסור לי לפגוע בכם…" הוא המשיך ללחוש בקול רועד, מרי התקדמה בשקט ונחישות על בגדיו, שהיו מפוזרים על הרצפה בצורה שיטתית (כלומר שלא ראו כלל את הרצפה) והגיעה אל זנב וכתם שחור, והתיישבה לידם.
"מרי, מה אומר הבן-אדם?" שאלה זנב, קולה צייצני וקטן.
בני אדם לא מסוגלים לשמוע את קולות הללו אבל זאבים כן.
"הוא אמר שקוראים לו ליונס מרקוס, ושהוא משבט הזאבים… זה אומר לכם משהו?" מרי שאלה בכהות חושים, היא הייתה די בטוחה שלא.
"כדי לנו לצאת?" היא נסחה את זה באופן טיפה שונה.
ברגע שבו שמעו הגורים שמרקוס הוא משבט הזאבים, גישתם כלפיו השתפרה פלאים!
"הו, כן!" הם ענו פה אחד "בו, אפשר לבטוח" הם הרגיעו אותה, מרי לא נרגעה "מה הכוונה בשבט, יש שבטים רבים? ומה ההבדלים ביניהם לשבט הזאבים?" שאלה מרי בעניין זנב נהנתה לספר לה.
"יש שלושה עשר שבטי בני-אדם, שבט לכול חיה במעגל הטרפנים" מרי התבלבלה "התכוונת הטורפים לא?" זנב שללה את האפשרות בבוז "טרפנים הם טרפנים. בכול מקרה החיות האלה הן :
השונרים, תנינים, נמרים, כלבי ים, לווייתנים, שועלים כסופי חזה, אריות, סוסים, דולפינים, נמלים, צבאים, קופים וכמובן, הזאבים"
הם ניסו להרגיע את מרי בהסבר שכלל לא היה שלם, ואז יצאו מהמחבוא.
הנער מרקוס נרגע כשראה שהם בסדר "כל כך דאגתי לכם!, מה קרה?" הוא אמר בדאגה כנה ואמיתית, הם כמובן לא יכלו לספר לו גם אם רצו.
נראה היה שהגורים חיבבו אותו, לאומת זאת, מרי לא ממש חיבבה אותו, אחרי הכול הוא חטף את שלושתם, הוא חייך אליהם ודיבר אליהם וניסה להרגיע אותם אבל בכל מקרה הוא חטף אותם, ואי אפשר להתעלם מזה…
"אל תדאגו קטנטנים דוד מרקוס יטפל בכם עכשיו" הוא אמר בקול מרגיע, איך הוא מאז!, חשבה מרי, הוא רוצה לנסות להחליף את אמא זאבה! אני לא אתן לו, לא סיימתי אפילו להתאבל עלייה!, אבל למרות כל מחשבותיה שהתנגדו לו, היא יכלה להריח שכוונותיו טובות.
הוא בא לכיוונה של מרי, אך זו נשפה עליו "תזהר או שתחטוף ביס!" שערותיה סמרו כל הזנב שלה היה למעלה, והיא חשפה את שנייה החדות, היא לעומת כתם שחור וזנב עדיין לא בטחה בו, הוא נאנח ויצא מין הבקתה. מרי, אחרי זנב וכתם שחור חזרה לסמיכה ונרדמה אחרונה.
*
ניחוח שנישא באוויר הציק למרי ולכתם שחור ולזנב, הם כולם מהרו לקום, נראה היה שמרקוס עומד לחזור, אבל חוץ ממרי זה לא הטריד אף אחד, זנב וכתם שחור חזרו לישון.
מרי ידעה שמרקוס הוא זה שחטף אותם והביא אותם לבקתה שלו, והיא ניסתה להבין את פשר הדברים.
למה לאיש הרע, זה שהרג את אמא זאבה לא הייתה חיית שבט הרי לפי מה שכתם שחור וזנב אמרו לכל בני האדם שם יש חיית שבט, היא הייתה צריכה לגלות כמה פרטים, אבל הייתה לה למרי תוכנית, למרות שהתוכנית הייתה מסוכנת מרי החליטה שהיא הולכת לעשות אותה, היא תצטרך להתגנב אל מחוץ לבית ולמצוא איפה הזקנים מקיימים את הישיבות שלהם ולשמוע מידע, ואז לחזור מבלי שישימו לב שעזבה.
היא העירה את כתם שחור וזנב וסיפרה להם על התוכנית שלה, שניהם הסכימו שזה הכרחי, והם הסכימו לגבות אותה.
מרי חיכתה למרקוס בצד של הדלת, וברגע שהוא יגיע היא תצא והוא לא ידע אפילו שהיא יצאה.
מרקוס היה בדרכו חזרה לביתו, הרבה מחשבות הטרידו את מחשבתו, כבר חודש שנעלמים בעלי חיים בכל רחבי היער, חיות מכל סוג, משאירות אחריהן גורים חסרי בית.
בהתחלה זה התחיל עם ארנבונים וכמה ארנבונים נעלמו ומאות גוריהן נכחדו, למרות זאת איש לא שם לב עד עכשיו, וכרגע שוכנים בביתו גורי זאבים שכמו הארנבונים היו יכולים למות, מכיוון שאמא שלהם נעלמה, אחת מהם מאוד נבונה והוא החל להיקשר אליה, היא כמובן עדיין לא בוטחת בו, הייתה לו הרגשה משונה שהזאבה הצעירה רצתה מידע, ותעשה הכול כדי להסיג אותו.
מרקוס עצר ליד דוחן בשרים וקנה חתיכות בשר טריות בשביל הגורים, הוא הגיע לדלת ביתו, אך עצר לפני שנכנס, הוא הלך לחלון זכוכית והציץ מבעדו, הוא יכול לראות את הגורה הנבונה שם מחכה לו כדי שתוכל לברוח, הוא חייך והחליט להיכנס בדלת הצדדית.
הוא נכנס וכל הגורים חיכו בדלת האחרת, הוא סגר את הדלת מהר, ספר שהם שלושה וחייך, כולם כאן.
מרקוס היה צריך לתת להם שמות, כדי שהם יתרגלו כל עוד הם צעירים, הוא הסתכל על הגורה הראשונה, במראה היה משהו מוזר, זנבה היה ארוך מידי, הוא הסתכל עלייה ושאל "את מסכימה שאני אקרא לך זנב?" זנב נרגשה כששמעה שגילה את שמה, והחלה לקשקש בזנב ולהתחכך ברגלו.
הוא הלך אל הגור, הוא נראה כמו כל גור זאבים רגיל אחר, חוץ מכתם שחור שהיה על קצה ראשו, הוא חייך וקרא לכתם שחור בשמו, גם כתם שחור פרץ בהילולים ונביחות.
אז עבר למרי, היא נעצה בו מבט מתריס, מבט מפחיד, והקרינה סמכות שאולי הייתה עולה על שלו אילו הייתה בת-אדם.
הוא לא הצליח לנחש את שמה למרות שהתרכז, לגורה היו עיניי ענבר עם נקודות כתומות ובצבע חרדל בו-זמנית, הליכתה הייתה זקופה וגאה, מלאה אומץ, כפי הנראה חשבה שאין לה כבר מה להפסיד.
הוא התקרב אליה והיא התיישבה.
פתאום נשמעו דפיקות על דלתו של מרקוס, מי זה יכול להיות, הוא חשב לעצמו.
הוא פתח את הדלת ומרי ושאר הגורים התחבאו, בדלת ניצב ברנש מגודל, עם זרועות שריריות ונפוחות, על פניו הייתה צלקת רחבה ואחת משיניו הייתה חסרה "אתה צריך לתת לי את הבקתה שלך ואת כל תכולתה, אבל אני ארחם עלייך ואתן לך לשמור שמיכה ואת הבגדים שאתה לובש עכשיו, זה מה שהמועצה החליטה" הוא אמר בקולו העבה והמחוספס, עיניו היו שחורות וחסרות פחד, והוא גיחך ברשעות….